בית יעקב על התורה, ויחי ס״ט

ידך בערף איביך וגו'. איתא במדרש רבה (ויחי פ' צח) כמה נתחבט יהושע שינתן לו עורף ולא נתן שנאמר (יהושע ז׳:ח׳) בי אדוני מה אומר אחרי אשר הפך ישראל ערף לפני אויביו, ולמי נתן לדוד (שמואל ב כ״ב:מ״א) ואויבי תתה לי ערף, למה שהיה פוטריקון שלו שכתב בו ידך בעורף אויביך וכו'. ענין עורף שנתן השי"ת ליהודה, הוא על דרך דאיתא במדרש רבה (בחקתי לה) אמר דוד רבונו של עולם בכל יום ויום הייתי מחשב ואומר למקום פלוני ולבית דירה פלונית אני הולך והיו רגלי מביאות אותי לבתי כנסיות ולבתי מדרשות, הה"ד (תהילים קי״ט:נ״ט) חשבתי דרכי ואשיבה רגלי אל עדותיך. היינו שתחלה דומה שהוא משולל עבודה, ואחר כך מראה השי"ת שהיה בו גם אז עבודה יקרה מאד^רלעיל פרשה זו אות יח ד"ה וביאור העניין.. וזהו נמי כדאיתא בזוה"ק (משפטים קד.) יהודה אבא קדמאה ואבא תנינא ולא הוה ביה חלופא לעלמין וכו' אתה מרישא ועד סיפא. היינו שלא נאבד ממנו היחוס מעולם, אפילו בכל חוזק ההסתר לא נעלם ממנו היחוס. כי הנה מעת ירידת יעקב ובניו למצרים לא נזכר השם הוי"ה עד הפרשה הזאת, שיעקב אבינו בקע ברחמים את המסך שיזכור כאן, שלא היה צריך להזכיר השם הוי"ה עד יציאת מצרים. והיחוס והשם הוי"ה הוא ענין אחד, שבהתגלות הארת שם הוי"ה נתגלה גם כן היחוס של ישראל, וכשנעלם הארת זה השם נעלם גם כן היחוס. ורמזו ז"ל זאת, בזה שסמכו בגמ' (קידושין עא.) אלו השתים היחוס ושם בן ד' אותיות, שחכמים מוסרים לבניהם ולתלמידיהם פעם אחת בשבוע ואמרי לה פעמים בשבוע, רמזו בזה שזה תלוי בזה^ראענין הסתרת היחוס נתבאר בגמרא שם (קדושין עא.): אבל משפחה שנטמעה נטמעה {מחמת שלא נודע פסולה נטמעה – רש"י}. תאנא: עוד אחרת היתה {משפחה אחרת – רש"י} ולא רצו חכמים לגלותה, אבל חכמים מוסרים אותו לבניהם ולתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע וכו'. אמר רבה בר בר חנה אמר ר' יוחנן: שם בן ארבע אותיות, חכמים מוסרין אותו לתלמידיהן פעם אחת בשבוע, ואמרי לה פעמים בשבוע. אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא כמאן דאמר פעם אחת בשבוע, דכתיב: זה שמי לעולם, לעלם כתיב וכו'. רבי אבינא רמי: כתיב זה שמי, וכתיב זה זכרי. אמר הקב"ה: לא כשאני נכתב אני נקרא, נכתב אני ביו"ד ה"י, ונקרא באל"ף דל"ת. עיין עוד בעניין זה לעיל פרשת בראשית אות סד, פ' וישב אות יג ד"ה וכאשר.. ובכל זאת מיהודה אינו נעלם לעולם היחוס, והוא עומד תמיד נוכח השי"ת ואומר אתה, ולא נופל בדעתו שום מיחוש ראש ח"ו מזה ההסתר שמא הוא נפרד מהשי"ת, ומכיר היטב שכל ענין ההסתר שמא הוא נפרד מהשי"ת, ומכיר היטב שכל ענין ההסתר שהציב השי"ת הוא רק כדי שיהיה כדכתיב (תהילים י״ח:מ״א) ואויבי נתת לי ערף ומשנאי אצמיתם. היינו כמו שנאמר (האזינו לב) כי יראה כי אזלת יד ואפס עצור ועזוב ואמר אי אלהימו צור חסיו בו וגו' ואז נאמר ראו עתה כי אני אני הוא וגו'. היינו כשאומות העולם יהיו מייאשים הישועה של ישראל לגמרי, ויאמרו אי אלהימו צור חסיו בו, כענין דאיתא (מגילה יא:) כיון דחזי דמלו שבעין ולא איפרוק אמר השתא ודאי תו לא מפרקי, אז מראה השי"ת הישועה של ישראל. כי כל עוד שרחש בלב העכו"ם איזה יראה שמא הוא אמת שהשי"ת הוא מנהיג ומשגיח בעולם והוא מקושר עם ישראל, ואם היה מראה השי"ת אז הישועה של ישראל היה נקרא זאת הישועה פנים בפנים, היינו שהשונאים היו מביטים בפנים של ישראל, וזה אינו כל כך חביב, כמבואר (לעיל ענין סז). רק כשמייאשים את הישועה לגמרי, אז יהיה נקרא הישועה ואויבי תתה לי ערף, היינו שהשי"ת יהיה נותן את הישועה מן העורף של השונאים למול פנים של ישראל: