אור זרוע, חלק ד, פסקי עבודה זרה קכ״ז

ומורי רבינו יהודה בר יצחק זצ"ל כתב כאן נראה לר' דהילכתא כרב כדפרי' בשבת בפ' במה אשה ובכתו' פ' אע"פ . ואין בידי אותם תוספת' לעיין בהם. אבל אני קבלתי מימיי דלית הילכתא כרב מדאמ' פ' בתרא דכלאים בירושלמי מתני' פליגא על רב פשתן (שצרעה) בחירת לא יעשנה ממנה אימרא מפורסמת. ובכרים וכסתות מותר. מתני' פליגא על רב. נתפזרו מעותיו לפני ע"ז לא ישחה ומלקטן שלא יהא נראה כמשתחוה ואם היה מקום צנוע מותר. מתני' פליגא על רב. אין שוחטין לתוך הגומא אבל אדם עושה [גומא] בתוך ביתו בשביל [שיכנס הדם בתוכה ובשוק לא יעשה כן שלא יחקה את המינים. מתני' פליגא עליה דרב. הגיע לחצר] החיצונה [שוטחן בחמה אבל לא כנגד העם]. מתני' פליגא על רב בים שהוא קמור ארבע אמות ברשות הרבים אין שופכין לתוכן מים בשבת ותני עלה אם היתה מזחילה מותר. עונת גשמים מותר. צינורות מקלחין אסור. תני בר קפרא אם היה מקום צנוע מותר. אלו פליגין על רב ולית להון קיום פי' אין להם תירוץ כמו (אני) קשיתה חגי קיימה ס"פ כל הצלמים בירושלמי. והכי נמי מוכח בפרק אע"פ דתניא נחום איש גליא אומר צנור שעלו בו קשקשין ממעכן ברגלו בצנעה בשבת ואינו חושש מאי טעמא מתקן כלאחר יד הוא ובמקום פסידא לא גזור רבנן. אמר רב יוסף הלכה כנחום איש גליא. הרי להדיא בצנעה שרי בפרהסיא אסיר. מיהו אין מיכן ראיה למלאכה דאוריי' דאיכא למימר דוקא הכא שרי דאפי' יטעה הרואה לא יטעה אלא במלאכה דרבנן. ובפ' כלל גדול בירושלמי אמר רב זעירא בשם דב הונא נתכסו בגדיו בקוצים הרי זה מכשרן במקום צנעה. מיהו ההיא נמי מלאכה דרבנן. וכן כתב הרב ר' ברוך בר יצחק זצ"ל בספר תרומות דאין הלכה כרב דקיימא לן כהנהו סתמי דפליגי עליה.

[דף י"ב ע"ב]
מתני' עיר שיש בה אליל דרך הגוים להיות להם יום השוק ויריד ביום אידם והיו בו חנויות מעוטרות. וסימן הוא להם שאותן חנויות של כומרים ליטול מכם מהן. ושאינן מעוטרות. זה היה מעשה בבית שאן ואמרו חכמים מעוטרות אסורות שאינן מעוטרות מותרות. דבאותן שאינן מעוטרות לא שקלי מינייהו מכס לע"ז. אמר ר' שמעון בן לקיש לא שנו אלא שמעוטרות בוורד והדס של תקרובת אליל והוא סימן להם שחנויות הללו של ע"ז הם דקא מתהני מריחא דוורד והדס דדרך לשוטחן לפני ע"ז ואסורין משום תקרובת ע"ז. אבל מעוטרין בפירות מותרין ליקח מהן אע"ג דמטיא הנאה לע"ז לית לן בה מאי טעמא דאמר קרא לא ידבק בידך מאומה מן החרם נהנה הוא דאסור אבל מהנה מותר.

[דף י"ג ע"א]
ור' יוחנן אמר אפי' בפירות נמי אסור. ק"ו נהנה אסור מהנה לכ"ש. והלכה כר' יוחנן. ותו דר' יוחנן סבר לא פליגי רבנן בהא ומילתיה לכ"ע. ורשב"ל סבר פליגי רבנן עליה דר' נתן ואיהו דאמר כרבנן. מיהו מבעל הבית מותר ליקח דלא שקלי מיניה מיכסא כדפרי' ר' יוחנן (שילה בשמעתין):

[שם]
אין מקדישין ואין מחרימין ואין מעריכין בזמן הזה. ואם הקדיש והחרים והעריך. בהמה תעקר פירות כסות וכלים ירקבו. מעות וכלי מתכות יוליכם לים המלח. פי' רבינו שמואל זצ"ל מיכן ראיה דאסור לאדם לומר הריני מניח בהקדש ספר פלוני או ממון פלוני שאוסרן על כל העולם כולו אלא כך הוא אומר מתנדב אני כך וכך לצדקה או לצורכי צבור. עכ"ל: