מחזור ויטרי, הלכות תפילין מספר התרומה תקי״ג

תקיג.
משפט אורך הרצועות. אמרי' פ' הקומץ עד אצבע צרדה חוץ לקשר. מר מחוי פשוט. מגודל עד אמה. אבל בילמדינו משמע דהיינו דווקא בשל יד. אבל בשל ראש שיעור אחר. וכן בשימושא רבה ורב אלפס. אורכא דרצועא דימנא עד טיבורא. ולחזיא דשמאלא. ובדרעא עד אצבע צרדה. ויהיו משולשין תלת זימנין. הילכך רצועה של יד ארוכה מן הקיבורת של זרוע עד אצבע אמה ויכרוך ג' פעמים סביב אצבעו. ושל ראש של ימין עד הטיבור ושל שמאל עד החזה ורחק (כדרך) [כאורך] שעורה. ואם נפסקה הרצועה ופחותה מכשיעור אין תקנה לא לקושרה ולא לתופרה. ויזהר בהנחתן שלא יהפכו הרצועות. דאמר רב [נחמן] ונוייהון לבר: קשר של תפילין הלכה למשה מסיני. הייני השם שדי. שי"ן שבקמט הדפום מזה ומזה. ואות דל"ד בקשר של ראש. ואות יו"ד היא בשל יד חוץ לקשר הרצועה קטנה מאד וכפופה כמין יו"ד:

משפט סדר הנחת תפילין. ובאיזה מקום ביד ובראש: תחילה יניח של יד ואחר כך של ראש. דכת' ולטוטפות בין עיניך. כשיהיו בין עיניך יהיו שתים. וכשחולצם תחילה יחלוץ של ראש ואחר כך של יד. וכן בתיק יצניע תחילה של ראש ואחר כך של יד. לפי שכשירצה ליקחם ימצא תחילה של יד. ולא יעביר על המצות. כדאיתא פ' הממונה. ויניח בצד שמאל. דכת' ידכה. יד כהה. ועוד כת' וקשרתם. וכתבתם. מה קשירה בימין. אף כתיבה בימין. ואם הוא איטר יניח בימין העולם שהיא שמאלו. ושולט בשתי ידיו יניח בשמאל העולם. ובאיזה עצם יניח. תנא דבי מנשה ידכה. זה קיבורת בשר המכונס. כמו קיבורא דאהינא. ושמתם על לבבכם. שימה כנגד הלב. ובפ' המוצא תפילין. ופ' התכלת. תפילין בזרוע. ובמסכת אהלות מונה הזרוע העצם המחובר לכתף וראש שני מחובר למרפק שקורין קודא: וכן פ' האו' משקלי. דאוריית' בתפילין קיבורת כולה בנדרים עד העציל. דהיינו מרפק משמע נמי קיבורת זהו בעצם שהוא למעלה מן הקורא. סמוך לו יש בשר מכונס (והוא) והוא כנגד הלב. ותפילין של ראש בגובה הראש. מקום שמוחו של תינוק רופס ונראה דמתחילת השער הסמוך למצח עד סוף מקום שמוחו של תינוק רופס הוי מקום תפילין. ויש שם מקום להניח שני תפילין והוי מקום שעושה קרחה וראוי לטמא בנגע אחד והוי שפיר בגובה של ראש. והקשר יהדק בראש למעלה בעורף ולא במפרקת כדי שיהו ישר' למעלה. ורהב הבתים לכתחילה שתי אצבעות. כדאית' בשימושא רבה: אמרי' בפ' הקומץ מאימתי מברך עליהן. משעה הנחתן עד שעה קשירתן. האי קשירתן היינו הידוקן בראש ובשעה הנחה. כמו שיליא קשורה בו. דאי עושה קשירה ממש בכל פעם שמניחם מאי איכא בין חדשות דאסר משום קשר של קיימא בשבת ובין ישנות שרי: ת'. (חזו"ר הד"ף). וכשמניח של יד מברך אקב"ו להניח תפילין. ואחר כך יניח של ראש ומברך (של) על מצות תפילין. ואם סח בין של יד לשל ראש יברך שתים על של ראש. להניח תפילין. ועל מצות תפילין: כך פי' רבינו יעקב. ורב עמרם. ורב יהודאי גאון. וכן אם אין לו רק תפילין אחת של ראש לבד או של יד לבד אין מעכבות זו את זו ויניח אותם שיש לו ויברך עליהן שתי ברכות: והחולץ תפילין לא יברך לשמור חוקיו ולא שום דבר ואפילו חולצם סמוך לחשיכה. דקיימא לן לילה הוי זמן תפילין ואין מורין כן שמא יישן בהן ויפיח. ופ' הקומץ נמי אמרי' ומודים חכמים ור' יעקב דלילה זמן תפילין שאם חלצם סמוך לחשיכה שאינו מניחן. אם כן ושמרת החקה הזאת למועדה מימים ימימה. בפסח הכת' מדבר. ומימים ימימה היינו מזמן לזמן. ולא בתפילין. וימים. למעוטי לילה. ואפילו חולצם בערב שבת סמוך לחשיכה לא יברך כלום. דשבתות לאו אמעיטו. מושמרת החקה הזאת אלא מוהיו לך לאות: וזמן הנחתם שחרית לכתחילה. אמר אביי לתפילה כאחרים. משיכיר חבירו ברחוק ד' אמות. כדאית' פ"ק דברכות: ובחול המועד של פסח ושל סוכות יניח תפילין אמנם מר' מאיר ור' יהודה דאמרי' פ' אילו מגלחין כותב אדם תפילין לעצמו אין ראייה שיניח בחול המועד שהרי אפילו בשבת סברי דמניח תפילין. וכדאית' פ' המוצא. אבל יש ראייה מעובדא דירושלמי וצריך שימשמש בהם לפרקים כשמונחים בזרועו ובראשו. כדי שלא יסיח דעתו מהם. ק"ו מציץ. דאמרה תורה והיה על מצחו תמיד. ובפ' לולב וערבה. אמר מר זוטרא חזינא לרב פפי דכל אימת דמנח תפילי מברך. רבנן דבי רב אשי כל אימת דמשמשי מברכי. לפי שמצוה למשמש בהם מפני קדושתן. כמו גבי ציץ: מניין שיטין של ראש על פי הקבלה ד' שיטין בכל פרשה ופרשה. ושל יד שבע שיטין בכל פרשה ופרשה. אע"פ שאין עיכובא אם שינה. מדאמרי' פ' הקומץ מי שיש לו שני תפילין של ראש ואין לו (שני) תפילין של יד טולה עור על אחת מהן לכסות הבדלת הבתים וכשירי' לשל יד: