לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קכ״ה

[יקח פרי חדש ליל שני אם אין לו תירוש]. ובלילה שניה עשה שהחיינו על התירוש או על הפרי ומנענע הכלי שיש בה תירוש או הפרי ביד שמאל כשהתחיל הברכה דשהחיינו, ושותה מהיין [שעשה עליו קידוש], ואח"כ מן התירוש. לשנה אחרת לא שתה מן התירוש עד אחר ברכת המוציא, ואמר דלא גרע מפרי חדש וכן דרש ועיקר.

[טוב לעשות שבר קצת בהתחלות התקיעה]. וזכורני שדרש כלומר צריך להתחיל בקול רם כדי שישמע תחלת התקיעה. משום דאמרינן¹ ראה תה"ד סי' רע"ח ועי' לעיל הערה רמ"ט. (שומע) שמע מקצת תקיעה לא יצא, אבל כשמתחיל התקיעה בקול נמוך בקל יבא שאין נשמע התקיעה כלה. [טוב ללמוד הלכות שופר כשחל בשבת]. וזאת השנה יש ר"ה בשבת שאין תוקעין, ולכך טוב שיקרא בהלכות תקיעה. וכשרוצה² ר"ה ד' כ"ח ע"א. לדרוש בר"ה אחר מנחה ידרוש בהלכות שופר, כיון שהוא יומו. וכן מצינו במגילה³ ורב שרוצה. כשחל פורים בשבת שדורשים בהלכות מגילה, משום דהזכירה עולה במקום קריאה. וכן גבי שופר מה לי קול שופר מה לי קול קריאה, אבל גבי לולב אינו כן, משום דלגבי לולב יש מעשה, וקריאה אינה עולה במקום מעשה. והיכא שניקב השופר וסתמו במינו⁴ ד' ע"א. אינו פי' שצריך דוקא ליקח מאותו שופר עצמו לסתימה, אלא אפילו משופר אחר, רק שהוא מן⁵ ר"ה ד' כ"ז ע"ב ובטור סי' תקפ"ו. איל כמו זה, לאפוקי של מין אחר כגון מן העזים.

[דין תקיעה לנשים]. וטוב לתקוע לנשים היולדות קודם שיתקעו בב"ה, כדי להוציא התוקעים גם את עצמם. אבל אם לא נמצא תוקע, משום דלפעמים אין אדם הולך ברצון חוץ לב"ה בזה הימים, אז מותר לתקוע להם אחר יציאה מב"ה. [ודין תקיעה לחולים], ואמר שאינו רוצה לשנות המנהג. אבל לפי אומד דעתי נראה, שצריך החולה לעשות הברכה לעצמו, וראייה מי שאינו יכול להניח תפילין מחמת שידיו חלשות מסתמא החולה עושה הברכה ולא המניח [כתוב בספרו]¹ של.

[מברכים לשמוע קול שופר]. וקודם שיתקע יברך בא"ה אמ"ה אקבו"צ לשמוע קול שופר, ולא בקול בבי"ת. [מצאתי בתוס' בפ"ק דפסחים¹ תה"ד סי' ק"מ. וז"ל בירושלמי דהרואה² לפנינו ליתא ועי' בדקדוקי סופרים פסחים לדף ז' ע"ב בהגהות סי' צ' שכ"ה בכת"י לתוס' ד"ה והלכתא. משמע שיש לברך בקול שופר, וצריך טעם למנהג, עכ"ל, ע"ש אם יש ראייה. ושמעתי שכ' הספר ששמו שכל טוב קול שופר].

[גדול מחנך את עצמו]. מי שאינו מוחזק בשופר יכול לתקוע בבקר בר"ה כדי להתלמד בו, כן שמע ממהר"ר יודל זצ"ל שכן צוה לו אביו מהר"ר שלום זצ"ל. ומכ"ש קודם ר"ה, אע"פ (שפוסקינין) שפוסקין לתקוע קודם ר"ה ג' ימים ברינוס ובאושטריך יום אחד. וראיה מקטן המגיע לחנוך מתעסקין בהן שילמדו ביו"ט בשופר וכו'. וכן מצאתי בסמ"ק במצוה לתקוע. [תוקע מעומד או מוטה קצת] ומותר לתוקע לסמוך על התיבה או על דבר אחר בעל מנת שאם לוקח התיבה משם, שעדיין יכול לעמוד וזה נקרא עמידה. כן שמע בשם הגאון מהר"י מולין זצ"ל. וכן הוא מצא בזבחים כשלמד זבחים¹ עי' ברא"ש פ"ד דר"ה סוף סי' י' שכ' וראבי"ה הביא הירושלמי תוקע שופר צריך לברך אקב"ו לשמוע בקול שופר וכו'. ועי' בקרבן נתנאל שם סק"ד שכ' הירושלמי לא מצאתי וטעות דמוכח הוא וכו'. ועי' באבודרהם סדר תפלת ר"ה שכ' בשם רבינו האי הלכה רווחת בישראל לשמוע קול שופר ולא תזוז מינה, וכן כתב בה"ג והכי איתא בירושלמי ואין לומר בקול שופר וכו', ועי' ראבי"ה ברכות בהשמטות לדף ז ע"א. וכן מצאתי בא"ח בסי' קמ"א וז"ל: דאמרינן בפ"ב דזבחים עמידה מן הצד פי' ע"י סמיכה איכא בינייהו, וכו'. שמע תקיעה ולא ידע אם התקיעה מקש"ק או מקר"ק לא יצא וכן מתנמנם נמי לא יצא. והא דאמרינן במגילה² י"ט ע"ב ועיי"ש בתוס' ד"ה עמידה. מנמנם יצא, הנ"מ הקורא אבל השומע לא יצא במתנמנם.