מחזור ויטרי, הלכות חליצה תקמ״ג

תקמג.
כמו שפירש ר' ברוך בספר התרומה:

יבררו שלשה דיינין ויוסיפיו עוד שנים להשלים לחמשה לפרסומי מילתא. ויזהרו שלא יהיו קרובים לא ליבם ולא ליבמה. ויאמרו נלכה למקום פלוני לחלוץ. שצריך לברר המקום תחילה. כדאמר רבא צריכי דייני למיקבע דוכתא. דכתיב השערה. וילכו שם וישבו. והאיש והאשה יעמדו. הכל כעין דין. בשעת חליצה. וישאלו ב"ד אם יש שלשה חדשים ממיתת הבעל. ואחר כך יעידו לפניהם שזה היבם הוא אחיו של מת. ושהיה אותו המת בעל של אשה זאת. ובעדות אפי' על פי קרוב או על פי אשה סגי. כדאיתא פ' החולץ. ואחר כך ישאלו אם יש לאיש י"ג שנה ויום אחד ולאשה י"ב שנים ויום אחד. ואעפ"י שאין האב נאמן על השנים כדתניא פ' האומר בקידושין. מ"מ אין צריך להביא עדים על השנים אלא אם הוחזקה גדולה בשנים על פי הגבירות והשכינים שלא על פי האב סגי בכך. ואחר כך יבדקו אם יש שתי שערות באשה בבית הערוה. או בזקן באיש. או בבית הערוה. ואין לחוש שמא מקודם הזמן באו. ושומא הוו. ובדיקה של יבמה יכולה להיות על פי שנים דכיון שהניעה לכלל שנותיה סמכינן על פי שנים משום חזקה דרבא. דאחזקה הביאה סימנין דריש פ' (נ"א) [בא] סימן דהלכה כמותו לגבי ר' שמעון. וברייתא דאין אשה נאמנת לומר גדולה היא שתחלוץ מיירא בתוך הפרק דליכא חזקה דרבא לר' יהודה דהלכה כמותו. ואע"ג דאמר רב הונא שערות שאמרו צריך שיהא בהן גומות ואין בקיאין בגומות. לכך אם יש ריבוי שערות או שערות ארוכות הרבה אין צריכין לבדוק יותר. וגם על שנותיהן נמי יש לסמוך שהגיעו. אם יש ריבוי שערות בלא הוחזקה על פי שכינות ובלא עדות. ואם בודקים שהדדים שוכבים ומוטים או היא גדולה בודאי. שזהו סימן העליון. ותנן אי אפשר לעליון לבא עד שיבא התחתון: ואחר שנתברר הדבר שהם גדולים בשנים ובשערות יזהרו ב"ד שלא אכלה האשה עדיין באותו יום דשמא אכלה דברים המביאין וגורמים רוק לבא ואמר רבא אכלה תומא או גרגישתא לא חלצה. דכתיב וירקה. מעצמה. וה"ה רימנים. כדאיתא פ' אע"פ. ושאר דברים שאינם עולין על לב אדם. ואחרי כן יאמרו ב"ד ליבם הגדול אי ניחא לך יבם. אי ניחא לך חלוץ. ואי חפץ לחלוץ יקחו מנעל שכולו עור וגם תפור מעור ורצועות תלויות בו. וראשיהן תפור. וגם קרסים בלולאות, כדאמרינן אע"ג דאית ביה חומרתא (חטרינן) [קטרינן] ביה מיתנא. והמנעל לכתחילה יהיה שלו. וגם מנעל ימין. אבל אפילו בדיעבד צריך ליתנו ברגל ימין. דילפינן רגל רגל ממצורע. וברגלו יחף שלא יהא מעל דמעל. ולא יהא המנעול ארוך עד למעלה מן הארכובה. דלא ליהוי מעל דמעל. ואחר כך יכרוך הרצועות סביב רגלו על (אוני) [אזני] המנעול וישים הקרסים בלולאות למיהוי חליצה אלימתא. ותאמר האשה מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל לא אבה יבמי. ואחר כך יעמוד האיש מעל הכותל או אצל העמוד וידחוק רגלו בארץ, כדאמר אמימר, האי מאן דחליץ צריך למידחסיה לכרעיה. וצריך שתאמר בלשון קודש, כדתנן בפ' מצות חליצה ופ' אלו נאמרין. וצריך שתאמר האשה יחד שתי תיבות אלו בלא הספקה, לא אבה, כדאמר רב כהנא מודה רבא בלא אבה דאין להפסיק. ואין בו וי"ו. כי אם לא אבה. כדאיתא במסורת ג' חסירים וי"ו. לא אבה יבמי לא אבה, (לא יא יאבה) ה' השחיתך, [וישראל] לא אבה לי בתילים. ואחר כך יאמר האיש לא חפצתי לקחתה. ואחר כך תתיר האשה קשר הרצועות והקרסים מן הלולאות, הכל בידה הימנית ולא שמאל מסייעתה, כדאיתא בירושלמי, אע"ג דמן התורה אין צריך ימין. בגידמת בשיניה מועיל, כדאמרן ללוי מי כת' וחלצה ביד. ותהא שומטת המנעל מן העקב ותחלוץ כל המנעל, והכל מעומד. או מוטה, ולא יושב כדפי' לעיל. ואחר כך וירקה, וצריכי דייני דליחזי רוקא דנפיק מפומה דיבמה עד כנגד היבם. ואינו צריך עד ארעא, אלא אם הוא ארוך והיא גוצא, וקלטתו הרוח קרינא ביה בפניו. ואם היא ארוכה והוא גוץ וקלטתו הרוח לא מהני מידי דבעינן דמטי עד להדי אפיה: ואחרי כן קוראה בלשון הקודש ככה יעשה לאיש אשר לא יבנה את בית אחיו, ונקרא שמו בישראל בית חלוץ הנעל. והעומדים שם יאמרו ג' פעמים חלוץ, הנעל, חלוץ הנעל, חלוץ הנעל: אמר רב יהודה מצות חליצה קוראה וקורא, חולצת ורוקקת וקוראה:

שכחתי לעיל אחר הילכות הגט:

פסק. כללו של דבר נערה שיש לה אב וקידשה אביה לאדם אחד ועדיין לא נשאה אם בעלה מגרשה יכולה לקבל גיטה לרבנן בלא רשות אביה אבל [אם] היא קטנה, לפי' ראשון של רבי' שלמה אביה דווקא ולא היא, ולפי' אחרון אפי' קטנה מקבלת גיטה בלא רשות אביה אם הגיעה לפעוטות. ואם מת אביה לאחר שנתארסה או (או) שנישאת דהשתא יצתה מרשות האב. אז לכל הפירושים מקבלת גיטה בידה שפיר, ואפי' היא קטנה, וכדתנן פ' התקבל, קטנה שאמרה התקבל לי גיטי אינו גט עד שיגיע גט לידה, ודייק הא כי הגיע גט לידה מגורשת, ולכל הפחות מיירא באין לה אב. אבל שליח לקבלה אינה יכולה לעשות, ואפילו היא נערה. כדאמר רב נחמן פ' האיש מקדש אין נערה עושה שליח לקבל גיטה מיד בעלה. וביש לה אב, דאם אין לה אב או יש לה אב. אבל נשואה היא. דהשתא יצת מרשות אב נערה עושה שליח ולא קטנה כדאיתא התם, קטנה שאמרה התקבלי גיטי אינו גט עד שיגיע. הא נערה הוי גט ומוקי לה באין לה אב: וכל דינין אילו מיירי דווקא בהגיעה לפעוטות, שיש לה שבע שנים. וכדאמר רבא פ' התקבל הפעוטות מקחן מקח וממכרן ממכר. וכנגדן בקטנה מתגרשת בקידושי אביה. אבל קודם שהגיעה לפעוטות אם אין לה אב שמת לאחר שנתקדשה אינה יכולה להתגרש בשום עניין. אבל אם יש לה אב ועדיין היא ארוסה אפי' היא קטנה יותר יכולה להתגרש על ידי אביה לפי' ר"ת כדמשמע פ' חרש ובירושלמי: עד כאן: