בעל שם טוב, בחוקתי א׳

אם בחקותי תלכו וגו' ונתתי גשמיכם בעתם וגו'. נראה לפרש ע"פ פשוטו, דאיתא בגמרא (תענית דכ"ד ע"ב) ר' חנינא בן דוסא הוה אזיל באורחא, אתא מיטרא, אמר כל העולם כולו בנחת וחנינא בצער פסק מיטרא, נמצא בשביל הצדיק פסק המטר, אבל אם בחקותי תלכו תהיו כולכם צדיקים, אז לא יועיל תפלת הצדיק היחיד נגד המרובים, ויהיה הגשם בעתו:

ושמעתי מקשים על האי לישנא, שאמר כל העולם בנחת, למה ליה למימר כל העולם בנחת, היה לו לומר בקיצור חנינא בצער, ועוד ח"ו לומר שהיה הוא מצטער עצמו על נחת העולם:

ונ"ל על פי מה שאמרו רבותינו ז"ל (שם בתענית דכ"ד ע"ב) בכל יום בת קול יוצאה ואמר כל העולם ניזון בשביל חנינא בני וחנינא בני די לו בקב חרובין וכו', נמצא שהיה ר' חנינא בן דוסא הצינור המשפיע שפעו לכל העולם, וזהו [בשביל] חנינא בני, שהוא לשון דרך ומעבר, כשביל זה שהוא מעבר לכל, כן הוא היה מעבר ההשפעות לעולם, ולכך אמר כל העולם בנחת, פירוש, שהנחת בא להם ע"י השפעתי ואיך יהיה ההשפעה אם אני בצער, לא יהיה נחת שלם, ואולי ח"ו לא יהיו גשמי ברכה ונדבה מחמת צער שלי, ואף שאמרו שהיה די לו בקב חרובין, היינו שהיה מספיק עצמו במועט, כי כך מדת הצדיקים, ולא היה לו צער כלל מחמת זה, אבל כאן היה לו צער ממש, ולא היה יכול להשפיע שפע שלימה, וזה היה הצער שלו מפני השחתת העולם, וזה היה עיקר תפלתו שיפסקו הגשמים עכשיו, וכשיבוא לביתו יהיה בנחת להתפלל שירדו כמו שהיה באמת:
(לקוטים יקרים ד"ו ע"ד, אור תורה פ' בחקותי).