אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קפ״ה

ובתשו' הגאונים פי' אבטא דטייעא מביאין הטייעין קמח ועייבין ולשין אותן בחלב ולאחר שאופין אותן מזלפין עליו יין ותולין אותן ואינו נרקב ואינו מתעפש. ומוליכין אותו בדרך רחוקה במקום שאינם מוצאים לחם לקנות ומותר לאחר י"ב חדש: מתני' המורייס אסור בהנאה דברי ר' מאיר וחכמים אומרים אין אסור בהנאה. ת"ר מורייס אומן מותר דמורייס לא עבדי מדגים טמאים ומשום חמרא קא אסרינן ליה. ואומן לא רמי ביה חמרא בדמפ' ואזיל. ר' יהודה בן גמליאל אומר משום ר' חנינא בן גמליאל אף חילק אומן מותר. מין דגים טהורים וסולתנית שמן בדמפ' לקמן בפירקין ובקטנותו אין לו סנפיר וקשקשת ועתיד לגדל לאחר זמן. ואמרינן לקמן חילק של גוים אותן מין דגים קטנים ונמכרין הרבה ביחד. ומפני מה אסרוה מפני שערבונן עולה עמהם. דגים קטנים טמאים דומין להן ועולין עמהם. והאי חילק אומן כיון דאומן הוא ובקי בדבר מבדילו הימנה משום דלא חשיב טעמייהו ומקלקלי ליה לסולתנית ומרע ליה לכוליה ארביה. תני אבימי בריה (דרבבהו) מורייס אומן מותר. הוא תני לה והוא אמר לה פעם ראשונה ושניה מותר שלישית אסורה. שכך דרך נותנין מים ומלח על שומן הדגים ומוצצות שומנן וכשכלות חוזר ונותן אחרים ופעם ראשונה ושניה מקלקל להו חמרא:

[דף ל"ה ע"א]
מתני' אמר ר' יהודה שאל ר' ישמעאל את ר' יהושע כשהיו מהלכין בדרך א"ל מפני מה אסרו גבינת הגוים באכילה דהא משום חלב של בהמה טמאה ליכא למיחש דקים להו חלב טמא אינו נקפה. אמר לו מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה. א"ל והלא קיבת עולה חמורה מקיבת נבילה ואמ' כהן שדעתו יפה שורפה חיה. אמר לו מפני שמעמידים אותה בקיבת ע"ז. א"ל א"כ למה לא אסרוה בהנאה. השיאו לדבר אחר א"ל ישמעאל אחי היאך אתה קורא כי טובים דודיך מיין או כי טובים דודייך. א"ל אין הדבר כן שהרי חבירו מלמד עליו. לריח שמניך טובים. והאי דלא גילה לו טעמו של דבר. אוקמה עולא ואיתימא ר' שמואל בר אבא דגזירה חדשה היתה ואין מפקפקין בה לפרשה. מאי גזירתא אמר ר' שמעון בן פזי אמר ר' יהושע בן לוי משום ניקורי. וכרעולא דאמר עולא כי גזרי גזירתא במערבא לא מגלי טעמא עד תריסר ירחי שתא. דילמא איכא אינש דלא סבירא ליה ואתי לזלזולי ביה. מגדף בה ר' אבהו אלא מעתה יבישה תשתרי דאמר ר' חנינא יבש מותר דאין מניחין אותו ליבש. ישן מותר דאין מניחין אותו לישן. אלא אמר ר' ירמיה לפי שאי אפשר לה לגבינה בלא ציחצוחי חלב. ופרש"י זצ"ל לפי שאי אפשר לה לגבינה בלא ציחצוחי חלב [בין גומא לגומא] של גבינה (מן נשמר) החלב. וחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו אסור דילמא עריב ביה חלב טמא. וקשה לר"ת זצ"ל דהוה ליה למימר בהדיא משום חלב טמא. ותו אמאי שרי ביה חלב טמא הואיל ולא קאי מה מרויח בכך. ותו הא תנא ליה סיפא דחלב שחלבו גוי ואין ישראל רואהו דאיכא למיחש משום חלב טמא. ותו אמאי תני לתרוייהו חלב וגבינ' כיון דתרוייהו חד טעמא נינהו. ותו אמאי לא משני גזירה ישן אטו חדש. הילכך אומר ר"ת דל"ג אלא. וה"ג אמר רב ירמיה לפי' כו' ואוקומיה הוא דקא מוקים טעמיה דר' יהושע דאמר משום ניקור ואתא לאשמועינן דבישן נמי איכא למיחש משום גילויא. מ"מ אי אפשר לה בלא ציחצוחי חלב שבתוך גומא שהם לחים כל שעה ואינם מתישנים ואיכא למיחש בהו משום גילויא. והא דלא חשיב במתני' בהדי דברים שאסורין באכילה הנהו משקין דאלו טריפות הואיל ואיידי באיסור גילויא. דילמא ליתא לדר' שמעון וכרבא קיימא לן. אי נמי נהי דלא קפדי אגילויא אמנקיותא מיהא קפדי. ושמואל אמר מפני שמעמידין אותה בעור קיבת נבילה (ועוד) לאו פירשא הוא ואסור. ומי אמר שמואל הכי בעור קיבת נבילה הוא דאסירא אבל קיבה עצמה דנבילה דהיינו חלב הקרוש כנוס במעי הטלה שריא אלמא פירשא בעלמא הוא והתנן קיבת נכרי של נבילה הרי זו אסור' והוינן בה אטו דנכרי לאו נבילה היא. ואמר שמואל חדא קתני קיבת שחיטת נכרי נבילה [אסורה]. לא קשיא כאן קודם חזרה אותה משנה דפ' כל הבשר דקיבת נכרי נבילה ואסורה נשנית קודם שחזר בו ר' יהושע מדבריו שאמר לו לר' ישמעאל מפני שמעמידין אותה בקיבת נבילה. וכאן לאחר חזרה הך דשנינו שמעמירין בעור קיבת נבילה אבל קיבה עצמה שריא לאחר שחזר בו ר' יהושע מפני תשובתו של ר' ישמעאל:

[שם ע"ב]
רב מלכיא ואיתימא רב אדא בר אהבה מפני שמחליקין פניה בשומן חזיר. רב חסדא אמר מפני שמעמידין אותה בחומץ רנב"י אמר מפני שמעמידין אותה בשרף הערלה: