בעל שם טוב, כי תשא י״ח

א

וחנותי את אשר אחון וגו'. יובן על פי מה שכתוב בזוהר (בתק"ז תיקון י') האי מלה דלא נפקא בדחילו ורחימו לא פרחת לעילא, פירוש, כי קול ודיבור הם נגד זכר ונקיבה שהם ו"ה של שם הוי"ה ברוך הוא, ואם נפקי בלא דחילו ורחימו שהם אבא ואמא י"ה של השם, הוא עושה פירוד ח"ו, ובפרט שכל עיקר הכוונה בתפלה ובלימוד, כדי להעלות הדיבורים אל שרשם מתתא לעילא, כי כמו שתחלת בריאת העולמות היה בכ"ב אותיות התורה כמו שכתוב (בהקדמת הזוהר ד"ה ע"א) באורייתא איברי עלמא שהם הכ"ב אתוון דאורייתא, ומהם היה ההשפעה וקיום העולמות מעלא לתתא, כן צריך האדם להעלות הדיבורים מתתא לעילא אל שרשם, דהיינו כשאדם מדבק ומחבר דיבור עם דיבור וקול עם קול והבל עם הבל ומחשבה עם מחשבה שהם ד' אותיות שם הוי"ה כידוע, ואם האדם עושה כן כל דיבוריו פורחין לעילא אל שרשם, ובזה הוא גורם שהדיבורים באים לפניו יתברך שמו ומסתכל בהם, ובזה הוא נענה בתפלתו, כי ההסתכלות הוא כעין השפעה מעילא לתתא, וכאשר השם יתברך מסתכל הוא קיום העולמות כולם, כי למעלה אין שם שעות וזמן, כי ברגע אחד באה ההשפעה מהמעיין העליון הנובע תמיד דדרכו להטיב ולהשפיע לבריותיו רק שיהיה המקבל ראוי לקבל, ואם הוא מתפלל או לומד תורה בענין הזה, הוא נעשה כצינור אל המעיין העליון הממשיך ומשפיע שפע טובה לו ולכל העולם כולו, והנה מלת אשר יש לפרש בלשון שבח והלל, כמו (בפ' ויצא) באשרי כי אשרוני וגו', ויש לפרשו גם כן בלשון הסתכלות כמו (בפ' בלק) אשורנו ולא עתה, ובזה יובן פירוש הפסוק וחנותי, את אשר, הינו למי שמשבח ומהלל אותי בא"ת שהם הכ"ב אתוון דאורייתא מן א עד ת, ובאופן אם יגרום בדיבורו בתפלתו ובלימודו, את אשר, שיעלו הדיבורים לעילא אל שרשם ויגרום, אשר, ע"פ פירוש השני שהוא לשון הסתכלות, ובוודאי אז אחון אותו, כי ההסתכלות הוא עניית התפלה והשאלה: (לקוטים יקרים ד"י ע"א, רמזי תורה פ' תשא, והוא בקיצור בכתר שם טוב ד"כ ע"ב).