מחזור ויטרי, סדר שבועות רצ״ד

רצד.
דיברא רביעאה:

אמר יצחק לאברהם אבוהי. מה נאה מדבחא דבנית לי אבא. אמרי' בב"ר. איפשר אדם רואה קלקלין דידיה בביתיה ואזיל ומיקטל ומידמך. פי' איפשר אדם רואה חדרים שלו בביתו נאות והולך ליהרג ולישן שנת עולם: אלא אמר הק' ליצחק רואה אתה פמליא שלי מה היא עושה. אמר לו הן. ועוד שאלו רואה אתה פטיקלין ואורגנון קסיסטין וקנדליא מתגנסין. א"ל למי. א"ל לדידך הויין ולחברותך. מיד אמר לו יצחק לאביו בפריע פשוט ידך. סטו מהר. תרג' סטו בפריע. וה"פ פטיקלין. הוא דבש שבקנים. ויש בו מטעם כל פרי עצי גן עדן. ואורגנין. כנור שמזמרין בו מלאכי השרת לפני הצדיקים. קסיסטין. היא מידה קצובה לתת מליאה לפני החסידים מיין עסיס. קנדליא. עששית. דמתגנסין. מבהיקין מסוף העולם ועד סופו. ופמליא שלמעלה מקבילים פני הצדיקים בכך. א"ל למי. א"ל לדידך. למי שמקדש שמו של מלך מלכי המלכים: מיד אמר לו יצחק: כו': עד דאנא מצלי קדם ריבוני. ומה היה מתפלל רבונו של עולם. יהי רצון מלפניך שיחשב חלבי ודמי וציבורין ציבורין של בשר כאילו כל קרבנות בניך העתידין להקרב לפניך יהיו על המזבח הזה. ובשעה שבניך יחטאו לך הן שוגג הן מזיד וישובו קבלם בתשובה שלימה לפניך. ואם יתחייבו כלייה אזכר לפניך ותמלא רחמים על בניך. מיד הלך אצל אביו מצאו עוסק בעבודת עקידתו ונתמלא שחוק פיו. ושמח. אף הוא שמח. הה"ד ירננו על משכבותם: כך אמר לי ר' שמצא אגדה זו: גלי אדרעך. גלה זרועך. ואסור חרצך. מתניך. ותיהוי כגיבר דעביד שירוי לבריה. ותיהוי כאיש גיבור שעושה סעודה לבנו: דין הוא יומא דיהוון אמרין. אבא לא חס על בריה. האב לא חס על בנו. באלה הדברים רבא. מה הון דקא' לוי בר לאבוי אסקלוטין דאורייתא מצער נפשוי דהורוי בגין דאזיל לתסבריא דמלכא. אלא איסטרטיגי עשו היינו שידין ושידתין זלין מבשרין לאימוי. א' לנפשוי אוחא לוי דניביד עובדוי דמרוי דלא ליתעכב: פי'. מה זה שאו' לו בן לאביו עמוד התורה בזה מצער נפשו של הורו. בשביל שהולך לאצרות המלך. אלא ראה נציבי עשן שרים שלו שהן השדים ההולכים ומבשרים לאמו שאביו רוצה לשוחטו: אמר לעצמו אטהר אותו שיעשה רצון קונו ולא יתעכב הדבר: נציב פלשתים מתרג' אסטרטיגי דמלכא: היך תיזיל ותימור לשרה אמי. היאך תוכל ללכת (כשתפח) [כשתפרוש] ממני ואיך תאמר כך וכך עשית: וכנוש קטמי. כנוס אפרי. ואוביליה לאמי: חיי ומותא. החיים והמות ביד מלכו של עולם. ומודי אנא ליה שכך בחר בי: טובך אבא. אשריך אבי. שיהו אומרי' דורות הבאים שאני חשוב בעיני בוראי שעשה ממני עולה: יתקוף רוגזך. בנא ומטו אני ומתחנן אליך שתכעוס עלי עד מאד ותהיה כאיש שלא חס על בנו: כגבר אכזרי. קח סכינך ותשחוט אותי שלא יארע בי שום פסול אחרי שאני קרבן: תסאיבני. לשון בעל מום. כדאמר ירעה עד שיסתאב. ודרשי בת"כ שבעלי מומין נקראי' טמאים. כדתניא ואם (בהמה) [בבהמה] הטמאה ופדה בערכך במה הכת' מדבר אי בפסולי המוקדשין הלא כבר נאמר לא תפדה. אלא בבעלי מומין שלא נפדו הכת' מדבר: ירעה. לשון איחור. ובניכם יהיו רועים. מתרג'. מאחרין כלומר ישהנו אצלו עד שיפול בו מום: לא תשהא דידי. דלא איעכבך. כלומר אל תאחר אותי ומהר הדבר לעשות שלא אעכב על ידי פחד השחיטה פן אהיה בהול ואבעט בהגעת חרב כדרך בהמה המפרכסת. דלית אנא מן ידך נסיב גרמי כפל מילה: ע"א לא תהא דא דידי דלא איעכבך. ואל תדאג שאבעטך שלא אעכבך לעולם. דלית אנא מן ידך נסיב גרמי שאין אני ממקומך מסיר עצמי: מה תיבכי. טובי דבחר בי קיריס מכל קוזמוס. אשריי שבחר בי אדון מכל שבעים אומות. קוזמוס. שבעים. וחבירו בפסיקת' ברא הק' אומות קזמוטין ובחר באחד מהן המייחדים אלהותו. המאכילים חוצה ופנים ייחודו. המאכילים. מכריזים. ירעם משמים. תרג' אכלי מן שמא. לשון כרוז: ניחא רוחא דשרה אמי היך נפקינן תרינן בליבא שלימא. אף על פי שדואג אני אם ידוע לה שתעקדיני ותשחטיני שתעכב לך מעשות. אף על פי כן מכיר אני בה מרוב חסידותיה שייטב בעיניה ותנוח רוחה ותתיישב דעתה כשמעה שיצאנו בלב שלם. ואף על פי ששנינו במגילה ששרה נביאה היתה ועיקר בית היא ואברהם טפל לה. כמה שנאמר כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקולה. אע"פ [כן] פסקה נביאותה והעלים ממנה דבר זה מלכו של עולם מפני שנשים דעתן קלות: ואיגושיניה. ואמושנו. ואדע אם נפגם אם לאו. דלא תסאיבני. שני פעמים למה. אחד לשהייה ואחד לפגימת סכין ובעל מום. שאם צירם אזנו הוי מום ליפסל בבכור. כאשר שנינו בבכורות. ויצחק היה בכור לאמו: עיני חמיין. עיני רואות קיסין מסדרין. עצים נערכים. והאש דולק היטב כמשפט כי היום יום קרבני: צאית למימריה. האזין אביו לדבריו ולקח סכין לשוחטו. קמו מלאכיא. קמו המלאכים ומבקשין מאת רבונם. חוס על טליא. נער: רחמוי דאבוהי. רחמנות של אביו אנו מזכירין. גבר דאכלינן מלח בביתיה. הלא הוא האיש שהאכיל לנו סעודה בביתו. מלח. תיקון כמו והמלח לא הומלחת (יחזקאל ט״ז:ד׳). פרוקא דאפרוקינך. גואל אני שאגאלך: