אור זרוע, חלק א רט״ו

מתני' אלו חייבין בחלה ופטורין מן דמעשר הלקט והשכחה הפאה וההפקר ומעשר ראשון שנטלה תרומתו ומעשר שני והקדש שנפדו ומותר העומר ותבואה שלא הביאה שליש ר' אליעזר אומר תבואה שלא הביאה שליש פטורה מן החלה. ירושלמי ותבואה שלא הביאה שליש מ"ט דרבנן נאמר לחם בפסח [ונאמר לחם בחלה] מהלחם האמור בפסח דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ אף לחם שנא' בחלה דבר שהוא בא לידי מצה וחמץ. מאי טעמ' דר' אליעזר בתרומת גורן כן תרימו אותה מה תרומת הגורן מפירות שהביאו שליש אף זו מפירות שהביאו שליש. ולית לי' לר' אליעזר לחם לחם אשכח תני בשם ר' אליעזר אינה חייבת בחלה ואין אדם יוצא בה ידי חובתו בפסח. ירושלמי תני ר' יוחנן בן נורי אומר קרומית חייבת היא בחלה שהיא באה לידי מצה וחמץ ורבנן אמרין אינה באה לידי מצה וחמץ וניבדקה על עיקר בדיקתה הן חלוקין ר' יוחנן בן נורי אומר בדקוה ומצאו אותה באה לידי מצה וחמץ ורבנן אמרין בדקוה ולא מצאו אותה באה לידי מצה וחמץ. פי' בערוך כדאמר קרומא באגמי ובפ' כל שעה אמר מאי קדמות אמר אביי שיצניתא. א"ר [פפא] שיצניתא דמשתבחא ביני כולניתא. ובערוך שיצניתא פי' שהוא עשב עגול ככדור ובתוכו זרע. ע"א חטה דקה: בפ' כיצד מברכין אמר טרוקנין חייב בחלה. כי אתא רבין א"ר יוחנן טרוקנין פטור מן החלה ה"ג בספרים שלנו. ואומר רבינו יהודה ב"ר יצחק שירליאון גריס ע"פ הירושלמי כי אתא רבין אמר ר' יוחנן טרוקנין חייב בחלה. וכן גריס בערוך חייב בחלה. מאי טרוקנין אמר רב יוסף כובא דארעא. פרש"י עושה מקום חלל בכירה ונותן לתוכו מים וקמח כמו שעושין באילפס. בערוך פי' טרוקנין הוא גובלא שאופין על הארץ ולא בתנור. וזה לשון פי' ר"ח טרוקנין הוא כוב' דארע' גובלא בעלמא הוא שאופין אותו על הארץ אמר (רב) [ר' יוחנן] פטורה מן החלה דהא חיוב חלה מעריסה שנאמ' ראשית עריסותיכם חלה תרימו תרומ' עכ"ל. אמר אביי האי טריתא פטורה מן החלה מאי טריתא אמרי לה מירתח גביל. פי' נותנין קמח ומים בכלי ובוחשין בכף ושופכין על הכירה כשהיא ניסקת. ואמרי לה לחם העשוי לכותח. פי' שאין אופין אותו בתנור. אלא בחמה. תני ר' חייא לחם העשוי לכותחא פטור מן החלה. והתניא חייב כחלה התם כדקתני טעמא. דתניא ר' יהודה אומר מפני שמעשיה מוכיחין עליה. עשאה כעכין חייבת. ערוכה יפה ומקוטפת בגלוסקאות נאות גלי דעתיה דללחם עשאה. בלימודים פטורים. בנסרים בעלמא שלא הקפיד [על עריסתם] פי' ר"ח טריתא פטור מן החלה. ולא אתבריר לן מאי היא איכא דאמרי לחמא דהנדיקא וא"ד מירתח גביל והיינו קמח כשנותנין אותו בתוך מים רותחין. ונראין הדברים שאין נילושין בדרך עיסה. מיהו לחם העשוי לכותח אם עשאו כעכין שנושכות זו בזו ויש מפרשים כמין חלות חייבות. אם עשאו כלימודין פי' כגון עמודים ארוכים. כדגרסינן עושה לו לימודין וכו'. גלי דעתי' כיון דעשאו כלימודין לשוחקו בעי לי' ולא לאכילה קא מכוין הלכך פטור מן החלה ע"כ לשונו. תניא בתוספתא העושה עיסה לרבים חייב בחלה העושה עיסה לאוכלה בצק חייב בחלה. קמח קלי שגיבלו ועשאו עיסה חייב בחלה. ירושלמי בפ"ק תני קמח קלי שעשאו בצק חייב בחלה ר' יוסי בשם ר' יוחנן והוא שאפאן. והא דתניא העושה עיסה לרבים חייב בחלה נראה בעיני דמיירי שעושה עיסה של רבים שהם שותפים בה. אע"ג דליכא שיעור עיסה אלא בין כולם אפ"ה חייב בחלה. וקיי"ל ר"פ ראשית הגז דעיסת השותפין חייב בחלה. דאמר התם חלה אע"ג דכתיב ראשית דאיכא למימר נילף ראשית ראשית מראשית הגז מה להלן השותפין לא אף כאן דשותפין לא כתב רחמנא עריסותיכם לרבות דהשותפין. מיהו לשון הברייתא לא מיתרצת לי דהוה לי' למתני עיסת השותפין חייבת בחלה. ודוקא שאין דעתם לחלקה לעיסות. אבל אם דעתם לחלקה לעיסו' פטורה מן החלה כדמוכח לקמן גבי נחתום שעשה לחלק: