אור זרוע, חלק א, הלכות צדקה ט״ו

בפ' בתרא דפאה תנן מי שיש לו מאתים זוז לא יטול לקט שכחה פאה ומעשר עני היו לו ר' חסר דינר אפי' אלף (דינרים) נותנים לו כאחת ה"ז יטול פי' מאתים זוז שיערו חכמים שזהו שיעור הוצאה לשנה במזונות ובמלבושים וכן במשרה אשתו ע"י שליש פ' אע"פ שנותן לה שני קבין חטין בכל שבוע והוא שליש הדינר שעולה לי"ז דינרים לשנה וכלים של נ' זוז וזוג מנעלים ושאר פירות יכול לעלות לק' זוז לשנה והני מאתים זוז דהכא דהיינו לאשתו ולו ומיהו לא יתכן דגבי קופה ותמחוי לא כייל אשתו בהדי' כך פירש ר' שמשון בר' אברהם זצ"ל:

שאל ר' קלונימוס בר' משה זצ"ל בשאלה המתחלת הן קלותי את ר' אפרים בר' יצחק זצ"ל מי שיש לו מאתים זוז אם יכל לקבל צדקה אם יש לדמות ללקט שכחה ופאה ומעשר עני או שמא אינו דומה כי בהני גוזל את העניים הוא דבעה"ב לא יתן להם עוד ונמצא שנטילתן גזל הוא אבל צדקה אינו גוזל בזה את העניים דאם נתן לו בעה"ב חייב ליתן גם לאחר ואם ממעט את מתנתם שע"י מתנתם ימעט מתנדב אחר אין בזה משום גזל וגם לקט שכחה ופאה של עניים הוא אבל מעות שהוא נוטל אינם של עניים. והשיב לו דודאי מי שאינו צריך ונוטל גוזל עניים שהרי אותו בעה"ב שנתן לו לא יתן לעני אחר שאומר כבר נתתי לאחר נמצא אותו שלקח גזלו לזה ומה שאמר' מי שיש לו מאתים זוז אם יכול ליטול צדקה אומר אני הכל לפי פרנסתו ופרנסת ביתו דהא אשכחן דהוו מזלפין יין היו כופלין ארבע מאות זוז לפי מה שרגיל ומיהו אם הוא יחיד לא יטול דהא אפי' מי שיש לו מזון שתי סעודות לא יטול. עד כאן תשובתו:

ואומר אני המחבר דודאי אין חילוק בין לקט שכחה פאה ומעשר עני לשאר צדקה דהא מעש' בתלמיד שהי' לו מאתים חסר דינר ובעי רבי למזכי בי' מתנה גדולה אתא ההוא מרבנן ואשלמי' למאתים שמע רבי אמר מכת פרושים נגעה בו אמר לחד מרבנן זיל חסרי' וחסרי' והב לי' רבי ההוא מתנה הא למדת מי שיש לו מאתים זוז לא יטול מכיס של צדקה והכל לפי פרנסתו וכפי פרנסת ביתו כדפי' רבי' אפרים זצ"ל וכך אני מפרש הא דפרכי רבותי אההיא דרבא על יבמתו דת"ר המלוה סלע לעני בשעת דוחקו עליו הכתוב אומר אז תקרא וה' יענה ובפ"ק דחגיגה אמרי' אז תמצאינה אותו רעות רבות וצרות ואמר שמואל זה הממציא מעות לעני בשעת דוחקו. ונראה בעיני אני המחבר דההיא דחגיגה כגון שהי' לו מאתים זוז חסר דינר ורצו ליתן לו אלף דינרים ושמע והמציא לו דינר והשלים לו מאתים כדי להפסיד לו אלף שרצו ליתן לו התם ודאי תמצאינה אותו רעות רבות וצרות שהפסיד לעני זה אלף דינרים אבל המלוה לעני בשעת דוחקו ודאי ההוא יקרא וה' יענהו כי לטובתו נתכוין ואפי' הי' לו מאתים חסר דינר וזה הלוה לו דינר והשלים לו למאתים עם זה הדינר אכתי יקרא וה' יענה הואיל ואין זה דינר שלו וחייב לפורעו אכתי לית לי' מאתים דידי' ושרי ליטול מכיס של צדקה ותדע דבפ"ק דחגיגה נקט הממציא מעות לעני בשעת דוחקו שהמציא לו אותם מעות שיהיו שלי ויהיה לו מאתים זוז ואסור לקבל מכיס של צדקה והכא המלוה סלע לעני שנתכוין להנאותו בהלואה וזוכה ויקרא וה' יענהו:

בפ' בתרא דפאה תנן מי שיש לו ר' זוז לא יטול לקט שכח' ופא' ומעשר עני היו לו מאתים חסר דינר אפי' אלף נותני' לו כאחד ה"ז יטול היו ממושכנים בכתובת אשתו או לבעל חובו ה"ז יטול אין מחייבין אותו למכור את ביתו ואת כלי תשמישו פי' רבינו שמשון זצ"ל היו ממושכנים לכתוב' אשתו ואפי' נשואה כדמוכח בירושל' דאמר עד כדון בעל חוב שהו' דוחק אפי' בבע"ח שאינו דוחק נשמעינה מן הדא היו ממושכנין בכתוב' אשתו או לבעל חובו ודא אשה לאו כבעל חוב שאינו דוחק היא. ירושלמי א"ר חנינא כלי רגל וכלי שבת אין מחייבין אותו למכור ובפ' מציאות האשה פריך אמתניתא מהא דתניא הי' משתמש בכלי זהב ישתמש בכלי כסף [בכלי כסף] ישתמש בכלי נחושת ומשני במחרישא דכספ' כלי שעשוי להתגרד בו כדאשכחן בסוף חבית רב שמואל בר יהודה עבד' לי' אמיה מגררת' דכספ' ורב פפא משני לאחר שבא לידי גבאי שמתפרנס מקופה של צדקה אז מחייבין אותו למכור אפי' כדי ליטול לקט אבל קודם שבא לידי גבאי שמפרנסין אותו בצנעה ולא מיד גבאי נוטל לקט שכחה ופאה אע"פ שהי' לו מאתים זוז אם הי' מוכר כלי תשמישו ויש לשונות אחרים וכמה שפירשתי עיקר. ירושלמי הי' משתמש בכלי זהב נותנים לו כלי כסף כלי כסף נותני' לו כלי נחושת כלי נחושת נותני' לו כלי זכוכית א"ר מנא כלי כסף וכלי זכוכית בגופיהון והא תני הי' משתמש בכלי מילת נותנין לו כלי מילת באן בגופו כאן בשאין בגופו חד מן אילן דנשיותא איתנחת מן נכסוי והוון זביין ליה במאני דחסף והוא אכיל ומותיב א"ל אסיא עיקר תבשילא לא מן גו לפסא הוא אכול מן לפצא:

מתני' מי שיש לו חמשים זוז והוא נושא ונותן בהם ה"ז לא יטול ירוש' הדא אמרה חמשין דעבדין טבין ממאתים דלא עבדין כלו' ממאתים חסר דינר דהתם יטול והכא לא יטול דהיינו כל אדם שיש בידו כדי שיכול להרויח ולהתפרנס לא יטול מכיס של צדקה: