א
מתני' שלשה שאכלו באחת אין רשאין ליחלק. וכן ארבעה וכן חמשה ששה נחלקין כדי זימון לכאן וכדי זימון לכאן עד עשרה. עשרה אינן נחלקין. דאיחייבו להו בזימון של הזכרת השם אלא עד שיהיו עשרים אז נחלקין לשתי חבורות אם ירצו. מאי קמ"ל תנינא חדא זימנא שלשה שאכלו כאחת חייבין לזמן אמר רבא לא נצרכא אלא (לכדרבנאי דאמר רבנאי) [כי הא דאמר ר' אבא] אמר שמואל שלשה שישבו לאכול באחת אע"פ שכאו"א אוכל מככרו אין רשאין ליחלק. אמר רב חסדא והוא שבאו משלשה חבורות של שלשה בני אדם בכל חבורה. ונתחייבו אלו בזימון ועמד אחד מכל חבורות ונצטרפו שלשה לחבורה אחת חייבין לזמן ואינן רשאין ליחלק שכבר הוקבעו ואפי' לא אכלו אלו שלשה משנצטרפו יחד שכבר גמדו סעודתן עם הראשונים. אמר רבא לא אמרן אלא דלא אזמין עלייהו בדוכתייהו אבל אזמין עלייהו פרח זימון מנייהו. פי' ולא אמרן אלא דלא אקדימו הנך חבורות שפרשו אלו מהן ואזמין עלייהו דהני כגון אם היו ארבעה בכל חבורה ונשאר בכל חבורה כדי זימון והפורשים הללו [היו] צריכין לצאת לשוק קודם שגמרו החבורות סעודתן אבל אזמין עלייהו דהני כגון שנצטרפו אלו עמהם לזימון כדאמר קורא לו ומזמנין עליו וברכו החבורות ואלו לא היו שם אלא כדי נברך וברוך הוא ועכשיו הם באים לברך לא מזמני דפרח מנייהו ברכ' זימון ותו לא הדר עלייהו. והרב רבינו יוסף דאורלייניש פי' דאמר רב חסדא והוא שבאו משלש' חבורות של שלש' בני אדם אף על פי (שאין) מזמנין אין רשאין ליחלק מחבורתו כל אחד מפני שמפקיען מזימון אלא ילך כ"א לחבורתו. ואמר רבא אם נועדו השלשה הפורשים משלשה חבורות וברכו בזימון פקע זימון מכל חבורה ואע"פ שחוזרין לחבורתן ואם אוכלין עמהם מיכן ולהבא מצטרפין לזימון אבל בסעודה ראשונה כיון שנחלקו וזימנו לעצמן עכשיו אין מצטרפין לאותה אכילה: ירושלמי ריש פרקין הכא את אמר אין רשאין ליחלק. וכה את אמר חייבין לזמן. שמואל אמר כאן בתחלה כאן בסוף. איזהו בתחלה איזהו בסוף תרין אמוראין חד אמר נתנו דעתן לאכול זהו בתחלה. אכלו כזית זהו בסוף. וחד אמר אכלו כזית זהו תחלה גמרו לאכול זהו בסוף. ונראה בעיני אני המחבר דבפלוגתא דר' מאיר ורבי יהודה קמיפלגי דמאן דאמר אכלו כזית זהו בסוף סבירא לי' כר' מאיר דאמר דמזמנין עד כזית ומ"ד גמרו לאכול זהו בסוף ס"ל כר' יהודה דאמר עד כביצה. ואנן קיי"ל כר' מאיר דמזמנין עד כזית כדפרי' לעיל הלכה. הלכך קיי"ל כמאן דאמ' נתנו דעתן לאכול זהו בתחל' ואין רשאין ליחלק ואע"פ שלא אכלו כזית. ויש לי ללמוד מכאן שלשה שישבו לאכול באחת אע"פ שלא אכלו עדיין אלא שנתנו דעתן לאכול באחת. אינן רשאין ליחלק. ודקתני שלשה שאכלו באחת אינן רשאין ליחלק לאו דוקא אכלו אלא נועדו וישבו לאכול כאחת. וגמרא דידן ל"פ אירושלמי אלא דפריש לי' למתני' בענין אחר ואיתא לתרוייהו דלא סתרן אהדדי אע"ג דבגמרא דידן בעינן למימר דבדאכלו עסקי' ובירושלמי בלא אכלו אלא נועדו לאכול מ"מ הסברות לא פליגי אהדדי אלא באכלו קיי"ל בגמרא דידן ובנועדו קיימא לן כירושלמי:
אור זרוע
רשיון: Public Domain
מקור: www.nli.org.il
מצווה לשתף את האתר בכל צורה אפשרית! © תשפ"ד כל הזכויות שמורות לבעלי התכנים – במידה ומצאתם הפרה בזכויות היוצרים שלכם, נא לפנות אלינו באופן מיידי במייל ashoova@gmail.com האתר כולו מוקדש לעילוי לנשמת ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולזכות כל אחד ואחד מעם ישראל החיים והמתים ולרפואת כל חולי עם ישראל בנפש בגוף ובנשמה. לעשות נחת רוח ליצרנו ולעשות רצון בוראנו, לייחדא קודשא בריך הוא ושכינתא על ידי ההוא טמיר ונעלם בשם כל ישראל, לעשות נחת להשם יתברך ולהמשיך רחמים וחסדים על כל העולם, לבירור עץ הדעת טוב ורע ולתיקון הדעת של כל בר ישראל, ולקרב את ביאת מלך המשיח צדקנו. בפרט לעילוי נשמת משה בן יוכבד רבנו עליו השלום רבן של כל ישראל, רבי שמעון בן יוחאי מגלה תורת הנסתר בעולם ומחבר הזוהר הקדוש, רבי יצחק לוריא אשכנזי בן שלמה עטרת ראשינו, רבי ישראל הבעל שם טוב בן אליעזר מגלה תורת החסידות בעולם, אדוננו מורנו ורבנו ראש בני ישראל רבנו רבי נחמן בן פייגא זיע"א אור האורות, רבי חיים בן יוסף ויטאל תלמיד רבנו האר"י, וכל הצדיקים והחסידים, הצדיקות והחסידות, האבות הקדושים והאמהות הקדושות, דוד המלך מחבר ספר תהילים הקדוש וכל יוצאי חלציו וכל אחד ואחד מישראל בכל מקום שהוא חי או מת. ולתיקון של כל ישראל החיים והמתים, ולפדיון של כל ישראל החיים והמתים מכל דין וייסורים שיש עליהם בפרט בעיות רוחניות.
רבי נתן בליקוטי עצות כותב: עִקַּר רְפוּאוֹת הַחוֹלֶה הוּא רַק עַל־יְדֵי פִּדְיוֹן. וְלֹא נָתְנָה הַתּוֹרָה רְשׁוּת…
[בְּשַׁבָּת ויו"ט אֵין אוֹמְרִים אוֹתוֹ] יְהִי רָצוֹן מִלְּפָנֶיךָ יְיָ אֱלֹהֵינוּ ואֱלֹהֵי אֲבוֹתֵינוּ הַבּוֹחֵר בְּדָוִד עַבְדוֹ…
א סימן מ' הגם הלום ראיתי אחרי רואי גודל מעלת העוסק במקרא מדת בנין הבית…
א הועתק מספר קצוי ארץ בקצרה עם תוספת ביאור בסייעתא דשמיא כאשר יראה המעיין: ב…