מחזור ויטרי, הלכות מילה תק״א

א

תקא.
והמברך אומר אשר קידש ידיד מבטן [וחוק] בשארו שם וצאצאיו חתם באות ברית קדש. על כן בשכר זאת אל חי חלקינו צורינו צוה להציל ידידות שאירינו משחת למען בריתו אשר שם בבשרינו בא"י כורת הברית: פי' אשר קידש ידיד מבטן. יצחק קרי ידיד. על שם (שאהבתו) [אשר אהבת], מבטן. מקודם שנולד נתקדש למצוה זו. דכת' אבל שרה אשתך וגו'. והקימותי את בריתי אתו. היינו מילה. וצאצאיו אחריו חתם באות ברית קודש. משחת. מנהיגם. דכת' גם [את] בדם בריתך שלחתי אסיריך מבור (מים) אין [מים] בו:

ב

ת"ר המל את הגרים אומר אקב"ו על המילה. והמברך אומר אקב"ו למול את הגרים. ולהטיף ממנו דם ברית. שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ. שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. בא"י כורת הברית: והמל את העבדים אומר ברכת מילה. והמברך אומר אקב"ו למול העבדים ולהטיף ממנו דם ברית. שאילמלא דם ברית לא נתקיימו שמים וארץ. שנאמר אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי. בא"י כורת הברית: ת':

ג

שאילו מקמי רב יהודאי גאון ב"ד שמלו במקום שאין אב מי מברך להכניסו. ואמר הכל מברכין: תוב שאילו מקמיה המל את העבדים אחת מברך או שתים. ואמר המל מברך על המילה. וקונים. ליטול העבדים. במקום להכניסו:

ד

מספר הישר: תניא המל אומר אקב"ו על המילה. וצריך לפר' אחר שמל צריך לברך להכניסו. ואע"ג דקיימא לן כל המצות כולן מברך עליהן עובר לעשייתן. ועוד דמסיק בפ"ק דפסחים בלבער כולי עלמא לא פליגי דלהבא משמע. ודייק רבינו שמואל לברך לפני המילה להכניסו. דלהכניסו להבא משמע. ואומר ר"ת דלהכניסו בבריתו משמע כי אחרי שמלו מברך אקב"ו להכניסו בבריתו של אברהם אבינו. שהכנסתיו כבר לברית. כמו הנה דם הברית אשר כרת ה' עמכם. וכמו כן המילה היא הברית שבינו לבין הק'. אחרי מילתו מברך שזכה להכניסו בברית. ועוד דפ"ר אלעזר דמילה. לאחר מילה מי תניא. דקאמר התם תניא המל אומר כו'. אבי הבן אומר להכניסו כו'. העומדים שם כשם שהכנסתו לברית. ואי לפני מילה. היאך יענו העם כשם שהכנסתו. כו'. וכי עדיין נכנס קודם המילה. ועוד שהרי אינו יודע למולו כי אם האומן. ומתוך שרוב אבי הבן אינו יודע למולו אינו רשאי לברך להכניסו עד שנימול שמא יאנס המוהל ונמצא האב [מברך] ברכה לבטלה. ומתוך כך לא תחלק בין אב המוהל או אחר המוהל. שלא יברך להכניסו עד שנימול. ולא דמי לשחיטה ושופר ולולב שהשופר ביד התוקע. ולולב ביד הנוטלו. וסכין ביד השוחט. וכיון שבידו הוא לאונסא לא חיישי'. ומברכין קודם לעשייתו. ואת אשר ימול יברך על המילה קודם שימול מידי דהוה אכל מצות שבתורה שחיטה ונטילת לולב וביעור חמץ ותקיעת שופר שמברכין עליהן עובר לעשייתם קודם עשייתם שהרי המצוה בידם לעשותם אם לא יאנסו. וראייה לדבר מברכת אירוסין שאינה אלא לאחר אירוסין: וכן נמצא בתשובת הגאונים: אבי הבן כשמברך להכניסו אינו מברך עד לאחר המילה. ואע"פ שאמרו חכמים כל המצות מברך עליהן עובר לעשייתן. מילה שאני. חיישינן שמא נתקלקלה המילה ונמצא שם שמים מוציא לבטלה. ואם תאמר תקיעה ושחיטה נמי ניחוש להכי. לא דמי. דהנך תרתי בידו לעשותם ואיכא למימר דמצי מקים (מקים) ליהו. מילה ביד אחר הוא ולא ביד האב מי יימר דמקיים להו: הילכך מקומה לאחר מילה:

ה

סליק פירקא: