דרישה, חושן משפט ק״צ:י׳

בד"א שלא נתן כו' אלא אמר ליה הנה לך ערבון כו' ז"ל הגמרא פרק הזהב (בבא מציעא דף מ"ח ע"ב) הנותן ערבון לחבירו וא"ל אם אני חוזר בי ערבוני מחול לך והלה אומר אם אני אחזור בי אכפול לך ערבונך נתקיימו התנאים דברי רבי יוסי ר"י לטעמיה דאמר אסמכתא קניא ר' יהודה אומר דיו שיקנה כנגד ערבונו אמר רשב"ג בד"א בזמן שא"ל ערבוני יקון אבל אם מכר לו בית או שדה באלף זוו ופרע לו מהם ה' מאות זוז קנה ומחזיר לו את השאר אפילו לאחר כמה שנים. ופירש"י בד"א שיכול לחזור ולא יטול זה אלא כנגד מעותיו בזמן שנתנו לו בתורת ערבון ולא בתורת תחילת פרעון דא"ל ערבוני יקון הכל והאי לא אוזיל גביה למכור לו כל הקרקע בכך ע"כ. וכתבו התוספות ז"ל רשב"ג מפרש דפליגי ר"י ור"י כשלא נתן לו אותן מעות בתורת פריעה כו' ופי' רש"י שאמר שיקנה לו ערבונו כנגד כל המקח תימא דהא עדיף מנתן לו בתורת פריעה דקנה הכל כיון שפירש בהדיא שיקנה הכל ואם נפרש ערבוני יקון כנגד ערבוני לבד יקנה לו מן המקח א"כ לרבי יוסי אמאי כופל לו ערבונו לכן י"ל של' ערבוני יקון משמע שערבוני יהיה קנוי לך אם אחזור בי וגם משמע יקון שיהא קונה לו במקח שוה יותר מכדי הערבון אם תחזור בך דהיינו כאילו א"ל בהדיא תכפיל לי ערבוני עכ"ל ור"ל כמו שאני נותן לידך סך מעות הללו בתורת ערבוו וקנס אם אחזור בי כן אתה אף שאינך מניח לי מעות לקנס מכל מקום במשיכתך וקבלתך מעות שלי יקנה לו מעותי בקרקע זו בכפל משיעור מעותי באופן שאם תחזור בך הרי מעותי שנטלת מידי יקנה לי בכפל ויהיה לי קנס ממך כשיעור קנס שנתתי לידך והמוכר נתרצה וזהו מ"ש והמוכר אומר דכיון שנתרצה הרי הוא כאלו אמר כן בהדיא ונתקיימו הדברים לר' יוסי דס"ל אסמכתא קניא ולר' יודא לא קנה אלא כשיעור מעותיו אם חזר המוכר ואם חזר בו הלוקח מזה לא איירי רבינו כאן יתבאר מתוך דברי רבינו בסימן ר"ז סעיף ט"ו וי"ו דלהרמב"ן קנה המוכר הערבון אע"פ שהוא קנס כיון שהוא בידו ולהראב"ד ורש"י לא קנהו ע"ש) כנ"ל ביאור דבריהן לפי' התוספות ונראה דגם לרש"י רשב"ג לפרש דברי רבי יוסי ורבי יהודה אתא ולא לאפלוגי (וכן מוכח לשון התוספות דכתבו בפשיטות דרשב"ג לפרש אתא) אלא שלפרש"י דברי ר' יוסי הכי פירושו ע"פ פירוש דרשב"ג שבשעה שנתן לידו הערבון א"ל ערבוני זה יקנה (לך ר"ל) [לי כל] שדך ואם אחזור בי הרי הוא מחול לך והמוכר א"ל בהדיא גם אני מבטיחך שאם אחזור בי אכפול לך ערבונך אבל אם נתן לו המעות מתחילה סתם מודה ר' יוסי לרשב"ג דמחשבינן ליה לתחילת הפרעון וקנה הכל והמותר יהיה מלוה אצלו אם לא עייל ונפיק אזוזי. והנה רבינו מדסתם וכתב בד"א כו' עד הנה לך ערבון ויקנה לך ערבוני וסיים וכתב שהרי המוכר לא אוזיל גביה למכור לו כל קרקע באלו הדמים משמע דפירש דברי רשב"ג כפי' רש"י דאילו כפי' התוספות כל הקרקע מאן דכר שמי' גם הב"י כ' דרבי' ס"ל כפי' רש"י אף שלכאורה לא היה נראה לומר כן דהא מדרך רבינו לימשך אחר דברי התוספות בפרט במקום שסתרו דבריו וכנ"ל גם מדהשמיט רבינו תיבת הכל ועוד במ"ש הנה לך ערבון אין נפקותא לפי פירש"י גם רש"י לא הזכירו [אלא ל'] דערבוני יקון וכדי דל"ת נהי דלא קנה ליה מתורת אסמכתא מ"מ באמר כיון שקיבל ממנו ת"ק וא"ל ערבוני יקון מסתמא בתורת פרעון כל הקרקע נתנו לו ונתרצה לו למכור מש"ה כ"ר שהרי לא אוזיל כו' אלא דא"כ כוונת רבינו לא הו"ל לסתום אלא לפרש לכן נראה יותר כמ"ש ראשונה. ולקושיית התוספות לא חש רבינו מטעם שכ"ר כיון דאמר ערבוני יקון ור"ל יקנה בו כל הקרקע ואין דעת המוכר להוזיל גביה כ"כ משא"כ בשנתנו בתורת תחילת פרעון ויודע שאין המוכר מוזיל גביה רצונו שיהיה לגביה מלוה כיון שלא עייל ונפיק אזוזי דבזה מסתבר לומר שקנה הכל. והשתא א"ש דרבינו לא כתב כאן אלא דברי רשב"ג בדאמר למוכר ערבוני יקון מאי דינו (ולא אתא לדקדק דא"ל ערבוני דמשמע ל' קנס אלא כמ"ש בפרישה דלא בא רשב"ג אלא לחלק בין נתנו אדעתא לקנות בו הכל ובין נתנו לתחלת פרעון) ולקמן סימן ר"ז סעיף ט"ו וי"ו כתב דין אם אמר הלוקח למוכר אם אחזור בי ערבוני מחול לך והמוכר אמר ליה אם אחזור בי אכפול לך ערבונך וא"ש משום דרבינו ס"ל דרשב"ג לא לפלוגי אתא וכמ"ש ומש"ה כתב כאן דברי רשב"ג ושם דברי ר' יודא דהלכתא כוותיה דאסמכתא ל"ק ומש"ה כתב דהלוקח עכ"פ לא קנה הכפל אם חוזר המוכר ובאם חוזר הלוקח אם יקנה המוכר הערבון בתורת קנס כתב שם שהוא פלוגתא בין הגאונים ע"ש מה שכתבתי בזה ודוק: