מחזור ויטרי, הלכות טריפות תקל״ז

תקלז.
תני דבי ר' ישמעאל בין החיה הנאכלת ובין החיה אשר לא תאכל. אילו שמונה עשרה טריפות שנאמרו למשה בסיני. ועלינו אין לבדוק כי אם טריפות הריאה לפי שהיא שואבת כל מיני משקין. ולפיכך היא עלולה ליטרף. ושאר י"ח טריפות ובסג"ר. ושב שמועתא. וכמה טריפות אשר במסכת חולין אין צריכין לבדוק. דסמכי' אדרב הונא דאמ' נשחטה הרי היא בחזקת היתר. עד שיוודע לך במה נטרפה. אמנם הבא לידו שאר טריפות יזהר שלא יאכל אם אינו בקי בכולן. ואם לאו ישאל לחכם. וטריפות הריאה הנהיגו חכמי הדורות לבדוק היטב לפי שהיא עלולה ליטרף. ולפיכך צריך דור עני להיות כל אחד ואחד בקי בטריפות הריאה. ושאר טריפות הזכרתי כאן פן יאמרו אין טריפות כי אם בריאה. לפיכך אזכור שמם בקוצר בלא פי'. כדי שיהא נזכר הבא מעשה לידו ואז ישאל לחכם: ואלה שמותם: נקובת הוושט. במשהו. ופסוקת הגרגרת. ברובה. ניקב קרום של מוח. ניקב הלב לבית חללו. נשברה השדרה. נפסק החוט שלה. נטלה הכבד ולא נשתייר ממנה כלום. הריאה שניקבה. או שחסרה. ניקבה הקיבה. ניקבה המרה. ניקכו הדקין. ניקבה הכרס הפנימית. או שנקרע רוב החיצונה. המסס ובית הכוסות שנקבו לחוץ. נפלה מן הגג. נשתברו רוב צלעותיה: ת'. זה הכלל כל נקובי במשהו. וכל פסוקי ברובה: ת'. דרוסת זאב בדקה. דרוסת ארי בגסה. דרוסת הנץ בעוף הדק. דרוסת הגס בעוף הגס. דרוסת חתול ונמייה. דרוסת חולדה. נחתכו רגלי הבהמה מן הארכובה ולמעלה. חסרון בשדרה. והגלורה. בוקא דאטמא דשף מדוכתיה. לקתה בכוליא חד. ניקב הטחול. סימנין שנידלדלו (בחופן) [ברובן], נעקרה צלע מעיקרא. גולגלת שנתכסה ברובה. בשר החופה את הכרס ברובו: ועוד כמה טרפיות וטרפות העוף יתר על הבהמה. והבא מעשה לידו יפרוש לחכם מה יהיה. ואם לא יבא מעשה לידו הרי היא בחזקת היתר. ובריאה יבדוק כמנהג חכמי הדורות ואם אינו בודק צריך לבדוק אחריו וחיישינן שמא מין הוא: הריאה שניקבה טריפה. אעפ"י שלא חסרה. והוא דאינקיב קרמא עילאה ולא תתאה: ואפי' ניטל כל קרמא עילאה כשירה. דתתאה מנין. והיינו דאמר רבא האי ריאה דאגליד כאהינא סימקא כשירה אם עולה בנפיחה. ואי אינקיב תתאה ולא אינקיב עילאה כשירה דעילאה מגין. כדרב יוסף. דאמ' רב יוסף האי ריאה דאוושא אי ידעינן היכא דאוושא מותבינן עלה גדפא או גילא או רוקא אי מבצבצא טריפה. מפני שני הקרמים. ובדוכתא דליכא למיתלא בידא דטבחא. כדלקמן. ואי לא מבצבצא כשירה. דאמרי' התחתון ניקב ולא העליון. ואי אוושא ביני ביני. ולא ידעינן היכי אוושא בדקינן ליה בפשורי. בחמימי לא. דכווצא. בקרירי(לה) [לא]. דמטרשי. אלא בפשורי אי מבצבצא טריפה: שהמים מעלין אבעבועות מפני קר היוצא דרך הנקב טריפה. ואי לא כשירה. דתתאה אינקיב. עילאה לא אינקיב דאוושא ביני וביני. אי ניקבה ריאה דממשמשא ידא דטבחא. שברור לו שנגע כשמשמש תלינן בידא דטבחא וכשירה ואין צריך להקיף. אבל אי ניקבה היכא דלא משמשא ידא דטבחא דליכא למיתלי בידא דטבחא. ואין ידוע אי קודם שחיטה אי לאחר שחיטה מקיפין. פי' נוקבין אותה במקום אחר ומקריבין הנקבים זה לזה. אי דמי להדדי ודאי אחר שחיטה ניקב וכשירה. ואי לא דמי להדדי האי קודם שחיטה וטריפה. ומקיפין אפי' מערוגה לערוגה ובלבד שיקיף מאונא לאונא ומאומא לאומא מדקה לדקה ומגסה לגסה. אבל לא מאומא לאונא ומדקה לגסה. ריאה שהאדימה מקצתה כשירה. וסוגיית הלכה מוכח. שאפילו כולה האדימה הדרא ברייא וכשירה. דלשאר שרצים מדמינן לה שעורן רך. האדימה שנטרואה ב'. קרום שעלה מחמת מכה בריאה אינו קרום וטריפה. ואפי' עולה בנפיחה. דקים להו לרבנן דאותו קרום אינו של קיימא וסופו ליפול ויפתח הנקב. דגבי כרות שפכה נמי אמרי' כן: הבקי בהילכות טריפות פותח הטרפשא בסכין ומכניס ידו ובודק בין ריאה ולדופן וסביבות הריאה שלא יהא שם סירכא. ובודק בסדר חסרוניה ויתרוניה ואל יפתח הגוי את הטרפשין שלא בפני ישראל דיש לחוש שמא יכניס ידו תוך הטרפשין וינתק הסירכא: חמש אונות יש לריאה. הבודק אותה ואפה כלפי גברא מוצא שלש אונות בימין ושנים בשמאל. ובערוגת ימין אונא קטנה עומדת לבדה שלא בשורת אונות ונקראת עינוניתא דוורדא. מפני שדומה לעלה של וורד. ולבד כל אלה יש למעלה מהן שתי אונות גדולות הנקראות אומות שדומות אימות לכולן. חסירה אחת מן השתים של שמאל טריפה. אבל אם חסירה אחת מן השלש של ימין עינוניתא דוורדא מצטרפת עם השנים וכשירה. ורבינו ש'"יי אומ' דכיון דלא קיימ' בדרא דאוני לא מצטרפא. יתירה אונא בשורת האונות כשירה. שלא בשורת האונות מגבה טריפה. אבל מגוה כשירה. לדברי ר' שמואל אשר העיד על אביו הגאון ר' יצחק הלוי שהיה אוכלה. והרב ר' שלמה אוסר. אין בריאה שום עינוניתא דוורדא טריפה. ורבינו ש"יי מתירה. דמדסכר רב אשי למיטרפה ש"מ לאו אורחא בהכי. ובהני דידן דאיתא ברובא דידהו. אי משכחינן ריאה דלית בה עינוניתא כשירה: פירשתי סדר בדיקות הריאה: