אור זרוע, חלק א תרצ״ח

המביא גט ממדינת הים צריך שיאמר בפני נכתב ובפני נחתם. מ"ט רבה אמר לפי שאין בקיאין לשמה רבא אמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו פירש"י בדברי רבה כשאמר השליח בפ"נ ובפ"נ שיילינן ליה אי כתוב לשמה והוא אומר אין ורבי' יצחק בר שמואל זצ"ל פי' דא"צ השליח לומר יותר רק בפ"נ ובפ"נ דאי צריך א"כ כי לא שיילינן ליה אי נכתב לשמה ואמר אין הוי פסול כיון דבדיבורו לא משמע כלל לשמה והא לא אשכחן בשום דוכתא דליהוי פסול אי לא שיילינן ליה ותו כי היכי דלרבא משמע שפיר בפ"נ לשון קיום בלא תוספת דיבור ולא שיילינן ליה שמא בפניו זייפו הבעל וחתמו דאי שיילינן ליה אם החתימו הבעל הוה לרבה למיפרך לרבא א"כ ליתני בפני החתימו הבעל כי היכי דפריך רבא לרבה ליתני בפ"נ לשמה ה"נ משמע לרבה בפ"נ ובפ"נ שכתבו הבעל וחתמו לשמה. ותו אי שיילינן בתר הכי אי נכתב לשמה ואמר אין הול"ל דהא נמי איכא בינייהו דלרבה שיילינן ליה בתר הכי ולרבא לא שיילינן ליה אלא ודאי בפני נכתב משמע שפיר נכתב לשמה אך משום דבפני נחתם לא משמע לגמרי לשמה כמו שמשמע בלא זיוף להכי פריך בסמוך לכתוב בפ"נ לשמה: רבא אמר לפי שאין עדים מצויין לקיימו פי' אין שיירות מצויות משם לכאן שאם יבוא הבעל לומר ויערער לא כתבתיו שיהו עדים מצויין להכיר חתימת העדים והאמינוהו לשליח בין לרבא בין לרבה משום עיגונא. ואמרינן לקמן דבה אית ליה דרבא ואלא מאי בינייהו איכא בינייהו דאתיוהו בי תרי וא"נ באותה מדינה במדינת הים רבה מצריך לומר בפ"נ ובפני נחתם ורבא לא מצריך. כת' רבי' יצחק אלפס וסוגיא כרבא דהיכא דאיכא עדים דמקיימו ליה לא צריך לומר בפ"נ ובפ"נ [אבל] היכא דליכא עדים דמקיימי ליה צ"ל בפ"נ ובפני נחתם עכ"ל: בר הדיא בעא לאתויי גיטא אתא לקמיה דר' (יוסי) [אחי] דהוה ממונה [אגיטי] פי' רש"י דקיי"ל כל שאינו יודע בטיב גיטין [וקידושין] לא יהא לו עסק עמהן והוו ממנו גברא רבא לאורויי היכי ניעבד. א"ל צריך אתה לעמוד על כל אות ואות אתא לקמייהו דר' אמי ור' אסי אמרו ליה לא צריכת פי' אלא בשיטה אחת וכ"ת אעביד לחומרא אתה מוציא לעז על גיטין הראשוני'. פר"ח ש"מ דכל היכא דאיכא חששא דכה"ג לא עבדינ' לחומרא. רבה בב"ח אייתי גיטא פלגיה [איכתב קמיה פלגא] לא אכתיב קמיה אתא לקמיה [דר"א] ואמר אפי' לא כתב בו אלא שיטה אחת שוב אינו צריך רב אשי אמר אפילו שמע קן קולמוסא וקן מגילתא פרש"י תיקון הקולמוס והקלף שמע כשתקנוהו כשחותכין אותו ומחליקין אותו ולי נראה קן קולמסא קול הקולמס כשהוא כותב אותו קול היריעה שהוא נשמע כמי שאומר קן קן עכ"ל. פר"ח אפי' שמע שאמר הבעל כתוב גט לאשתי פלוני' שאני מגרשה וראה שלקח הסופר המגילה והקולמס לכתוב בה הגט לשמה דיו. ורבינו היי פירש שמע קול קולמוסא שמע חיתוך הקולמוס וחיתוך המגילה שחותך הספר לכתוב בה הגט שכן בלשון ערבי חיתוך הקולמוס קורין קמ"ע קל"ס וחיתוך המגילה קנו"ע אלר"ק עכ"ל והני לישני כולהי לא פליגי ולא סתרי אהדדי ויכול להיות שכולם אמת ואיזה מהם שיהיה דיו וקיי"ל כרב אשי דהא תניא כותיה וכן פסק רבינו יצחק אלפס כרב אשי: