בית אהרן, דרושים על התורה ומועדים, מר' אשר הגדול מסטאלין, ספר בראשית, נח

א

איתא במדרש שתולים בבית יי'. זהו נח ששתלו בתיבה. בחצרות אלקינו יפריחו זה בניו. עכ"ל:

ב

יבואר עפ"י שאמרנו ע"פ ותרם התיבה מעל הארץ. שהרים אותה מהארציות. כי היתה במדרגה יותר גבוה משמים וארץ. והזמן שהיה נח בתיבה היו בבחי' עיבור. ונעשה הוא ובניו אח"כ בריות חדשות. ולזה נקרא' התיבה יו"כ כי כמו שיו"כ מכפר ואח"כ נעשה ברי' חדשה כפי שאמרנו ועם נברא יהלל יה. כך כיפרה התיבה על נח ובניו ונעשו בריות חדשות כמו שאמרנו שנח הי' צריך ג"כ למבול רק שמצא חן וכיפרה התיבה. כי כמו שיוה"כ אינו מכפר רק לשבים ואינו מכפר לשאינם שבים. כמ"כ התיבה. ובזה לא צריך להסתפק שבודאי עשה נח תשובה. ולזה כיפרה לו התיבה. אבל דור המבול בודאי לא עשו תשובה לא כיפרה להם התיבה: ולזה איתא במדרש הנ"ל: שתולים בבית יי' וכו' זה נח ובניו: כי התיבה כיפרה להם ונעשו כל הזמן שהיו בתיבה בבחי' עיבור. ואח"כ השיגו נשמות חדשות. וזהו דאתמר מלמד שעקר הקב"ה לנטיעות שנטע ושתלן במקום אחר: ולזה אמר נח יתכללון בי צדיקייא על שגמלת עלי. כי נח היה כללות הצדיקים שכבר היו ושעתידין להיות כולם נכללים בנח וממנו הושתת העולם. וזהו שאמר שתולים בבית יי' זה נח כי ע"י התשובה שתלו הקב"ה שהתיבה נקראת בית יי' כי תיב"ה אותיות בית ה'. והיו נח בתיבה בבחי' עיבור. בחצרות אלקינו יפריחו זה בניו שאח"כ נעשו בריות חדשות. וזהו ועם נברא יהלל יה:

ג

ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה כו' איתא במדרש. דומה דודי לצבי וכו'. הנה זה עומד אחר כתלנו זה כותל מערבי שאינו נחרב לעולם. משגיח מן החלונות בזכות האבות. מציץ מן החרכים בזכות האמהות:

ד

ונוכל לומר. כי האבות נקראים חלון. כי חלון הוא לשון תפלה מלשון ויחל משה. כי האבות עומדים תמיד ומבקשים עבור ישראל למחול להם עונותיהם ולהשפיע להם כל טוב. וזהו ויהי מקץ ארבעים יום ויפתח נח את חלון התיבה. היינו מקץ ארבעים יום פתח הקב"ה את חלון התיבה ששמע התפלות. עפ"י דאיתא בזוה"ח הק' מי שמבקש על איזה דבר מ' יום בודאי נענה מדכתיב ארבעים יום. ושמעתי מפה קדוש אדומו"ר הרב ר' שלמה זצ"ל. על פסוק הפותח בכל יום דלתות שערי מזרח וכו' שהקב"ה פותח בכל יום לכל הבחי' של דלות ועניות דלית ליה מגרמי' כלום. פותח להם שערי מזרח ובוקע חלוני רקיע. ועוד נקראים האבות חלו"ן כי האבות הן הן המרכבה המאירים תמיד בתוך לבות ב"א אמרי הקב"ה. מציץ מן החרכים בזכות האמהות. כי חרכים קוראים סדק קטן שאין האור שולט בו כל כך כמו ע"י חלון. לכן נקראים האמהות חרכים כי הם מקבלים האור ע"י האבות. שהאבות משפיעים בתוכם ואינם משפיעים להם כל אור שלהם רק הם מאירים בתוכם. ע"י בחי' הנקראת חרכים והם מקבלים את האור ומשפיעים למטה מהם ג"כ ע"י חרכים הנ"ל ואינם מאירים כל כך כמו האבות רק שצומח האור ע"י סדק קטן. וזהו מציץ מן החרכים בזכות האמהות. שהאבות ואמהות עומדים ומתפללים עלינו תמיד ועל ידם נשפע לנו כל טוב מהקב"ה:

ה

איתא במדרש. הוציאה ממסגר נפשי. זה נח. שהיה סגור בתיבה כו'. להודות את שמך לתת הודי' לשמך. בי יכתירו צדיקים יתכללון בי צדיקיא כי תגמול עלי על שגמלת עלי ואמרת לי צא מן התיבה. עכ"ל המדרש:

ו

ונוכל לומר עפ"י פשוט. כי לכאורה הוא תמוה. כשרצה הקב"ה להציל את נח מן המבול למה הי' לו להטריחו לעשות תיבה. ואיתא שבנין התיבה נשתהא ק"ך שנה. והלא הרבה הצלות יש לו. ובפרט לפי דאיתא שבא"י לא היה המבול. היה לו לשלוח אותו לא"י. רק שבאמת נוכל לומר שנח היה צריך להמבול כמו כל הדור שלא היו יכולים להתתקן רק על ידי המבול. כרמוז בפ' כי לא המטיר יי' אלקים על הארץ ואדם אין לעבוד כו'. כך נח ובניו ג"כ היו צריכים להתתקן ע"י המבול רק שמצא חן בעיניו והסגיר אותו בתיבה וניתקן כפי הצריך להם. ולזה יש דורשין אותו לשבח ויש דורשין אותו לגנאי. ולזה אמר יתכללון בי צדיקייא על שגמלת עלי. כי הייתי צריך להשטף בתוך מי המבול כמו כל הדור ומצאתי חן בעינך. ולזה כתיב כי מי נח זאת לי וכו' מעבור מי נח עוד על הארץ. כי נח הי' צריך ג"כ למבול ומצא חן ונתקן ע"י התיבה ונעשה אח"כ ברי' חדשה: