אור זרוע, חלק א ק״צ

תני חדא העונה אמן אחר ברכותיו הרי זה משובח ותניא אידך ה"ז מגונה. ל"ק הא דענה אמן אחר כל סוף ברכה וברכה. והא דענה אמן בבונה ירושלים. פי' רבינו שלמה בבונה ירושלים שהיא סוף ברכותיו וכן בסוף ברכות ק"ש שחרית [וערבית] ואחר כל ברכותיו דקתני בברייתא ה"ז משובח אחר [גמר] כל ברכותיו קאמר ואחר ברכותיו דקתני ה"ז מגונה בסוף כל ברכה וברכה קאמר. וכן פי' ר"ח וכן ה"ג דל"ד נקט בונה ירושלים אלא כל ברכה מעין בונה ירושלי' העונה אמן ה"ז משובח. דליכא למימר דבונה ירושלים דוקא משום דהוי היכירא דפועלי' דהא רב אשי עני לי' בלחישא אלא ודאי סוף כל הברכות כגון ישתבח דהוי סוף ברכות דפסוקי דזמרה וכן יהללוך דסוף הלל וסוף ברכות שמנה עשרה וכיוצא בהן. והכי אי' בירוש' סוף פרק אין עומדין תני הפורס על שמע והעובר לפני התיבה והנושא את כפיו והקורא בתורה והמפטיר בנביא והמברך על אחת מכל מצות האמורות בתורה לא יענה אחר עצמו אמן ואם ענה הרי זה בור. ואית תניי תני ה"ז חכם אמר רב חסדא מן דמר ה"ז בור. בעונה אחר כל ברכה וברכה ומן דמר חכם בעונה בסוף. והאידנא לא נהיגין לענות אמן בהבוחר בעמו ישראל באהבה ובאוהב עמו ישראל. ואני כתבתי בליקוטיי ס"פ א"ע בירוש' אמר רב כגון אלין תלתא אדם עונה אמן אחר עצמו בהבוח' בעמו ישראל באהבה ובאוהב עמו ישראל ובבונה ירושלים בין בתפלה בין בברהמ"ז ולא מצאתי אותו בירוש' שלפני. אביי עני ליה אמן דבונה ירושלים בקלא כי היכי דלשמעו פועלים וניקומו דהטוב והמטיב לאו דאורייתא. פי' רבי' שלמה כי היכי דלשמעו פועלים וידעו שנגמר כל ברכה שהרי אין מברך עונה אמן אלא בסוף וליקומו לעבידתייהו ואי משום דקא מפקי להו מהטוב והמטיב לא איכפת לי' דקסבר לאו דאורייתא היא אלא ביבנה תקנוה על הרוגי ביתר שניתנו לקבורה. רב אשי עני לי' לההוא אמן בלחישה. ועוד דלדידן לית לן פועלי' אין לחוש להכירא דפועלי' ואפילו אביי מודה: ר' זירא חלש אמר ר' אבהו אי איתפח ר' זירא עבידנא יומא טבא לרבנן איתפח ר' זירא עביד רבי אבהו סעודה לרבנן כי מטא למשרי א"ל לר' זירא לישרי לן מר א"ל לא סבר לה מר להא דר' יוחנן דאמר בע"ה בוצע כי מטי לברוכי א"ל ליברך [לן מר] א"ל לא סבר לה מר להא דרב הונא דאמר רב הונא בוצע מברך והוא כמאן סביר' לי' כי הא דאמר ר' יוחנן משום ר' שמעון בן יוחאי בעה"ב בוצע כדי שיבצע בעין יפה ואורח מברך כדי שיברך את בעה"ב. כתב מורי רבי' יהודה בר יצחק שירליאון אורח מברך ואפי' בעה"ב גדול מן האורחין אורח מברך כדי שיברך את בעה"ב אם רוצה בעה"ב לברך מאחר שהוא גדול יברך ואם רוצה גדול ליתן רשות לאחר לברך הרשות בידו. כדאשכחן דיהיב לי' ר' רשות לרב לברך ברהמ"ז כדאמ' לעיל פ' כיצד מברכין רב ור' חייא הוו יתבי קמי' דרבי בסעודתא אמר לי' רבי לרב קום משי ידך חזי' דהוה קא מירתת א"ל ר' חייא בר פחתי עיין בברכות מזונא קאמר לך. עוד כתב שיש לקיים דברי שניהם דהיכא שבעה"ב אוכל עם האורחין בעה"ב [בוצע] כדי שיבצע בעין יפה ואורח מברך והיכא שאורחים אוכלים לבדם בלא בעל הבית הוא הבוצע הוא המברך: