אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קצ״ח

כתב רבינו שמואל זצ"ל הילכתא דבש של גוים מותר. ופירות של גוים שכובשין בדבש שקורין שולצ"י אע"פ ששולקין אותן בדבש בכליהן מותרין דאי משום איערובי יין מיסרא סרי. ואי משום (גיעולי) גוים הדבש והפירות נאכלין כמות שהן חיין. ואי משום גיעולי גוים אפי' בקדירה בת יומא נותן טעם לפגם הוא לפי שהדבש והפירות מתוקין הילכך מותרין. עכ"ל:

[שם]
[מתני'] והרבניות אע"פ (שמטנפות) פי' אשכולות של ענבים אע"פ (שמטנפות) אין בהן משום הכשר משקה דלא בעי להו למשקה כדמפ' בגמ'. וכבשין שאין דרכן לתת בהן יין וחומץ. וטרית שאינה טרופה. ת"ר איזהו טרית שאינה טרופה כל שראש ושדרה ניכר של כל דג ודג. שהדגים ניכרין בראשן בין טהור לטמא שהטמאין ראשיהן חדין ואין להן חוט השדרה. וציר שיש בה דגה. ת"ר איזהו ציר שיש בה דגה כל שכילכית אחת או שתי כלכיות שוטטות בו:

[דף מ' ע"א]
השתא אחת אמרת שרי שתים מיבעיא. לא קשיא כאן בפתוחות לא סגי בחדא דאיכ' למימר מעלמא נפל ביה. כאן בסתומות סגי בחדא. איתמר רב הונא אמ' עד שיהא ראש [ושדרה ניכר] רב נחמן אמר או ראש או שדרה. אמר רב יהודה משמיה דעולא מחלוקת [לטבל] בצירן אבל לאכול גופן של דגים של טרית ד"ה עד שיהא ראש ושדרה ניכר. אמר ר' זירא מריש הוה מטבילנא בצירן בחד סימנא בראש או בשדרה דהוה ס"ד דכי פליגי רב הונא ורב נחמן בגופן פליגי אבל בצידן אפי' רב הונא מודה דאו ראש או שדרה. כיון דשמענא להא דאמ' רב יהודה משמיה דעולא בצירן נמי לא מטבילנא דסבירא לי כרב הונא. אמר רב פפא הילכת' עד שיהא ראש ושדרה ניכר של כל אחת ואחת. מיתיבי חתיכת דג שיש בה סימן בין בכולן בין במקצתן ואפי' באחת ממאה שבהן מותר ומעשה בגוי אחד שהביא גרב מלא חתיכות ונמצאת כילכית באחת מהן והתיר רשב"ג את הגרב כולו. תרגמה רב פפא בשחתיכות שוות כשמחברין אותם יחד מתחברות וניכרות ונראות שהיו כולן מדג אחד. אי הכי מאי למימרא. מהו דתימא ניחוש דילמא איתרמויי איתרמי קמ"ל. תנן באלו טריפו' בדגים כל שיש לו סנפיר וקשקשת. אלמא אין סימן הכשר דגים בדבר (ואחד) וקשיא לתרוייהו לרב הונא ולרב נחמן. אמר אביי כי תניא ההיא (באדא) ופלמורא דדמו רישייהו לטמאין: