מחזור ויטרי, הלכות סוכה שס״א

א

שסא.
ואת זו פי' ר"ת:

ב

מנא הני מילי. דת"ר תשבו כעין תדורו. מיכן אמרו היו לו כלים נאים מעלם לסוכה. כו'. האי פירושא היא. הא דאמ' רבא מאני מיכלא לבר ממטללתא. אלא דאפסקא בפירקא ופריק לה. ופירושא דרבא הכי איתה. אמ' רבא מאני מיכלא. כגון שלשין בהן ושטוחנין בהן. וכלים שמבשלין בהן. דלא חייבה תורה סוכה אלא בדברים שרגילין לדירה. ומאני מיכלא אין רגילין להיות אלא בחדר האופים. ואותם בני אדם שמחמירין להוציא מן הסוכה קערות לאחר שאכלו בהן. טועים הן. דמפרשי' משום מיאוסא וליכא: וכן מוכח בהלכות גדולות: מאני מיכלא כגון דמשהי בהו חמירא. ואגני דליישי בר ממטללתא. אבל מאני משתייא במטללתא. דבבית נמי מייתי להו. והוא הדין לקערות. כן כל מאכל המובאים בבית ולא בחדר האופים: תשבו כעין תדורו: פרת"ם: ועוד כת' ר"ת שרגא אמרי לה (במטלתא) [במטללתא] הדסיפא לאו רבא אמרה. אלא אגב גררה נסיב לה תלמודא. ולא משום תשבו כעין תדורו. (אלא) [ולא] משום מאיסותא. דאפי' שרגא דדהבא מיקרי שרגא. ועוד בלולב וערבה קרי לה נר סתם. וגבי ר' אבהו אמרי' דהוה מטלטל. דלא מיקרי מיאוס אלא נר ישן ושל חרס. וטעם' כדמפ'. ולא פליגי. הא בסוכה גדולה הא בסוכה קטנה. ומשום דמיבעית כיון דקטנה היא. (ולא) [וליכא] בסוכה אלא ראשו ורובו ושלחנו. כי מדליק שרגא ומעייל לנווה מיבעית ומימשיך (לבד) [לבר] מסוכה. ולא מקיים מצות סוכה אבל בגדולה שרי. ואי טעמ' משום מאיסותא מה לי גדולה מה לי קטנה. ועוד למאן דמפרש הכי. מאי שנא במאני מיכלא דלא פלוג. תדע דלא אמר'. וטעמ' (כר') [כריב"ל] דבסוף לולב וערבה אמ' ר' יהושע בן לוי דקאמר' אין לו כלים להוריד מהו. רבא אמ' פוחת בה ד'. ור' יהושע בן לוי מדליק בה את הנר. דממעט לשיעורא. ועדיפא למיפסלא בהכי. מעיולי בה מאני מיכלא. ולא פליגי הא לן והא להן. לבני ישר' דליכא יום טוב פוחת. ולהנהו מודי רב לפחות. לבני בבל דאיכא יום טוב ומיתב יתבינן. מודה ר' יהושע בן לוי דמדליק בה את הנר. וכן דרך התלמוד היכא דאיכא הא לן והא להן. דבני בבל מודו לבני ארץ ישר' ובני ארץ ישר' מודו לבני בבל. כדאמרי' בפ"ק דשבת גבי תפילת ערבית רשות. ובקידושין פ"ק גבי ילמד תורה בטהרה. וריחיים בצוארו. דר' יוחנן חשיב לבני בבל שהן עניים כריחיים בצוארו נושאין ואחר כך לומדין [וכן] שלח ר' אביתר בני אדם העולין משם לכאן כו' דלומד תורה ואחר כך ישא אשה. בפ"א דגיטין. ומהכא שמעי' נמי דמיתב יתבינן. דפירושי ר"ח פוסקין ר' יוחנן ור' יהושע בן לוי הלכה כר' יהושע בן לוי. וכן נ"ל. וכן פסק גבי פלוגת' דאבא שאול גדולים קנו עצמן בני חורין. וכן הית' הגירס' בספרי'. גבי רב יהודה (הצדואה) [הגדואה]. בזה פי' למיתה וזה פירש לחיים. בקידושי'. וסייעתיה מדר' יהושע בן לוי. ממסכת גיטין. וה"פ איכא דאמרי גדול היה וזה פירש למיתה וזה פירש לחיים. וזכה בו. כדי שלא יזכה בעצמו. ואיכ' דאמרי קטן היה וצריך לזכות בו כדי שלא יזכו בו אחרים וכדאבא שאול דאמ' כל הקודם בהן זכה. והשתא אתי שפיר דהילכת' כאבא שאול. דקאי ר' יהושע כוותיה בגיטין. ופריך תלמוד' תינח סוכה קטנה. סוכה גדולה מאי איכא למימר. דמעייל (מיני) [מאני] מיכלא. וכדרבא. מכלל דשרגא לאו רבא אמרה. ולאו מטעמיה דמאני מיכלא. דאי חד טע' מאי טע' שבק ר' יהושע בן לוי פסולה דמאני מיכלא דשייך בכולהו. ונקט פסולה דהדלקת נר. אבל ודאי משום דעדיף פסוליה ממעט ליה. אבל מאני מיכלא אינו ממעט אלא ודאי מיחזי כי דירה: ותו לא מידי: לשון ר"ת: