אור זרוע, חלק א שנ״ב

מתני' אם יש בה מכה והיא יכול' ליגלע ולהוציא דם ה"ז תול' בה מעש' באש' אחת שבאת לפני ר' עקיב' ואמר' לו ראיתי כתם אמר לה שמא מכה הית' ביך אמרה לו הין והייתה שמא יכול' היא להגלע ולהוציא דם א"ל הין וטיהר' ר' עקיב' ראה תלמידיו מסתכלים זב"ז אמר להם מה הדבר קשה בעיניכם שלא אמרו חכמים להחמיר אלא להקל שנאמר ואשה כי תהי' זבה דם יהיה זובה בבשרה ולא כתם. ופי' רשב"ם ותולה היא במכה ואפילו יותר מכמה גריסין וכן כל הנך תליות דלעיל דלאו במאכולת. תניא היתה לה מכה בצווארה שיכולה לתלות תולה על כתיפה שאינה יכולה לתלות אינה תולה. פי' רשב"ם אם נמצאת מכה כנגד התורפה יכולה לתלות במכה שעל צוארה שפעמים שמטה לפניה ונופל דם המכה על תחתית חלוקה. על כתיפה. על גבה שאינה יכולה לתלות שאין דם בא מכתיפה ונופל לפני' אינה תולה. אמר רבא נמצא עליה מין אחד תולה בכמה מינין פי' רש"י מין אחד מדבר הדומה לכתם. כגון קילור או שרף ואח"כ מצאתה על חלוקה כתם אפי' אין מראיתו דומה לאותו מין תולה בו. מיתיבי נתעסקה באדום אין תולה בו שחור. נתעסקה שאני. פי' כיון דנתעסקה במין אדום היכי תליה ביה כתם שחור [אבל נמצא עליה מין אדום תולה בה כתם שחור] דאמר כי היכי דנתז עלי' האי מין ולא ידעה הכי נמי נתז עלי' מינא אחרינא ולא ידעה. איכא דאמרי נתעסקה במין אחר תולה בו כמה מינין. מיתיבי נתעסקה באדום אין תולה בו שחור. כי קאמר רבא דאתעסקא בתרנגולין דאית בי' כמה מיני דמא. וקיי"ל כשתי הלשונות הללו להקל דהא לא סתרי אהדדי ואפשר דשניהם אמת. (אמר רבא) [ת"ר] מעשה ותלה ר' מאיר בקילור. ור' תלה בשרף שקמה. אמר רב אשי עיר שיש בה חזירים אין חוששין לכתמי'. פי' רשב"ם חזירים אוכלי' שקצים ורמשים ומתיזין דם ומשעברה בשוק איכא למימר התיזו עלי' דם ואין חוששין לכתמיה יותר מבגדים ואפי' מן החגור ולמטה ואפי' לא נתעסקה בכתמים ואפי' אין לה מכה שיכולה להגלע ולהוציא דם עכ"ל. אמר רב נחמן בר יצהק דרוקרת כעיר שיש בה חזירים דמיא. פי' רשב"ם טבחי' הרבה ואשפות ושקצים מצויין בה ותרנגולים מנקרין בהם בעיר אף על פי שאין בה חזירים. וראיתי כתוב דהאידנא אין תולין בחזירים. ולא ידענא מאי טעמא. ת"ר ארוכה שלבשה חלוקה של קצרה וקצרה שלבשה חלוקה של ארוכה. אם מגיע כנגד בית תורפה של ארוכה שניהם טמאות ואם לאו ארוכה טהורה. וקצרה טמאה. פי' רשב"ם חלוקה של קצרה ולא בדקתה קודם לבישתה ואח"כ נמצא עליו דם אם מגיע כתם כנגד בית התורפה של ארוכה טמאה אף ארוכה וכש"כ קצרה. וא"ל כגון דהוה לי' מן החגור ולמעלה טהורה הארוכה אבל קצרה טמאה שהרי כנגד בית התורפה שלה הוא מגיע. ונראה בעיני דזו הברייתא מיירי כגון ששניהם טהורות ואז כשמגיע כנגד בית תורפה של ארוכה שתיהן טמאות ואינן תולות זו בזו דמאי חזית דמקלקלת להאי תקלקל להאי. אבל אם היתה אחת מהן טהורה ואחת טמאה תולה הטהורה בטמאה כההיא דפ' האשה לקמן דת"ר תולה בשומרת יום כנגד יום בשני שלה. ובסופרת שבעה שלא טבלה לפיכך היא מתוקנת וחברתה מקולקלת. דברי רבן שב"ג רבי אומר אינה תולה. לפיכך שתיהן מקולקלות ושוין שתולה בשומרת יום כנגד יום בראשון שלה וביושבת על דם טוהר. ובבתולה שדמיה טהורין. ופרש"י בדברי רשב"ג דאע"ג דמקלקלת [לה פורת' דצריכה לשמור יום המחרת] כיון דטמאה השתא לא מקלקל' כולי האי משמע אבל אם היתה טהורה אפי' רשב"ג מודה דאינה תולה בחבירתה הלכך כששניהם טהורות לכ"ע אינן תולות זו בזו ושתיהן מקולקלות. וההיא דת"ר פ' הרואה. כולי עלמא היא. ובשומרת יום כנגד יום בראשון שלה וביושבת על דם טוהר ובבתולה שדמי' טהורין שוין שתולה בה דהא אינה מקלקלת אותה. לא נחלקו אלא בשומרת יום כנגד יום בשני שלה ובסופרת שבעה שלא טבלה דרשב"ג סבר תולה בה. ור' סבר אין תולה בה. דהואיל דכתמים דרבנן הלכה כרשב"ג לקולא. וטהורה בחזקתה דהא בשומרת יום גופא תרווייהו סברי דמקולקלת. לא נחלקו אלא בטהורה ורשב"ג מקיל לגבה ורבי מחמיר לגבה והלכה כרשב"ג דבד"ס הלך אחר המקיל. תניא בדקה (עצמה) [חלוקה] והשאילתו לחבירתה היא טהורה וחבירתה תולה בה א"ר ששת לענין דינא תנן אבל לענין טומאה היא טהור' וחברת' טמאה. פרש"י לענין דינא דכיבוס הכתם מן החלוק תנן דחברתה תולה בה דאמר' אחרונה לא מהימנת לי דאת בדקתי':