ישמח משה, כי תשא ל׳

ה' ה' אל רחום וחנון (שמות לד ו). יבואר על פי מה שדרשו רז"ל (ר"ה דף י"ז:) ה' ה', אני הוא קודם שיחטא, ואני היא לאחר שיחטא. וכבר תמהו המפרשים דמה צריך אדם לרחמים קודם שיחטא. ולי נראה דהכי פירושו, דהנה כתיב (מלאכי ג' ו') אני ה' לא שניתי ואתם בני יעקב לא כליתם, ר"ל כי אם ח"ו יצוייר הפגם באין סוף, היה כליה ח"ו כי היה העונש בלי גבול, אך מחמת שאני לא שניתי, לכן אתם לא כליתם, והבן. והיינו (איכה ג מ) ונשובה עד ה' דייקא, נוכל לשוב הכל על מכונו כיון שלא הגיע לאין סוף. והיינו אני הוא קודם שיחטא, ואני הוא לאחר שיחטא בלי השתנות, לכך אל רחום וגו'. ועל פי זה מבואר גם כן כי מעולם ועד עולם אתה אל (תהילים צ׳:ב׳) בלי השתנות, לכך (תהלים צ ג) תשב אנוש וגו', והבן.

עוד נ"ל לפרש אני הוא קודם שיחטא אני הוא לאחר שיחטא (ר"ה י"ז ע"ב). כשנדייק עוד דקודם שחטא היה ראוי לומר, דיחטא הוא לשון עתיד, ואיך יתכן בו קודם ומאוחר, דמי שעתיד לחטא הוא תמיד בסוג יחטא, ומי שאינו עתיד לחטא אם כן לא יצוייר ביה אחר שיחטא. על כן נ"ל דכיון למה שאמרו רז"ל (יומא פ"ו:) עבר ושנה נעשה לו כהיתר, ואם כן מי שלא שינה באיולתו, אם כן עדיין אינו בחזקה שיחטא ומקרה הוא שקרה לו. והיינו קודם שיחטא, ובאמת כבר חטא. ומי שעבר ושנה, הוא אחר שיחטא, דלא מבעיא שכבר חטא דמה שעבר אין, אלא גם על העתיד הוא בחזקת שיחטא, מכל מקום אני ה' לרחם עליו, והבן כי נכון הוא בס"ד. ונ"ל הטעם דמעביר ראשון ראשון הוא, שקודם שחטא ג' פעמים אומר ית"ש דמקרה היא לו ובודאי שוב לא יעשה כן, אבל מכיון דאחזק בתלתא זימני דהוי חזקה (ב"מ ק"ו ע"ב), כבר הוא בחזקת שיחטא, לא מבעיא בעבירה אחת, אלא אפילו בג' עבירות חלוקים, מכל מקום כבר הוא בחזקת שיחטא, כמו בנגח שור חמור גמל דנעשה מועד לכל (חגיגה ד' ע"א), על כן משלישי ואילך מתחיל המנין. והיינו אני ה' קודם שיחטא וכו' כנ"ל, דהיינו קודם פעם ג' שהוא אינו בחזקת שיחטא, אני ה' המעביר הראשונים לגמרי, ואני ה' לאחר שיחטא לאחר פעם ג' שהוא בחזקת שיחטא, דמכל מקום אינו מתנהג עמו כפי מדת הדין דאמרה הנפש החוטאת תמוה (יחזקאל יח כ, עיין ירושלמי מכות פ"ב ה"ו), ועוד דאף דאגלאי מילתא דהוא בחזקת שיחטא, מכל מקום אינו מחזיר הראשונים רק אם איכא רובא עונות, כנ"ל נכון בס"ד.