מחזור ויטרי, הלכות מספר התרומה קל״ג

א

הילכות גיטין.

ב

הכותב גט צריך שיהא הקלף והדיו משל בעל. וגם שכר סופר עליו מן הדין. ואם האשה נתנה השכר אין בכך כלום. אבל בקולמוס אין קפידא: הכותב [צריך] שיקצע הקלף קודם שיכתוב הגט. ואם טעה הסופר באמצע יחתוך תחילה מה שכתב ואחר כך יחזור ויתחיל לכתוב. ואם קיצע מן הקלף לבסוף פסול. כך איתה בה"ג: וצריך שירשטט תחילה שנים עשר שיטין כמנין גט: וצריך ליזהר שלא תיגע אות לחבירתה אלא כל אות ואות תהא מוקפת גויל: ואין צריך לזיין ולעשות תגין בראש אותיות שעטנז גץ. וטוב למנוע פן יקלקל האותיות: וצריך ליזהר שלא יפל כלל מן הדיו טיפה קטנה בתוך האות. דאינו מועיל מה שימחוק אחרי כן טיפה של דיו שבתוך חלל האות. דהוה ליה חק תוכות ופסול. וכן המ"ם פתוחה אם החליק ידו ונסתמה פסול ואין מועיל מה שימחוק הנגיעה לבסוף: ויעשנו לכתחילה ארכו יתר על רחבו ולא יכתוב חוץ לשיטת ימנית ושמאלית בתוך הגליון תיבה שלימה. ושלא יהא שום (שירטוט) [טישטוש]. שלא יכתוב על המחק: וצריך שיכתוב בגט הרי את מותרת לכל אדם: וצריך ליכתוב ספר תירוכין קודם שיטה אחרונה. ויש שעושין כן גם מגט פיטורין. לפי שנראה דבר עיקר. וצריך לעדים לחתום תחת הגט בראש השיטה. ושלא ירחיקו חתימתם מכתיבת הגט רוחב שני שיטין חלק. ושלא יחתמו אלא זה בפני זה. והבעל אם כותבו יאמר תחילה. אני כותבו לשם גירושי פלונית אשתי. ואם אמר לסופר לכתוב. יאמר לו כתוב לשם פלונית אשתי. גם הסופר יכוין בכך. וצריך לעדים שיחתמו לבסוף אותם שישבו שם בשעת כתיבת הגט שידעו שזהו גט שצוה הבעל לכתוב וגם שיהא נכתב לשמה. אם היו שם כשנכתב תחילתו אפילו שיטה ראשונה ולא יותר. כשר: והכותב גט ואירע לו ספק ורוצה לכתוב אחר. צריך ליטול רשות מן הבעל בכל פעם שיכתוב אחר. לכך טוב מתחילה שיאמר לו הבעל אני נותן לך רשות לעשות אחר או ליתן שניהן אם תרצה מחמת ספק. וכן צריך שיאמר לעדים שיחתמו: חרש שוטה וקטן כשירין לכתוב הגט ובלבד שיהיו גדולים עומדים על גבם. מתחלה ועד סוף. אבל נכרי לא: והבעל נותן גט לאשתו אינו צריך לומר בפני נכתב ובפני נחתם. אבל אם שולחו ביד אחר השליח צריך לאמרו. הבעל יכול לעשות שליח להוליך הגט ליד אשתו. והאשה יכולה לעשות שליח לקבל גט מיד בעלה. אבל אין האשה יכולה לעשות שליח לקבל גיטה מיד שליח בעלה: העושה שליח להוליך גט לאשתו למקום אחר. לכאורה נראה שצריך שיכיר האשה שהיא אשתו של בעל קודם שיקבל הגט להוליך. ולא סגי במה שיאמרו לו עדים כשירים בשעת נתינה שזהו אשתו של בעל דומיא דסומא דפסול להביא. אמנם כשר השליח להביא בעניין זה. כדמוכח בע"ז דאבא מניומי. הנותן גט לאשתו צריך למקרייה קודם שיתנוהו. כדאמר אמימר פ' המביא שני. וגם צריך לקרותו פעם שנייה לאחר נתינה. דילמא עייליה לבי ידיה וחלפיה. כדמשמע פ' האשה רבה. ואם מיד לאחר נתינה קראוהו ולא לפני הנתינה סגי בכך: הנותן גט לאשתו צריך יד האשה לעולם פתוחה עד שיניח הבעל כל הגט מידו לידה פתוחה. קודם שתסגור ידה. שלא יהא כמו גט בידה ומשיחה בידו דאם יכול לנתק הגט להביאו אצלו דאינה מגורשת. ואע"פ שמא היה כשר כמו עויק חרציה ושלפתיה דשרי פרק הזורק. הזורק גט לאשתו אם היא ברשות הרבים אינו מועיל. אפי' הוא בא בארבע אמות שלה עד שיהא בידה. אבל אם זרקו בחצירה כשר. לאפוקי מרה"ר דפסל: וכשהעדים חותמין בגט צריך שלא יהא הסופר אחד מהן. דלשמואל ולכולהו אמוראי דאמרי אמרו כשר אמרו אפי' בדיעבד. סברי חתם סופר ועד פסול. וגם פסול אומר הבעל לשנים אמרו לסופר לכתוב ולעדים חתומו. כדתניא פ' מי שאחזו עד שישמעו קולו. לאפוקי ממאן דאכשר אומר אמרו. ואע"ג דהיינו תרי חומרי דסתרו אהדדי. לא נתברר הלכה כמאן וצריך ליזהר משתיהן: וצריך ליזהר שלא ישלח אדם כתב ידו לב"ד לכתוב גט לאשתו אפי' הוא פקח כדמשמע לכאורה בתוספתא: ואדם הכותב גט ויש לבעל שני שמות. יכתוב תחילה אותו שם שהוא עיקר ואחרי כן שם הטפל. ויכתוב כך. פלוני המכונה פלוני. כמו מרים דמתקריא שרה. וכמו אחא בר הדיא דמתקרי אדא מרי. וקדמונים הרגילו לכתוב לכל אדם אנא פלוני וכל שום וחניכה דאית לי.