ישמח משה, שמות כ״ג

זה שמי לעולם וזה זכרי לדור דור (שמות ג טו). כבר פירשו (פסחים נ' ע"א) לעלם כתיב, לומר העלימהו שלא יקרא ככתבו, וזה דרך רמז. ולי נראה דהרמז יוצא מהפשוטו, דידוע דהויה ב"ה מורה על נצחית היה הוה ויהיה אף בלא בריאה, ואדני מורה על אדנות, והיינו כשיש בריאה ומציאות, והבן. והיינו זה שמי לעלם, דהיינו דזה המורה על נצחית הוא שמי העצמי, וזה זכרי לדור דור, שם המורה על דור ודור וממשלתו דהיינו אדני, דהוא בזמן דאיכא דורות דוקא הוא זכרי, והבן. ועל דרך זה פירשתי ברוך שם כבור מלכותו לעולם ועד, על פי מ"ש (חבקוק ב' כ') וה' בהיכל קדשו, וכתבו המפרשים המקובלים שהיכל של הויה הוא אדני, כי היכל בגימטריא אדני, והנה זה קשה להבין לאיש משכיל, שאינו דבר גשם ישכון בתוך דבר. ונ"ל דהידוע דהויה מורה על עצמותו ב"ה היה הוה ויהיה, ואדני מורה על פעולותיו ית' שהוא אדון הכל, ועצמותו ית' אינו מושג לא בעליונים ומכל שכן בתחתונים, ואין בו שום תפיסה כלל להשיג רק על פי פעולותיו ית', ואם כן הויה שהוא עצמותו שוכן בתוך היכלו אדנ"י, פירוש שמתוך אדני יושג לנו הויה, ונכון. ואם כן שם הויה מורה על עצמותו, ושם אדני מורה על מלכותו וממשלתו, וזה פירוש ברוך שם כבוד מלכותו, דהיינו שם אדני שהוא מורה על כבוד מלכותו, הוא ברוך לעולם ועד כמ"ש וזה זכרי לדור דור, אבל הויה ב"ש זה שמי לעלם, ודוק.

ועל פי זה נ"ל לפרש מה שאומרים לשם יחוד קוב"ה ושכינתיה. כי ידוע דקב"ה היינו הויה ב"ה, ושכינתיה היינו אדני, וזה מבואר על פי מ"ש לעיל. וידוע דמעשים טובים שלנו, מוסיפין כח בפמליא של מעלה לעשות פעולות ניסים וגבורות שידעו הכל שה' אחד. והיינו שאנו מיחדים קב"ה ושכינתיה, דהיינו שיתקדש שמו ברבים להראות גדלו לכל, שיהיה הויה ניכר מתוך אדני היינו מתוך ממשלתו, (ועל פי זה תבין גלות השכינה בעוה"ר שעושה עצמו כגבור לא יוכל להושיע, אבל עצמותו לא ישתנה). ועל פי זה תבין מ"ש בזוהר (ח"ג ע"ב ע"א) אורייתא וקב"ה ושכינתיה כולא חד, לפי שגם על ידי התורה נתגלה עצמותו ודוק היטב, ועל ידי זה תבין עוד הרבה, וכבשים ללבושך. (ב) עוד יש לפרש זה שמי לעלם (שמות ג טו). ר"ל בעת שיהיה הניצחית כי יבולע המות לנצח ויהיה קיימין לעולם, מה קדוש לעולם קיים, אף צדיקים לעולם קיימין (עיין סנהדרין צ"ב ע"א), אז שם יקרא ככתיבתו, וזה זכרי באדני לדור דור, כל זמן שהוא דור הולך ודור בא, והבן.

