בעל שם טוב, בראשית פ״ח

א

אלה תולדות השמים והארץ בהבראם וגו' איתא בגמרא (מנחות דכ"ט ע"ב) העולם הזה נברא בה', ופירש הבעל שם ע"ה, כי העולם הזה מתנהג בחמשה דברים, צער, וקבלת צער, ותפילה, וישועה, והודיה, ופירש הרב לפי סדר הגבורות מתתא לעילא, כי הצער נמשך מהו"ד שהוא קו שמאל נמשך מהגבורה, (איכה א' י"ג) כל היום דוה, וקבלת הצער שהוא מקבל באהבה, שהוא מבין שהכל בחסדו יתברך שמו, כי דרכו להיטיב, ואהבה גימטריא אחד, נמצא מקשר עצמו באחדות והוא נצח"יי, אם כן זאת הקבלה נגד מידה שניה, ותפילה היא התחברות, והוא קו האמצעי המחבר שני הקצוות לאחד והוא קו הרחמי"ם, אם כן זו התפילה נגד מידה השלישית, וישועה הוא מצד הגבורה, כמה דתימא (תהילים כ׳:ז׳) בגבורות ישע ימינו, כי הישועה הוא מצד הסכמת הגבורה, כי התחלת הדין הוא מצד הגבורה ואחר כך כשנמתק הגבורות נמשך הישועה, אם כן ממילא הישועה מצד הגבור"ה, והודיה היא מצד החסד שעשה עמו הקדוש ברוך הוא, אם כן הודיה היא מצד החס"ד.

ב

וזו הוא שאמרו חז"ל בגמרא (מנחות שם) כי ביה ה' צור עולמים ביו"ד נברא העולם הבא ובה"א נברא העולם הזה, כוונו על ה"א ראשונה שבשם יתברך, אם כן חמשה מדרגות [האלו] צריך להעלות בה' ראשונה הנקרא מחשבה, שמשם יצאו, ושם יבואו, וזהו [מחשב"ה] חש"ב מ"ה, כי מ"ה נקרא בחינה אחרונה המקבלת מה' גבורות, שהוא עולם הזה המתנהגת בה' בחינות אלו ולכך צריך להעלות מ"ה לחש"ב, וזהו סוף מעשה במחשבה תחלה, פי' סוף ותחלה הכל במעשה במחשבה, וזהו (בפ' בהעלותך) על פי ה' יסעו בני ישראל ועל פי ה' יחנו, שהנסיעה משם והחנייה אינו אלא לשם, ששם חירות מכולם.

ג

וזאת המידה נקראת אדנ"י מלשון (יהושע ג׳:י״א פסוק י"א) אדון כל הארץ [ומלשון הכתוב בפ' פקודי] ככר לאדן והוא שבהיות האדם בצער, ידע ויתבונן שהוא גלות השכינה, כי כל הרגשות של האדם אינו אלא מצד החיות שלו, כי הגוף אינו בעל הרגשה מצד עצמו, רק מצד החיות, והחיות הוא חלק אלהות, כי הנשמה חלק אלוה ממעל, אם כן צער הרגשה הוא גלות השכינה וזהו שאמרו (סנהדרין דמ"ו ע"א) כשאדם מצטער שכינה מה אומרת קלני מראשי כו' וכשאדם מתחיל להתפלל ולזעוק אל ה', הוא מרים הצער של השכינה אל הקול, הוא עושה מן אדן, אדון, ונעשה היחוד עם הקול וזהו (תהילים ו׳:ט׳-י׳) כי שמע ה' קול בכיי, שמע לשון (שמואל א ט״ו:ד׳) וישמע שאול הוא חיבור השמות:
(דברים נחמדים בס"ס גנזי יוסף).