אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קנ״ו

מעשה שנתערב יין חי ביין מבושל ונגע בו גוי ולא היה ידוע אם היה במבושל ששים כנגד החי אם לאו. ושאלו לרבינו יצחק בר שמואל זצ"ל והשיב תדע כי בענין זה נשאלתי מאתמול מאחר מבני ויטרי. ואמרתי לו כי אפי' יין נסך ביין מבושל כשר. ויש מן הדבש כנגד הנסך אני מכשיר כאילו אין שם יין מבושל מטעם סלק את מינו וכו'. ונ"ל דה"ה כ"ש כמו שהחי והמבושל שניהם היתר שיש לחשוב הדבש כאילו הוא עצמו לענין זה שאם יש כך רוב דבש ומעט יין חי. שאם היה היין חי מעורב בדבש בפני עצמו לא היה הדבש נאסר במגע גוי כי היינו מדמין לאלונטית של ישראל שאינה נאסר במגע גוי אע"פ שיין נותן טעם. שגם עתה כשהדבש מעורב ביין מבושל שאינו ראוי יחשב הדבש לענין מגע גוי כאילו הוא בפני עצמו. שהיין המעורב בו לא היה אז מחשיבו יין לענין מגע גוי כאילו הוא בפני עצמו. ולא עוד אלא אפי' בלא דבש אם יש מן היין המבושל כל כך שהיין המבושל אם היה מים לא היה היין חי המעורב בו מחשבו יין לענין מגע גוי אע"פ שלענין יין נסך הנופל בו אני מחשבו מין במינו. אע"פ שמזה אין לי ראיה ויוכל אדם לומר שיותר יש להחמיר כאן מביין במים כיון ששניהם יין. אע"פ שהמבושל לענין מגע גוי במים חשוב. שגם לענין נצוק יש לו שהוא נחשב יין כמו מין במינו לרברי רבינו יעקב זצ"ל ורבינו שמואל זצ"ל והר' ר' יהודה בר נתן זצ"ל שאמרו שמה. ואינו נאסר ע"י מגע גוי בבור היינו משום דכ"ע נצוק בר נצוק אינו חיבור שאם היה חיבור היה נאסר הנצוק בר נצוק שלענין זה אינו נחשב במים מ"מ נראה לי שאין לחלק בכך מחמת מגע. אבל מה נעשה שאם יש להתיר מגע גוי בענין זה יבא להתיר אפי' בהרבה יין חי כי יאמר המיקל גם עתה אדמהו לאלונטית של ישראל. גם ירגיל להגיע בו לכתחילה. ובשביל כן וגם בשביל שאין בידי ראי' פשוטה כל כך אלא סברא אמרתי לו אם יש לכם מנהג בדבר תעשון כמנהגכם בין להקל בין להחמיר ואפי' אם אינכם יודעים מנהג בדבר אם יש הפסד מרובה נכון בעיני להקל לכם כאשר אמרתי. אבל אם אץ הפסד בדבר רק שתצטרכו להכשיר חבית כאשר שמענו שהיין אינו בעולם. טוב שלא תקילו על ידי עד שתשמעו מפי אדם חשוב בעל נפש שתהא סברתו [דומה] לשלי ויראה בעיניו היתר גמור לענין זה שאמרתי להתיר בלא דבש ושלום יצחק בר שמואל זלה"ה:

[שם]
ת"ר יין מבושל ואלונטית של גוים אסורין פי' שהרי תחילתו היה יין. אלונטית כבריתא מותרת. ואיזהו אלונטית כדתנן גבי שבת עושין אנומלין בשבת שהוא לשתות. ואין עושין אלונטית בשבת שהוא לרפואה להצטנן כשיוצאין מן המרחץ. ואי זו היא אנומלין ואי זו היא אלונטית. אנומלין יין דבש ופלפלין. אלונטית יין ישן ומים צלולין שנשאבו ועמדו יום או יומים להיות צלולין ואפרסמון. ועבדי ליה לבי מסותא ומיקר. פי' רש"י זצ"ל אלונטית כבריתא שלא היה יין מתחילה ביד גוי אלא לקחה עשויה ביד ישר' מותרת בהנאה דתו לא מנסך ליה. וקשה כיון דלא מנסך ליה אפי' בשתייה יהא מותר. כדאמ' גבי חומץ ודבש דכיון דלא מנסך ליה דשרי אפילו בשתיה. מיהו רש"י זצ"ל פי' נמי יין מבושל. דכיון דבשלו ישראל כהיתר תו לא מיתסר בהנאה. משמע הא בשתייה מיתסר. מיהו הא ליתא דאפילו בשתייה לא מיתסר כדמוכח בעובדא דשמואל ואבלט. כדפרש"י זצ"ל לעיל כדפרי' לעיל וה"נ כבריתא מותרת אפילו בשתייה. דכיון דלא מנסכיה אמאי תאסר בשתייה. ויש ללמוד מכאן על קדירה של תבשיל שנתנו בה יין ונגע בו נוי בתבשיל קודם שהרתיח שהוא מותר: