אור זרוע, חלק ג, פסקי בבא בתרא קמ״ט

הרב ר' ברוך מארץ יון זצ"ל כתב שרכא אם באין ללבוש מן האמצע בגדי משובחים שאין דרכן ללבוש אין שומעין להם. ע"א אדם בטל כדפרי'. וגם רבינו יצחק אלפס זצ"ל פי' שניהם ובכל הספרים נר' שרכא בריש. ובערוך גרס שרכא בדל"ת והוא לשון שקט כמו ותשקוט הארץ מתרגמי' ושריכת ארעא ואדם בטל הוא שלו ושקט ואינו עוסק בדברים. וכן ויהי עשו איש יודע ציד מתרגמי' גבר נח שירכן יש לגרוס נח שידכן בדל"ת מלשון שדוכת ארעא שהיה נח שקט ובטל. ואני המחבר שמעתי נחש ירכן שהיה מנחש בירך כשהיה יוצא לצוד:

[שם]
מתני' ואם אמרו קטנים כו'. מאי קאמר אמר רב יהודה הכי קאמר נשאו גדולים לאחר מיתת אביהם ישאו קטנים לאחר מיתת אביהם. אבל נשאו גדולים בחיי אביהם ואמרו קטנים לאחר מיתת אביהם הרי אנו נושאים כדרך שנשאתם אתם אין שומעין להם אלא מה שנתן להם אביהם נתן:

[שם]
מתני' הניח בנות גדולות וקטנות אין הגדולות מתפרנסות על הקטנות. ולא הקטנות ניזונות על הגדולות אלא חולקין בשוה. נשאו גדולות ישאו קטנות פי' שהניח בנות ולא בנים וכולא מיפרשא כדפרי' לעיל גבי בנים. וזה חומר בבנות מבנים שהבנות ניזונות מן הבנים. כדתנן בפרקין דלקמן [הבנים ירשו והבנות יזונו] ואינן ניזונות מן הבנים . שלח ליה אבות בר גניבא לרבא ילמדינו רבינו לותה ואכלה ועמדה וניסת והכניסוה כל נכסיה לבעלה מאי בעל לוקח הוי או יורש הוי. לוקח הוי ומלוה על פה אינו גובה מן הלקוחות או דילמא יורש הוי ומלוה על פה גובה מן היורשין. אמר ליה תניתוה נשאו גדולות ישאו קטנו' מאי לאו נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל חלק המגיעם אלמא יורש הוי. לא נשאו גדולות לבעל ינשאו קטנות לבעל מממון אביהן המונח ועומד עדיין בתפוסת הבית כנגד אותו ממון שלקחה הגדולה. והתני ר' זירא נשאו גדולות לבעל ישאו קטנות מבעל אלמא יורש הוי. שאני פרנסה דאית לה קלא כלומר לעולם לוקח הוי ושאני פרנסה דנישואין דאית לה קלא וכמלוה בשטר דמיא ולעולם לוקח הוי ולענין לותה ואכלה וניסת לא גבינן מבעל. אמר ליה רב פפא לרבא לאו היינו דשלח רבין באיגרתיה מי שמת והניח אלמנה ובת אלמנתו ניזונת מנכסיו נישאת הבת והכניסה הנכסים לבעלה אלמנתו ניזונת מנכסיו. מתה הבת וירשה בעלה א"ר יהודה בן אחותו של ר' יוסי בר יהודה על ידי היה מעשה ואמרו אלמנתו ניזונת מנכסיו אי אמרת בשלמא בעל בנכסי אשתו אפי' בחייה יורש הוי משום הכי ניזונת מנכסיו אלא אי אמרת לוקח הוי אמאי ניזונת והתנן בהניזקין אין מוציאין למזון האשה והבנות מנכסים משועבדים מפני תיקון העולם. א"ל אביי ואי לאו דשלח רבין באיגרתיה אנן לא הוה ידעינן והתנן בבכורות אלו שאין חוזרין ביובל הבכור והיורש את אשתו. מפרש התם קסבר ירושת הבעל דאורייתא ואי לוקח משעה שנשאה אפילו לאחר מיתה לא נפק מכלל מקח וממכר ותהדר ביובל:

[שם ע"ב]
א"ל רבא והשתא דשלח רבין באיגרתיה מי ידעינן והא א"ר יוסי בר חנינא באושא התקינו האשה שמכרה בנכסי מלוג בחיי בעלה ומתה הבעל מוציא מיד הלקוחות אי אמרת בשלמא לוקת הוי משום הכי מפיק אלא אי אמרת יורש הוי אמאי מפיק. אלא אמר רב אשי בעל שויוהו רבנן כיורש ושויוהו כלוקח הכא דטבא ליה עבדו ליה ורבא דטבא ליה עבדו ליה. גבי יובל שויוהו רבנן כיורש משום פסידא דיליה דלא תהדר ביובל למשפחת אשתו. גבי ר' יוסי בר חנינא שויוהו רבנן כלוקח משום פסידא דילי'. גבי דרבין אע"ג דאיכא פסידא דאלמנה שויוהו רבנן כיורש דמאחר שקדם תנאי מזונותיה לנישואין לא טוב לנו להפסידה בידים. והא גבי דר' יוסי בר חנינא דאיכא פסידא דלקוחות ושויוהו רבנן כלוקח. התם אינהו דאפסידו אנפשייהו דכיון דידעי דאית לה גברא לא איבעיא להו למזמן מאיתתא דיתבא תותי בעלה וראוי ליורשה לכשתמות ואלו הערימו להוציאה מידו הילכך יפסידו. פי' רבינו שמואל זצ"ל ולענין שאלתא דשאילנא פר"ח זצ"ל ורואה אני את דבריו. לותה ואכלה ועמדה וניסת מסתברא דכיורש הוי משום פסידא דמלוה. וכן סוגיא דשמעתא סלקא דכל היכא דאיכא פסידא כגון פסיד' דאלמנה דליכא למימר איהו הוא דאפסיד אנפשיה שויוהו רבנן כיורש עכ"ל. וכן כתב רבינו ברוך זצ"ל מארץ יון ומסתברא דלענין לותה ואכלה רבעי אבות כיורש שויוהו רבנן כי היכי דלא ליפסיד מלוה. חדא דלא הוה ליה מאי ליזהר ותו שלא תנעול דלת בפני לווין עכ"ל. ורבינו יצחק אלפס זצ"ל כתב ולא איפשטא בעיין הילכך מלוה ע"פ לא גביא מיניה דבעי ואיהו דאפסיד אנפשיה דלא איבעי ליה ליה לאוזופי בלא שטרא. עכ"ל: