אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה ר׳

ואני המחבר שמעתי מ פ י הקדוש רבי' יהודה חסיד זצ"ל שאמר בלשון הזה שכל מי שיאכל בלבוטא לא יזכה לאכול לויתן. ולמעשה שנשאל אמר וכן שמעתי על האמת שרבי' אפרים בר יצחק זצ"ל מריגנשבורק פעם אחת התיר אותם ובו בלילה הביאו לפניו בחלום קערה מליאה שרצים לאוכלם וכעס על המביא. ואמר לו למה אתה כועס הלא אתה הוא המתיר. וכעס על בעל החלום שכך אמר לו. ומתוך כך הקיץ ונזכר שהתיר בלבוטא בו ביום. מיד עמד ממטתו ושיבר כל קדירות וקערות שאכלו בהם וכל הפורש מלאוכלם ינוחו לו ברכות על ראשו:

[שם]
יתיב רב חיננא בר אידי קמיה דרב אדא בר אהבה ויתיב וקאמר גוי שהביא עריבה ספינה קטנה מליאה חביות של ציר ונמצא' כלכית באחת מהם פתוחות כולן מותרות דכי היכי דהואי בהאי הואי בכולהו ונפוק ואזול לעלמא. סתומות היא מותרת וכולן אסורות. א"ל מנא לך הא א"ל מתלתא קראי שמיע לי משלשה חכמי' גדולים שמיעא ליה שהן כדיי לסמוך עליהן (בעלי) מקרא מרב ושמואל ור' יוחנן:

הדרן עלך פרק אין מעמידין

פרק כל הצלמים

[שם ע"ב]
כל הצלמים המוצא אותם אסורין בהנאה לו ולאחרים מפני שהם נעבדין פעם אחת בשנה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אינו אסור אלא כל שיש בידו מקל או צפור או (כדור) רשב"ג אומר אף כל שיש בידו כל דבר:

[דף מ"א ע"א]
המוצא שברי אלילים הרי אלו מותרין. מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהן נעבד. אמר שמואל אפי' מצא שברי ע"ז שראינו שעבדוה כשהיתה שלימה שבריה מותרין דכיון שנשברה שוב אין עובדין אותה. והא אנן שברי אלילים תנן. ה"ה דאפילו שברי ע"ז והאי דקתני שברי סמלים משום דקא בעי מיתנא סיפא מצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין מפני שכיוצא בהם נעבד. דאי תנא (ע"כ) דמצא תבנית יד או תבנית רגל הרי אלו אסורין ה"א אבל אלילים אפי' תבנית יד שרי. להכי תנא ברישא סמלים למימרא דאע"ג דשמא לא עבדום אפי' הכי לשבר חשוב כגון תבנית יד חיישינן:

[שם ע"ב]
ופרכינן אמאי והא שברים נינהו. תרגמה שמואל בעומדין על בסיסן. ופירש"י זצ"ל על כנם מקום מתוקן להם כיון דאותבינן התם ודאי פלחי להם. וקשה לר"ת זצ"ל דמצא בכל מקום משמע אפי' שלא במקום מושבם. ופי' ר"ת זצ"ל בעומדין על בסיסן שיש להם בית מושב שיושבין עליו ואינו נראה שבר אלא כך שלם מעיקרו. ונראה בעיני דשניהם אמת דר"ת זצ"ל לא קשיא ליה על רש"י זצ"ל כי אם לישנא דמשמע דמתניתין איירא בכל מקום מיהו אי איתרמי דאשכחינהו במקום המתוקן ומיוחד להם ודאי נראה דפלחי להו. ור"ת זצ"ל ודאי אית' דאינו נרא' שבר כלל. וההיא דשילהי פרקין דאיתמר ע"ז שנשתברה מאליה אמר רב צריכה לבטל כל קיסם וקיסם ושמואל אמר אין ע"ז צריכ' לבטל אלא כשהיא דרך גדילתה אבל זו שנשתברה בטלה מעצמה דמימר אמר איהי לא (אכלה) אנפשה לההוא גברא מצלה ליה. לימא בהא קא מיפלגי דמר סבר עובדין לשברים ומר סבר אין עובדין לשברים. לא, דכ"ע עובדין לשברים והכא בשברי שברים קמיפלגי מר סבר שברי שברים אסורין ומר סבר שברי שברים מותרין. התם פרש"י זצ"ל והא דאמר שמואל הכא ואפי' שברי ע"ז מותרין בהנאה למוצאן הכא הוא דלא חזינא דנשתברה מאליה דאמ' גוי שברה . וכן פי' רבינו שמואל זצ"ל וזה פי' נכון וראוי לסמוך: