מחזור ויטרי, סדר סעודה פ״ב

פב.
וזו היא תשובת רבינו יצחק בר' שמואל זלה"ה: על אשר שאלת אם קטן וחומש בידו מצטרף לעשרה. אמנם ראיתי שלא רצה רבינו יעקב לעשותו צניף לעשרה. וא' כי אע"פ שבתשובתו לנדיב ר' שמואל מבר התיר בו גם בלא חומש בידו הוא עצמו לא היה רוצה לעשות מעשה אפילו חומש בידו. כי אע"פ שבמקום הרב ר' שמשון היו נוהגין כן במקומו. לא היה רוצה לעשות מעשה אפי' חומש בידו. והיה אומר שאינו בשום מקום שיעשה צניף על ידי חומש שבידו רק לעניין עיבור שנה מזכיר ספר להשלמת עשרה. בפרקי דר' אליעזר (פ"י) [פ"ח]. דקא' התם ר' יוסי אומ' בשלשה מעברין השנה. ר' אליעזר אומ' בעשרה. ואם נתמעטו מעשרה מביאי' ספר תורה לפניהן ופושטין גורן עגולה כו'. ואין מזכיר שם כלל שיהא הקטן אוחז בידו הספר להצטרף בין שניהן לי' אלא משמע דלעניין מילתא דהתם מועיל הספר תורה וקטן. ולעניין אשכחן דמסיק בברכות דתשעה וארון אין מצטרפין דארון לאו גברא הוא. ואפילו היה בשום מקום לעניין תפילה אומ' אני החתום דדווק' (דספר) [בספר] תורה העשוי בגיליון. או חומש אחד מחמשה חומשים העשוי בגליון (אם) [אז] כתוב על זה לשון חומש ולא לשון ספר. אבל חומשי' כעין שלנו לא היה כלל בימי חכמי'. ועל תשובת רבינו יעקב שהתירם לתפילה כמו לברכת המזון קשה מבראשית. ולאחר זמן שנתקשה בה הגיה בתשובתו. ודחה מה שדחה. ומה שאומ' בירושלמי ובבר"ר קטן וספר עושין אותו צניפין. לא מייר' מידי בקטן שספר בידו. אבל בקטן בפני עצמו. ואיפשר דלעניין ברכת מזון דווקא ולא לתפילה כמו שאמרו בבר"ר. וספר תורה בפני עצמו דומיא דתשעה וארון דתלמוד דידן ואיפשר ראוי לתפילה. והא כדאית'. ולית הילכת' הכי. שיצטרף ספר. כדמוכח בתלמוד דידן בארון. וגם בירושלמי או' אחר כך. א"ר אסי כמה זימנין אכלית עם תחליפא אבא ועם חביבי ולא זמנין עלי עד שהבאתי שתי שערות. ובספר שבו סדר זרעים ומועד ירושלמי שהיה של רבינו יעקב כתוב בתחילתו. א"ר אסי כו' כמו שכתבתיו. ובדומה שהוא כתב יד החבר ר' שלמה בן רבינו יעקב. ואחר סיום הדבר כתב רבינו בכתב ידו הניכר לי. וכן מנהג העולם. ולא כמעשה דרבה ותלמידיו בברכות. ושלום. יצחק בר שמואל זלה"ה: