אור זרוע, חלק א שנ״ח

סוף פרק האשה תני חדא ר' יהודה אוסרה לאחר ווסתה ומתירה לפני ווסתה ותני' אידך ר' יהוד' אוסרה לפני ווסתה ומתירה לאחר ווסתה ל"ק הא דרגילה למחזי בתחלת יממא והא דרגיל' למחזי בסוף ליליא פי' הא דרגילה למחזי בתחלת יממא אסור כל היום לאחר ווסתה ומותרת כל הלילה לפני ווסתה אמר רבא הלכ' כר' יהודה. פי' רשב"ם דכל י"ב שעות אסורה אם ווסתה בלילה בין בתחלת' בין באמצעית' בין בסופה כל הלילה כולה אסורה וכן אם ווסתה ביום כל היום אסור. ומי אמר רבא הכי והתניא והזרתם את בני ישראל מטומאתם א"ר יאשיה מכאן אזהרה לבני ישראל שיפרשו מנשותיהם סמוך לווסתם וכמה אמר רבא עונה מאי לאו עונה אחריתי. פי' שאם ווסתה ביום אסורה כל היום וכל הלילה שלפניו ור' יהודה לא אסר אלא עונת ווסתה וקשי' דרבא אדרבא ומשני לא אותה עונה. פי' כי אמר רבא נמי ה"ק אותה עונה בין לפניה בין לאחרי' דהיינו סמוך לוסתה הלכך אשה שווסתה ביום אסורה כל הלילה ומותרת כל היום. ובה"ג כתב דרגילא דחזיא בסוף ליליא מאורתא אסיר חליף ליליא ולא חזיא ביממא שריא וכן בסוף יממא ותחלת ליליא. וכבר היו שפירשו דדוקא ביושב בביתו צריך לפרוש סמוך לווסתה עונה. אבל ביוצא לדרך לדבר הרשות אינו פורש ומשמש עמה. אבל לדבר מצוה לא מחייב לפוקדה אפי' בלא סמוך לווסתה כי היכי דלא ליטריד וימנע ממצוה. וראייתם דאמר פ' הבא על יבמתו אמר ריב"ל חייב אדם לפקוד את אשתו בשעה שיוצא לדרך שנאמ' וידעת כי שלום אהלך ופקדת וגו'. והא מהכא נפקא מהתם נפקא ואל אישך תשוקתך מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה בשעה שיוצא לדרך אמר רב יוסף לא נצרכה אלא סמוך לווסתה. פי' שאפי' הכי פוקדה בתשמיש ואע"ג דאמור רבנן חייב אדם לפרוש מאשתו סמוך לווסתה וכמה אמר רבא עונה. וה"מ לדבר הרשות פי' שחייב לפוקדה כשיוצא לדרך אבל לדבר מצוה מטריד ואינו חייב לפוקדה. ופי' ר"ת דשיבוש הוא בידם דבכל הספרים הישנים גרסי' לא נצרכה אלא לאשתו נדה והם בעבור שמפרשים דהאי פקידה היינו פקידת תשמיש להכי שיבשו הספרים. ומפרש ר"ת דחד קרא משמע שחייב לפקוד את אשתו ויבוא עלי' וידבר על לבה עונה שלימה. וקרא אחרינא משמע שאפי' באשתו נדה יש לפוקדה. (וכמה אמר רבא עונה) שאע"פ שאסורה בתשמיש שמחה ותענוג הוא לה הואיל ורוצה לצאת לדרך כדאמר בעירובין הישן בקילעא שאיש ואשתו ישנים בה עליו הכתוב אומר ונשי עמי תגרשון מבית תענוגי' ואמר רב יוסף התם אפי' באשתו נדה. אלמא שמחה היא לה. התם נמי צריך לפוקדה אפי' היא נדה. כמה אמר רבא עונה כדקאמר פ' תינוקת מניחן תחת צינור שמימיו מקלחין וכמה (אמר רבא) עונה וטובא עונה איכא בתלמוד שאינה תשמיש. ומה שהגיהו בספרים לא נצרכה אלא סמוך לווסתה שיבוש גדול הגיהו לפי שסברו דפקידה היינו תשמיש. חדא דמשבועות מוכח סמוך לווסתה דאורייתא דתניא פ' ידיעות הטומאה ומביאין אשם תלוי על עשה ועל ל"ת שבנדה וכו' עד הוי בה רבא במאי אילימא סמוך לווסתה וכו' הרי משמע דסמוך לווסתה דאורייתא. ועוד דקאמר וה"מ לדבר הרשות וכי בשביל דבר הרשות עקרי' והזרתם את בני ישראל ומוקמ' סמוך לווסתה אדרבה ידחה דבר הרשות ואל יצא לדבר הרשות סמוך לווסתה ויתקיימו שני המקראות הללו. אבל לפי' ר"ת אתי שפיר שאדם רוצה לצאת לדבר הרשות ישוב לביתו ויפקוד את אשתו אבל לדבר מצוה לא ישוב לפקוד את אשתו דילמא מטריד וממנע ולא עביד מצוה אלא ממקום שהוא שם ילך לדבר מצוה ואל ישוב לביתו לפקוד ומשום הכי מייתי בסמוך התם האוהב את אשתו כגופו ומכבדה יותר מגופו כו'. ומורי אב"י העזר״י אמר לי שרגילים לפרוש סמוך לווסתה כ"ד שעות שאם רגילה לראות ביום פורש ממנה כל הלילה שלפניו ואם רגילה לראות בלילה פורש ממנה כל הלילה והיום שלפניה. והא דע"פ דאמר שלשה דברים צוה רבי ישמעאל ב"ר יוסי את רבי עד אשתך טבלה אל תזקק עמה לילה הראשון ההיא בנדה דאורייתא ומשום חומרא דר' זירא כדאמר התם מ״ט אמר רבא הואיל והוחזק מעיינה פתוח דילמא שפעה זיבה והא בזמן הזה ליכא שהרי היא מונה ז' לבד מיום ראייתה: