לקט יושר, חלק א (אורח חיים) קכ״ד

איני אוכל לכתוב כל הדינים שאמר, כי קצת דינים שכחתי, ומקצת דינים אין בהם חידוש יותר ממה שכתוב באו"ח לפי דעתי. ואמר כל התפלה שאנו אומרים בר"ה, אינו אלא בשביל שיעלה השופר לרצון, כדי להזכיר עקידת יצחק. [שופר הגזול ושואל שלא מדעת] שופר שיש פקדון בידו, ושואל שלא מדעת גזלן הוי¹ ועל ידי עבדיך הנביאים ובדברי קדשך. א"ה מותר לתקוע בו בלא רשות בעלים² ב"מ מ"א. משום דניחא ליה לאינש למיעבד מצוה בממונא. ולא דמי לספר משום שמקלקל³ עי' תה"ד סי' ק' ופסקים וכתבים סי' קנ"ט. הספר היפה מחמת שלומדים בו⁴ הספר. אבל הגוזל שופר ותקע בו יצא בדיעבד אפילו לא יאשו בעליו, אבל לא לכתחלה, משום דהוה מצוה הבאה בעבירה.

[כתב מה"ר יהושע טורק זצ"ל], תכתב לשנה טובה¹ ב"מ ד' כ"ט ע"ב. אהו' הר"ר יהושע יצ"ו. בקצרה אשיבך אין נראה דליכא יאוש לשופר שגוזל הגוי ראייה ברורה שיחזור וימכרנו לישראל. דאמרינן בגמרא דחזי לגמוע בו מים, או ימכרנו לרועה כה"ג, אבל גזול גמור יש לחוש לדברי א"ז² תחתם לשנה טובה, ועי' סמ"ק סי' צ"ג בהג"ה סק"ב. ואשי' פ' כל שעה מייתי נמי הירושלמי³ ח"ב סי' רע"ד. דאין עבירה מצוה, ואין מצוה עבירה ע"ש.

[גילוח לר"ה, תענית בער"ה], ושנה זאת יש מילה בער"ה ואל יזמן יותר מי' השייכים למילה, ורגילים לאכול תדיר על המילה, וב' או ג' נשים. ואמר המנהג במדינה זאת שאין לגלח לר"ה, ואין¹ פ"ק דחלה ה"ט הובא ברא"ש פרק כ"ש סוף סי' י"ח. טעם למנהג זה, כי יש שכותבים שאין לאכול בר"ה, מכח זה עושים זה הצער. וגם אינם מקפידים בשאר ימות השנה על הגילוח כמו בגליל העליון, מ"מ יגלחו השייכים למילה.

[תענית חלום בר"ה] מי שמתענה בר"ה ביום הראשון תענית חלום צריך להתענות כל ימיו הב' ימים מר"ה. אבל מי שמתענה ביום שני מר"ה מתענה יום שני לחוד מר"ה כל ימיו. ואין להתענות בר"ה ת"ח, אא"כ נמצא איש שרגיל ובדוק באותו חלום, ובפרט כשבא ר"ה בשבת. העתקתי ממהר"י אוברניק יצ"ו שהעתיק ממה"ר פנחס יצ"ו ששמע מן הגאון זצ"ל אמ' בשם מהר"ש הא דכתב מהר"ם מי שהתענה בר"ה צריך להתענות כל ימיו ב' ימים, היינו דוקא מי שאירע לו שהתענה ביום הראשון, ואז צריך ג"כ להתענות ביום שני משום תשלום. אבל יום שני אין צריך תשלום, ולכך א"צ להתענות כל ימיו אלא יום שני¹ ואמר.

[גם מקופושט טוב ליזהר], ולא אכל כל י' ימי התשובה עשב [לבן] שלוק שקורין זואר קרוט או פוטיגן קרוט, הואיל ובני רינוס נוהגין בו איסור משום בישול גוים. [אוכלים דבש וכל מיני מתיקה], דבש חי סמן טוב לאכול בר"ה. ודבש דבורים מן המובחר, כי הדבורים דמי למשפט, כי עושים נקמה לפעמים, כמו שמוכח מן הפסוקים, ומה שיוצא מהן מתוק. וסי' לדבר שאנו יוצאין ממידת הדין למדת הרחמים, ודוקא חי סמן לחיים, וראייה ממה שאנו מבקשים ומתפללים בר"ה רק בשביל חיים. [חלוף מר] זה הכלל כל דבר חריף אינו אוכל כל י' ימי התשובה רק מיני מתיקה, ופירות חדשים. אפילו בצלים מבושלים לא רצה לאכול, אבל דגים שלוקים שקו' זולץ ויש ופלפלין אכל אפילו בר"ה, משום שהוא דבר חשוב. לשנה אחרת לא רצה לאכול אותן דגים משום חומץ שבהן.