בעל שם טוב, ראה י״ד

א

בגמרא (ברכות ד"י ע"ב) הרוצה ליהנות יהנה כאלישע וכו', והרוצה שלא ליהנות אל יהנה כשמואל הרמתי, וקשה אם כן כיון שהוא דבר הרשות, דהרוצה לעשות כך עושה, והרוצה לעשות כך עושה, אם כן למה ליה לבעל מסדר הגמרא למכתביה, עוד קשה דחדא בבא משתמע מאידך, או סיפא מרישא כיון דקאמר הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, ממילא שמעינן דהרוצה שלא ליהנות וכו', או רישא מסיפא:

ב

ופירש [הרב הבעש"ט זי"ע] דהנה העשיר הנותן צדקה הוא עושה מצוה דנתון תתן לו כו', פתוח תפתח את ידך לאחיך וכו', אבל העני המקבל את הצדקה, לכאורה אינו עושה שום מצוה, אך אם העני המקבל את הצדקה מקבל בכוונה זו, כלומר כיון שאני צריך לקבל, וכגון שאין מעשה ידיו מספיקים לו, שעל זה אמרו (ירושלמי סוף מס' פאה) כל הצריך ליטול ואינו נוטל הרי זה שופך דמים, ובמשנה (פאה פרק ח' מ"ח) היו לו מאתים חסר דינר אפילו אלף נותנים לו כאחת הרי זה יטול, אם כן כשמקבל העני בכוונה זו כיון שאני צריך ליטול הריני מזכה את העשיר העושה עמי צדקה, נמצא גדול המעשה יותר מן העושה (ב"ב ד"ט ע"א), שהרי העני המקבל יכול לקבל ביום אחד צדקה מכמה אנשים, יותר ממה שהנותן יכול ליתן, וזה אמרו רבותינו ז"ל כן בפירוש, על פסוק (רות ב׳:י״ט) האיש אשר עשיתי עמו היום בועז, אשר עשה עמי לא נאמר אלא עשיתי עמו, דיותר מה שבעל הבית עושה עם העני העני עושה עם בעל הבית, והנה העני המקבל צדקה לשם שמים ראוי לו שלא לקבל צדקה אלא מאנשים צדיקים, ושיזכו על ידו, אבל לא מאנשים רשעים, כדמצינו באלישע, דמאנשים צדיקים קיבל צדקה, אבל מנעמן לא רצה ליקח, דאף על פי שנתגייר ונעשה גר תושב (גיטין דנ"ז ע"ב) לא רצה לקבל ממנו, דלא היה כדאי שיזכה על ידי אלישע, וזהו פירוש הגמרא, הרוצה ליהנות יהנה כאלישע, פירוש, שיתכוון בלקחו הצדקה כדי לזכות את העשיר הנותן לו, ואם כן לא יקבל צדקה אלא מאנשי ישראל הצדיקים, שהם כדאי לזכות על ידו, ולא יאמר כיון שמצוה הוא ליקח צדקה, על דרך זה, אם כן ירדוף אחר זה לקחת דווקא, על כן אמר שאף על פי כן הרשות בידו, והרוצה שלא ליהנות אל יהנה, כשמואל הרמתי דמצינו שלא היה נהנה מהבריות:
(כתר שם טוב ח"ב דכ"ג ע"א).