(ג) ועוד יש לפרש זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור (שמות ג טו). כי יד על כס יה (שמות יז טז). והענין היא כי ידוע שרצונו ית"ש שיהיה גילוי שלו סיבה ומקור לכל הבריאה, וגם לקיום והנהגה, וידוע דאית רעין דלא מתפרשין תדיר, ואינון אבא אמא חכמה ובינה דלעילא שהם הסיבה והמקור, שאלו ח"ו הוויין מתפרשין, היה חוזר העולם לתהו ובהו, על כן הם מתייחדין בלא מעשה תחתונים. אך הרווחת העולם וששונו תולה בהתקשר אבא אמא בזעיר אנפין וזעיר אנפין בנוקביה, וזה תולה במעשה התחתונים שבכל דור שצריכין לעורר ולהזכיר כביכול. וידוע דיו"ד אב"א ה"א אמא, על כן זה לא יחסר. אך ו"ה שהיא זעיר אנפין ונוקביה, תולה בהתקשרות על ידי מעשה התחתונים, והבן. ועל כן אמרו רז"ל (עירובין דף י"ח ע"ב) די לעולם שישתמש בשתי אותיות, היינו שהקיום מתקיים רק בהן, כי סיבת הבריאה היא סיבת הקיום, ונאמר (ישעיה כ"ו (כו) ד') כי ביה ה' צור עולמים, אך הרווחה וששונו וביטול יגונו, תולה בתרין אתוון תנינין. והיינו זה שמי כמו שדרשו (זוהר ח"א כ"ד ע"א) י"ה עם שמ"י שס"ה, לעולם כי לא יחסר. וגם יש לפרש לעולם, בשביל העולם שלא יחרב, ושני הפירושים אמת. וזה זכרי, וה' עם זכר"י רמ"ח, והיינו וזה זכרי כי ו"ה צריכין להזכיר כביכול ולעורר לדור דור, ר"ל בכל דור ודור, והבן כי נכון הוא בס"ד.

(ד) עוד יתבאר זה שמי לעלם וזה זכרי לדור דור (שמות ג טו). ומה דדרשו (זוהר ח"א כ"ד ו"א) י"ה עם שמי שס"ה, וה' עם זכרי רמ"ח. וגם מה דדרשו (פסחים נ' ע"א) לעולם, לעלם כתיב. על פי הקדמה דהנה מצוה היא כשם המצוה כביכול, כי שני אותיות האחרונות של השם הקדוש, הם בתיבת מצ"ו"ה בגלוי, ומ"צ הוא בא"ת ב"ש י"ה, והבן. ונ"ל שהטעם שו"ה הוא בגלוי, וי"ה באתכסיא וברמיזא, הוא משו"ם די"ה רומז ללא תעשין י"ה עם שמי, לכך באתכסיא להחליש כח העונש. ו"ה עם זכרי רומז על רמ"ח מצות עשין, הוא בגלוי ו"ה להגדיל כח השכר לעדי עד ולנצח נצחים, ואם היה שם י"ה גם כן בגלוי, היה כליה לרשעים לא מרפא לנצח ח"ו. והיינו (מלאכי ג' ו') אני ה' לא שניתי, ר"ל אני לא שניתי השם לכתוב מ"צ בא"ת ב"ש, רק משום ואתם בני יעקב לא כליתם, והבן. והיינו זה שמי לעלם, ר"ל דשמי מורה על נצחית, לכך זה שמו דרומז י"ה עם שמי על מצות לא תעשין לעלם, ולכתוב מ"צ במקומו בהעלם בא"ת ב"ש, ואם כן הקרי והכתיב בקנה אחד עולין. וזה זכרי ו"ה עם זכרי דרומז על מצות עשין, הוא זכרי לדור דור שמזכירין אותו בה בגלוי, והבן, ועל פי זה יש לפרש (תהלים קיט צו) לכל תכלה ראיתי קץ, היינו שהעונש יש לו סוף, על כן רחבה מצותך מאד, כי מ"צ הוא מספר גדול ורחב, מה שאין כן י"ה הוא מספר מועט, והבן זה.