אור זרוע, חלק ד, פסקי סנהדרין צ״ד

למדנו מאלו שני פירושים דראשון לחדש הבא נמנה לנדרים ושטרות וגיטין נמי לא שנא כאשר פירשתי דשוים הם. ועוד דאמרי' בסוף מי שהיה נשוי ההוא שטרא דהוה כתי' ביה בניסן סתמא. אמר ליה רב יוסף דילמא בר כ"ט בניסן אתי מדלא קאמר ליה דילמא בר ל' את. ש"מ יום ל' דניסן לאייר מנינן. ולא הוה ליה ניסן מלא אלא אייר. וניסן לעולם מלא. אלמא ראשון לחדש הבא מנינן. וההיא דפירקין יש לפ' כך (שיש) ידע וכו' פי' הדבר שאירע בג' בשבת זה שקראו שלישי ידע בעיבורא של חדש. ידע שהחדש שעבר היה מלא והיו ב' ימים ראש חדש. ובדין קדא בג' בשבת שלישי לחדש דמראשון מנינן כדקרו ליה אינשי ריש ירחא. וזה שאמר בב' לא ידע שהחדש שעבר היה מלא. והיה סבור שלא היה ראש חדש רק יום אחד. ולא נתן לב לחשבון ימי החדש שעבר היה מלא. והיה סבור שיום א' לשבת כ"ט לחדש שעבר היה להכי קרא ג' בשבת שני לחדש. ובגמ' פי' עד כמה יעבר החדש שעומד בו (אתלה) הדבר בטעות כדי לקיים עדותן עד שיעבור רובו. אבל אם עבר רובו כגון זה אומר בי"ח וזה אומר בי"ט אי אפשר אם לא שמע אם היה ראש חדש ומתי וידע שחדש שעבר היה ב' ימים ומראש חדש מנינן. אם היה ראש חדש בא' וב' בשבת זה שאומר י"מ רצה לומר ביום ד' שהוא י"ח לחדש אירע ונמצאו מכחישין זה את זה ועדותן בטילה. אף אנן נמי תנינא פי' כשרבים הימים עליו אי אפשר שלא יוודע לו מתי היה ראש חדש [אחד אומר בשלשה ואחר אומר בחמשה עדותן בטילה] אי לאו הכי אמאי עדותן בטילה כשזה אומר בג' וזה אומר בה'. ואמאי לימא שזה ידע בב' עיבורין פי' זה שאומר בה' ידע בב' עיבורין והדבר בג' בשבת וקראו חמישי לחדש כדין. והיה ר"ח תשרי ביום ב' ומרחשון ביום ג' וד' וכסליו בה' וטבת ביום ו' ויום שבת כדין שא' מלא וא' חסר. נמצא ג' בשבת חמישי מיום ששי. דהיינו מר"ח והוא חמישי לחדש כדבריי דמראשון מנינן. וזה שאומר בג' בחדש קרא ליום ג' בשבת ג' לחדש לפי שטעה בב' עיבורין פי' לא ידע [לא] שהיה סבור ששניה' חסרין אלא טעה ביום עיבור' מתי היה כי היה סבור שר"ח מרחשון יום ד' ויום ה' והיה סבור שמרחשון מלא היה ר"ח כסליו יום ו' ויום שבת. וכסליו מלא כדין והיה ר"ח טבת יום א' וב' ומונין לראשון כדבריי. וקרא לג' בשבת ג' לחדש נמצא שאינם מכחישין זא"ז. אלא מדחשבי' להו מכחישין ש"מ כשרבים הימים אמרי' אי אפשר שלא שמעו אמת. הכא נמי עד רובו אפשר שלא שמעו. אבל מרובו ואילך שרבו הימים א"א שלא שמעו. ודחי ליה לעולם אימא לך ברובא דלא ידע ושאני הכא שיש כאן טעות ב' חדשים שלא ידע מתי עיבורו של תשרי. ומרחשון חסר והוא חשב מלא. ובתרי שיפורי לא טעו אינשי. כי רגילים היו לתקוע בר"ח. וזה לא ידע פי' טעה בב' בתשרי מתי היה עיבורו. ובמרחשון שהיה סבור שהוא מלא ומתוך שטעותו בשני חדשים קרא לו טעות שני עיבורים אע"פ שאינם בענין אחד. אי נמי יש לתת חילוק בין העדאת עדים לשטרות דלשטרות כתבי' לראשון. ובנדרים הלך אחר לשון בני אדם כאשר הבאתי למעלה ראיה. אבל עדים מעידים לשני כדין קביעות מועדים דלשני מנינן. ואמנם פרש"י זצ"ל נוח מזה וקשה לי עליו מנדרים. הילכך טוב בעיני להסב הדבר כאשר פירשתי כדי לקיים ההיא דנדרים ודכתובו' ואחרי שיש להסב הדברים לצדדין ירא י"י יצא את כולם ויכתוב בכתובות ושטרות וגיטין ביום פלו' ג' לראשון שהוא ב' לשני. למען לא יכשל בדבר ולא יבואו גיטין להוציא עליה' פסול. ויהיה לכותבו שלום. ולפי הנראה לי פירשתי הדבר עכ"ל: