באר מים חיים, בראשית ט׳:כ״ג

ויקח שם ויפת את השמלה. ויקח ולא ויקחו כי שם לקח תחילה כאמור למעלה, כי שם הוא היה מחבב המצוה באהבת נפשו ומאודו, ומצוה הבאה לידו עשאה תיכף ולא רצה להחמיצה על כן תיכף ומיד ויקח, ואמנם בתוך זה עשה גם כן מצוה בבחינה אחרת גדולה למאוד, והוא כי הנה ידוע אשר מצות הטלית של מצוה הוא האור המקיף מאחוריו לבחינת זעיר אנפין כמו שהוא בפרי עץ חיים (פרק ג' משער הציצית) ושם בגודל צדקתו ראה מעשה ונזכר הלכה, וראה מצוה זו שתלויה בה עוד מצוה אחרת ואיזו היא זו ציצית שעדיין לא זכה אליה ועל כן שם את השמלה על שכמו מאחוריו כי רצה לתקן זה אור המקיף, לזעיר אנפין המאיר מאחוריו דוקא, כנודע שמצות ציצית דוקא להשליך שתי כנפות לאחוריו וכאשר אמרו חז"ל (עיין ילקוט רמז רל"ד בסופו) שאמר הקב"ה לים הזהר בבניי שעתידים להשליך כנף של ציצית לאחוריהם וכן המצוה על פי הסוד כמו שמובא בפרי עץ חיים שם.

והנה ידוע אשר הציצית נקראו תשמישי מצוה כי עיקרם הוא לצורך המלכות הנקראת מצוה והיא הלוקחת ת"ר אורות כמנין ציצית ועל כן אמרה התורה ויקח שם וגו', ולכאורה לא היה צריך להזכיר שמותם כיון שאמר למעלה ויגד לשני אחיו בחוץ היה צריך לומר ויקחו אחיו את השמלה, ואולם דבר זה רמזה התורה אשר ויקח ש"ם כי המלכות נקראת שם כנודע מכוונת קריאת שמע בש' מ' של שמ"ע, ובזה הקיחה שלקח שם לקח עצמו לצד אחר לתקן הש' מ' שהיא המלכות על ידי מצות הטלית כעין (שמואל-ב ח', י"ג) ויעש דוד שֵם (גם גזירה שוה מויקח קרח שאמרו ז"ל (במדבר רבה י"ח, ג') שלקח טלית וגו') אבל ויפת את השמלה כי יפת לא נתכוון כי אם לפשוט לקחת את השמלה המגושמה בכדי לכסות בשר ערות אביו שלא יתבזה. אבל שם, קיחה אחרת היה לו שלקח בדעתו לתקן המצוה בשרשה, ועל כן אמר הכתוב וישימו על שכם שניהם, ולכאורה היה להכתוב לומר וישימו על שכמם אכן לצד שהיה מחולק מאוד השימה על שכמם זה מזה, שם, כיוון להשימו על שכמו בכדי להיות הטלית מאחוריו להיות שם אור מקיף, לזעיר אנפין ומשם יאיר למלכות העומדת מאחורי זעיר אנפין, ויפת עשה בפשטות שלא יראה בבושת אביו. וישימו על שכם שניהם, כלומר השימה על שכם היה בו בחינת שניהם כי שם לפי בחינתו הגדולה ודרכו והילוכו בקדושה כיוון לתקן על ידי זה בשמי מרום, ויפת למטה למטה ועל כן כל אחד נטל את שלו ממש, כי כשם שנתכוון שם לטלית של מצוה ולזרוק אותו דוקא לאחוריו לתקן את שורשו במקום עליון בשיעור קומה זכו בניו גם כן לטלית של מצוה לזכותם בזה להשליך כנף של ציצית לאחוריהם, ויפת שכיוון בפשטות לכסות בושת אביו שלא יתבזה, על כן זכו בניו לקבורה לכסותן בעפר שלא להראות בושתן לכל עובר ויתבזו, וגמר אומר ויכסו את ערות אביהם ופניהם אחורנית וערות אביהם לא ראו, אף שכבר נאמר למעלה וילכו אחורנית אמנם כאן בא הכתוב לומר שבעת כיסוי השמלה על הערוה הפכו פניהם לאחוריהם ואמנם ערות אביהם לא ראו אף אחר הכיסוי בשמלה כי הנה הערוה המגולה אין דרך הטובים להסתכל אפילו בשלו כאומרם ז"ל (שבת קי"ח:) בשלי לא נסתכלתי כל שכן באחרים, ואך במכוסה ששרי אפילו לקרות קריאת שמע כנגדה אך באביו יש להזהר יותר כי לזה אמרו חז"ל (פסחים נ"א.) שלא יבוא לידי הרהור, אף שעם אחרים שרי לרחוץ ואין צריך לכסות הערוה שם, אדרבא אמרו כאילו כפר בבריתו של אברהם ולא כן באביו לצד חומרת המקום שיצא משם ועל כן גם דרך כיסוי לא רצו להסתכל, מה שהיפך מזה עשה חם הרשע כי דוקא וירא חם את ערות אביו כלומר גם ערות אביו שראוי להתרחק יותר לא שם על לבו לשמור עצמו שלא להרהר בעבירה ואדרבה עוד עשה מה שעשה וכל זה מספר הקרא אשר משלושה אלה נפצה כל הארץ בבחינת צדיקים ורשעים ובינונים כי שֵם הלך בבחינת הצדיק, ויפת בינוני, וחם הוא הרשע ככל הנאמר.