גבורת אנשים ל״ח

עוד כתב מוהר"ר יוסף ז"ל שם וז"ל וראיתי לכתוב סברות הנהו רבוותא דס"ל דכופין בטוענת שאין לו גבורת אנשים. אחת סברת הרי"ף בשלהי הבא על יבמתו (כ:) דסבירא ליה בפירוש השמים ביני לבינך דתנן שלהי נדרים אליבא דמשנה ראשונה יוצאות ונוטלות כתובה היינו בטוענת שאינו יורה כחץ ולמשנה אחרונה לא מהימנא שמא עיניה נתנה באחר ומינה דדוקא בטענת יורה כחץ לא מהימנא אבל בטענת אין לו גבורת אנשים מהימנא מטעמא דפרישית לעיל. וא"כ הוי דינא דמשנה ראשונה דיוצאת ונוטלת כתובה. והרי"ף ז"ל ס"ל דבכל מקום ששנו חז"ל יוציא ויתן כתובה כופין אותו בשוטים כמ"ש בהמדיר (לו.) הרי דס"ל להרי"ף ז"ל בנדון דידן כופין אותו וכ"כ ר"י בעל התוס' בתשו' ומייתי לה ספר כל בו וז"ל והר"ז ז"ל כתב מכאן פירש ר"י בתשובה על האשה שאמרה לבעלה ישען על ביתו ולא יעמוד יחזיק בו ולא יקום כלומר שאינו יכול להיות עמה כדרך כל הארץ שהיא נאמנת אפילו הוא מכחישה רק שתאמר כן בפני בעלה דאינה מעיזה כגון ההיא דגרשתני. ולא דמי לההיא דנדרים השמים ביני ובינך דאמרינן תביא ראיה לדבריה דהתם מיירי לענין יורה כחץ דאיהו לא קים ליה כדאמרינן ביבמות ולכך מעיזה לשקר אפילו בפני בעלה אבל מידי דקים ליה כמו לדידה כמו דישען על ביתו ולא יעמוד ודאי אינה מעיזה לשקר בפני בעלה ונאמנת כמו ההיא דגרשתני הלכך ישען על ביתו ולא יעמוד כופין אותו להוציא ויתן כתובה כך פי' ר"י עכ"ל הרי"ף ז"ל. הרי דסברת ר"י ורי"ף דנאמנת וכופין. וכ"כ הרא"ש בג' תשובות בכלל מ"ג דכופין ודלא כמוהר"ר משה אלשקר ז"ל (סי' פט) שהביא תשו' אחת בשם הרא"ש דאין כופין ואותה תשובה לא ראינוה וסמינן לה מקמי תלתא עכ"ל מוהר"ר יוסף ז"ל

ואני אומר שכל דבריו אלו אינם נכונים. חדא דאפילו יהא מוכרח שדעת הרי"ף כן מ"מ הרי הרא"ש מביא דבריו בפ' הבא על יבמתו (פ"ו סי' יא) ומסיק עלה דאין לעשות מעשה כדבריו לכוף אם לא בראיה ברורה וכ"כ התוס' והמרדכי ומהר"ם ובעל העטור וסמ"ג ורבינו ירוחם והריב"ש ובנימין זאב והרמב"ן והרשב"א והרב המגיד וכמו שהבאתי דבריהם למעלה באר היטב וכן שאר פוסקים כר"ח ולא כר"י שהוא כדעת הרי"ף. וגם ר"י עצמו משמע בתוס' שלא רצה לסמוך אסברתו לכוף וכ"כ בהגהות אשרי ר"פ המדיר (סי' א) וז"ל וכל יוציא דמתני' מספקא לר"י אם כופין בשוטים ואין לו ראיה ברורה ואומר שאין לעשות מעשה אלא היכא דמפרש בהדיא שכופין אלא אומרים לו כבר חייבוך רבנן להוציא ואם לא תוציא שרי למקרייך עבריינא דשמא הוי גט מעושה שלא כדין ופסול הגט ובניה ממזרים. מהרי"ח עכ"ל הגהות אשרי. וכ"כ המרדכי ס"פ הבא על יבמתו (סי' נו) אבל המדיר אשתו כו' לא אשכחן שכופין אלא במילי למיקרייה עבריינא כדפי' ר"י בפ' המדיר כו'. וכבר כתבתי לעיל סי' כ"ד דמשמע בתשובת הרא"ש דר"י עצמו לא רצה לסמוך אסברתו להקל אלא חשש לחומרא לפי' ר"ח. ועוד שכבר י"ל שדעת הרי"ף ג"כ ככל הנך רבוותא דכל היכא דקתני יוציא אין כופין אלא דבהך דשהה י' שנים פסק בס"פ המדיר כרב תחליפא וכמו שהאריך בדרישה ס"ס קנ"ד להוכיח שכן דעת הרי"ף. ואף על גב שהרא"ש כתב בפ' הבא על יבמתו (שם) שדעת הרי"ף דכל היכא דקתני יוציא כופין. מכל מקום אין דבריו מוכרחים דיש לומר כמו שכתב הדרישה לדעת הרי"ף.

ונ"ל ראיה ברורה לדבריו מדברי הרמב"ן ורשב"א וריב"ש ור"ן והרב המגיד וסמ"ג שבתשובת רמב"ן סי' קל"ח כתב שם וז"ל וכלל זה מסור בידך שאין כופין לגרש אלא באלו בלבד ששנויים במשנה והנושא את הפסולות וכן מי שנשא אשה ושהה עמה עשר שנים וכו' והטעם שלא יהא בטל מפריה ורביה כדאמר רב תחליפא כו' אבל במקום אחר כלל לא אלא מבקשין ממנו גט וכופין על הכתובה. וזה שאמרו יוציא ויתן כתובה ואם כפאוהו לגרש הרי זו גט פסול עכ"ל וכ"כ בתשו' רשב"א סי' אלף קצ"ב והבאתי דבריו לעיל סי' כ"ח. וכן נראה להדיא מדברי הריב"ש סי' ט"ו דבשהה י' שנים ולא ילדה כופין אותו בשוטים להוציא וכדרב תחליפא אף על גב דהריב"ש ס"ל בפשיטות בסי' קכ"ז דהיכא דקתני יוציא אין כופין. וכן מוכח להדיא בהר"ן ס"פ המדיר (לו . ד"ה אין מעשין) שכתב דקי"ל כרב תחליפא דאמוראי טובא שקלי וטרי אליביה ומיד אח"כ כתב שם (ד"ה דאמרינן) הפלפול דכל היכא דקתני יוציא אין כופין ופסק דאין כופין ע"ש. וכן נראה מדברי הרב המגיד שבפי"ד מה' אישות השיג על מה דס"ל להרמב"ם דכל היכא דקתני יוציא כופין ומסכים לדברי הרמב"ן והרשב"א דאין כופין והבאתי דבריו לעיל סי' ל"ב ובפ' ט"ו מה' אישות על מ"ש הרמב"ם בשהתה י' שנים ולא ילדה כופין אותו להוציא אם לא קיים פריה ורביה כתב שהוא מפורש בפ' המדיר ונזכר כאן בהלכות עכ"ל אלמא דס"ל בפשיטות כהרמב"ם בזה ומשמע מדבריו דאין חולק בזה. וכן נראה להדיא מדברי הסמ"ג שבסוף עשין מ"ח הביא דברי הירושלמי ופירש דהיכא דקתני יוציא אין כופין ומיד אח"כ בריש עשין מ"ט כתב נשא אשה ושהה עמה עשר שנים ולא ילדה מוציאים אותה בע"כ אפי' בשוטים וכדאיתא בפ' המדיר עכ"ל. הרי אף על גב דס"ל להרמב"ן והרשב"א והר"ן והרב המגיד והריב"ש וסמ"ג דבעלמא כל היכא דאתמר יוציא אין כופין מ"מ בהך די' שנים הלכה כרב תחליפא דכופין א"כ פשיטא דגם דעת הרי"ף יוכל להיות כן וא"כ גם מ"ש הרא"ש בפ' הבא על יבמתו בדעת רש"י דס"ל כל היכא דקתני יוציא כופין אינו מוכרח די"ל דדעת רש"י כדעת הרי"ף וככל הנך רבוותא דבסמוך.