בעל שם טוב, בחוקתי ב׳

אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'. יש לפרש על פי רמז המשנה (חגיגה ד"כ ע"ב) חומר בקודש מבתרומה שמטבילין כלים בתוך כלים כו', כי הלא נודע שעיקר עבודת הבורא יתברך שמו הוא הדבקות וההתלהבות בעבודתו יתברך שמו, ובלימוד תורתו שיהיה בדחילו ורחימו, ומחמת זה יכול הוא לדבק בהשם יתברך כביכול, מפני שהבל הדיבורים מתדבק בהבל העליון, והקול בקול העליון, והדיבור בדיבור העליון, וכן המחשבה, וכמו שאמרו רבותינו ז"ל שהשכינה מדברת מתוך גרונו של משה (עי' זוה"ק פינחס דרי"ט ע"א ברע"מ דאמרו לו דקוב"ה ושכינתי' מליל בפומוי) שמחמת גודל קדושתו ודבקותו בהשם יתברך היה ממש מתחבר עם שרשו, והרי הוא כמו הקדוש ברוך הוא היה מדבר דיבורו של משה, ועל ידי זה נזדכך חומריותו ונעשה איש האלהים, וכמו שכתוב (בפ' שמות) של נעליך שהוא החומריי, וזהו אפשר רמז המשנה, חומר בקודש, כלומר אם תרצה לזכך חומרך שיהיה בקודש העליון, שהוא המחשבה העליונה, אי אפשר (אם לא) [אלא], מבתרומה, פי' שצריך שתרום תמיד עיניך ולבך, ותטהר מחשבותיך ורעיונותיך במחשבת השם יתברך, בדבקות גמור והתלהבות, וזה ידוע שבמקום שאדם מחשב שם הוא גם כן במקום ההוא, ואם כן כשתתמיד ותרגיל עבודתך בכך בוודאי תרום ותעלה במקום המחשבה העליונה אל שרשה, ואז גם חומר שלך יזדכך בקודש העליון כנזכר:

והנה ידוע שהאותיות נקראים כלים, והנקודות הם חיות ונשמות הכלים, והנה האדם כשמחשב איזה מחשבה יהיה מה שיהיה, הוא מחשב אותיות, וכבר ידעת שאם באה זרה, בלימודו או בתפלתו היא אינה מקריות, כי יש עת לכל חפץ, וכמו שכתוב (אסתר ב') ובהגיע תור נערה ונערה, שהוא הניצוץ שנתון בעמקי הקליפות הנקרא נערה שמנוערת מכל טוב, ורוצה להתדבק בשרשה, והגיע עת וזמן לעלות בקדושה, הנה אז צריך האדם להתעורר מאוד מאוד, כי לא לחנם באה זאת המחשבה אם לא להעלותה, ואם לא עכשיו אימתי, כי אפשר שלא יהיה עוד עת ותור הנערה ההיא, כי על פי רוב המחשבה באה מענין הדומה לענין התפלה והברכה, או מענין הלימוד שהוא עוסק:

והוא על דרך משל בן חביב האומר לפני אביו דבר הלכה, והנה אביו מקשה אותו קושיות שונות, ומתעהו מדרך הפשט, והנה אין ח"ו כוונת האב לסתור דברי בנו ולהטעותו, שישאר נבוך ותועה, אך אדרבה האב לחדודי קא מכוון, שיעשה הבן דבר נגדייות נגד הקליפות הקושיות ויתרץ, וידרוך הדרך האמת והישר בפשט ההלכה, וזהו רצון האב ושמחתו, כמו שכתוב (משלי כ״ז:י״א) חכם בני וגו', והנמשל הוא מובן [שהמנסה הוא היצר הרע ששולח המחשבות זרות ובאמת הוא לסיבת שיעלה אותם האדם] כי כאשר באה מחשבה זרה צריך להתעורר מאוד ולהעלותה בקודש, עם אותן מחשבות קדושות שמכוון ומייחד עם הדיבורים שהוא מדבר:

וזהו שאמרו מטבילים כלים בתוך כלים, כלומר כלים הם האותיות של המחשבות זרות, יטבול ויטהר בתוך כלים שהם אותיות הקדושים, ועל ידי זה יתברר הכל לקודש העליון כנזכר:

וזהו אם בחקותי תלכו, ואמרו רבותינו ז"ל (בתורת כהנים ריש בתקותי) זה לימוד תורה, ואמר לשון תלכו כלומר שתלכו תמיד ולא עומדין במקום אחד, במדרגה אחת, אלא שתלכו תמיד, הלוך ועלה ממעלה למעלה בדבקות והתלהבות, עד שתגיעו למדרגה עליונה לדבק מחשבותיכם למעלה בכל העולמות, כמו מי שעולה מעולם לעולם, כענין (חגיגה די"ד ע"ב) ד' שנכנסו לפרד"ס מרוב הדבקות והמחשבות הטהורות וזכות, ואז ונתתי גשמיכם בעתם, כלומר שגם הגשמיים והחומריים שלכם יזדככו, וגם הניצוץ יעלה בעתו ר"ל בעת הצורך שיוכל לעלות, יזדמן לכם המחשבה זרה, בכדי לזכות אתכם להעלות הניצוץ, ולא כשאר בני אדם שבא להם מחשבה זרה מחמת מחשבותיהם שלא מטוהרה מדברים גשמיים, ולא כן אתם ההולכים בחקותי כנזכר, ואם תבא לכם מחשבה זרה תוכלו להעלותה אל הקדושה:
(כתר שם טוב די"ט ע"ד, לקוטים יקרים ד"ז ע"א, אור תורה פ' בחקותי).