לקט יושר, חלק א (אורח חיים) ל״ז

וכשרוצה לברך ברכת הזמון היה מדקדק במצנפת שלו שהיה מכוון על ראשו משום מורא שכינה. וכן מצאתי בא"ח בס' קפ"ג וז"ל: אלא יהא יושב באימה ע"ש. ז"ך. וזכורני כשאכל הוא וחשובי אושטריך לסעודות, היו יושבים על השלחן במטרו"ן שקורין קאפ"א. בפ' הדר¹ ברכות נ"א ע"א. בדבר שכור אל יתפלל ופשיטא דשתוי מברך בהמ"ז וכל הברכות כולן כדא' בירושלמי דברכות² עירובין ס"ד ע"א תוס' ד"ה שיכור. ומפיק לה מאכלת ושבעת וברכת, ואפילו מדומדם. וכן מצאתי בא"ח בס' קפ"ה וז"ל: מדומדם פי' שיהא נרדם ואינו מיושב (בדעתו) [מדעתו]. וזכורני בחתונות כשבא אחד לברך ברכת המזון באושטריך [שדרכם לבא בשבת שחרית אל השורטבי"ל], צריך לטול ידיו ולאכול כזית [דגן]. וכן מצאתי בא"ח בס' קפ"ו וז"ל ולהוציא חבירו עד שיאכל כזית, וכן בא"ח בס' קצ"ז. ואם שכח על הנסים בברכת המזון: אם חתם על הארץ ועל המזון אינו חוזר. וכן מצאתי בא"ח בס' קפ"ז וז"ל: ובחנוכה ובפורים אומרים בה על הנסים כשיגיע למקום כו' ובכל שעה, ואם שכח ולא אמר אין צריך לחזור. כשבירך ברכת הזימון הוי עונה אמן בלחש אחר בונה ירושלם. וכן מצאתי בא"ח בס' קפ"ח וז"ל: וטוב לאומרו בנחת, נברך שאכלנו משלו ובטובו חיינו, ברוך שאכלנו משלו ובטובו חיינו. ברוך אתה ה' אלהינו מלך העולם הזן את העולם כלו בטוב בחן ובחסד וברחמים, נתן לחם לכל בשר כי לעולם חסדו. ובטובו הגדול תמיד לא חסר לנו ואל יחסר לנו מזון בעבור שמו הגדול, כי הוא זן ומפרנס לכל ומטיב לכל ומכין מזון לכל הבריות אשר ברא, בא"י הזן את הכל. נודה לך ה' אלהינו על שהנחלת לאבותינו ארץ חמדה טובה ורחבה, על שהוצאתנו ה' אלהינו מארץ מצרים, ופדיתנו מבית עבדים, ועל בריתך שחתמת בבשרינו, ועל תורתך שלמדתנו, ועל חקיך שהודעתנו ועל חיים חן וחסד שחננתנו, ועל אכילה ומזון שאתה זן, ומפרנס אותנו תמיד בכל יום בכל עת ובכל שעה. ועל הכל ה' אלהינו אנחנו מודים לך, ומברכים אותך יתברך שמך בפי כל חי תמיד לעולם ועד, ככתוב ואכלת ושבעת וברכת את ה' אלהיך על הארץ הטובה אשר נתן לך, בא"י על הארץ ועל המזון.

רחם ה' אלהינו על ישראל עמך, ועל ירושלים עירך, ועל ציון משכן כבודך, ועל מלכות בית דוד משיחיך, ועל הבית הגדול והקדוש שנקרא שמך עליו. אלהינו אבינו רעינו זונינו פרנסינו וכלכלינו והרויחנו, והרוח לנו ה' אלהינו מהרה מכל צרותינו, ואל תצריכנו ה' אלהינו לא לידי מתנת בשר ודם, ולא לידי הלואתם, אלא לידך המלאה הרחבה הקדושה והפתוחה, ולא נבוש ולא נכלם לעולם ועד. ותבנה ירושלם עיר הקדש במהרה בימינו, בא"י בונה ירושלם¹ ירושלמי תרומות פ"א ה"ד. בא"י אמ"ה, האל אבינו מלכנו אדירנו בוראינו קדושנו קדוש יעקב, רעינו רועה ישראל, המלך הטוב והמטיב לכל, שבכל יום ויום הוא מטיב² אמן. הטיב יטיב לנו, גומלנו הוא גמלנו והוא יגמול בעדנו³ וכ"ה במנהיג ד' ל"ט ע"ב ובארחות חיים ל"ו ע"ב שמתחילין בהוה. לעד, לחן ולחסד ולרחמים ולריוח והצלחה, לישועה ולנחמה ולפרנסה ולכלכלה⁴ עי' במטה משה סי' של"ג. לחיים ושלום וכל טוב.

זה הסדר הגיה בכתב ידו הגאון ריש גלותא מוהר"ר איסרליין זצ"ל. אבל מכאן והלאה לא רצה להגיה, כי אמר אין נפקותא בדבר. ואני כתבתי זה נברך מאותו סדר ולכן יש לסמוך עליו. [וזכורני בודאי כשא' יראו את ה' היה מניח את הכוס על השלחן ומשים ידו ממנו, עד שרוצה לומר בא"י בפה"ג (מגביהו) מגביה מן השלחן הכוס. וכמדומה לי טעמו משום חשש חבילות חבילות וד"ל, והלומדים שאלו לי זה דלעיל רמ"א לפרט ולא כתבתי זה דלעיל עד עתה]. ולאחר ברכת המזון שותה פעם שנית [מכוס של ברכה. וזכורני שכמה פעמים (שלא) לא נשאר בכוס של ברכה רביעית לאחר ששותה פעם ראשונה], ועשה ברכה אחרונה מעין ג', כדי להוציא נפשו מפלוגתא, ולפעמים לא שותה אלא כוס של ברכה לבד. [וזכורני כגון בשבת בסעודת ג'], ולא עשה ברכה אחריו מעין ג', והיה סומך על ה"ג. וכן מצאתי בא"ח בס' ק"צ וז"ל: לאפוקי מה"ג שכתבו שאין צריך לברך אחר כוס של ברכת המזון וכו'. כשאין לו מנין בבית החורף היה מברך עם הבחורים היושבים מחוץ לבית החורף כי שמש אחד להם, אבל לא ראו זה את זה. וכן מצאתי בא"ח בס' קצ"ה המתחיל שתי חבורות כו' ע"ש, ונהג לברך בעצמו ברכת הזמון ולא חש אם הבחורים אוכלים בשר או חלב, או אוכל בשר או חלב. ועיין בסמ"ק במצוה לברך על המזון, ואמר מה שמדמה הסמ"ק אחד מהן אוכל גבינה ואחרים אוכלים בשר לתרומה מיירי שאוכל¹ לרחמים. בלא פת, אבל כששניהם אוכלים פת מברך איזו שירצה. [ועיין בא"ח בס' קצ"ו ובס' קצ"ז].