אוהב ישראל, לפסח א׳

באחד בניסן ר"ה לרגלים וכו'. בט"ו בניסן הוא. אלא רגל שבו ר"ה לרגלים (ר"ה ד.). כלל הדבר הוא שאין לך כל דבר שבעולם שאין בו מבחי' זכור ושמור דכר ונוקבא. והנה כמ"כ ברגלים יש דכר ונוקבא. והדכר של המועדות הוא חג הפסח דהוא ראש הרגלים כמ"ש זכור את היום כו' יצאתם ממצרים. וכל המועדות הם זכר ליצמ"צ. וזכו"ר הוא בגימ'. ע"ב. קס"א. היינו שם הוי"ה הק' במילוי יודין עולה מנין ע"ב. ושם הק' אהי"ה במילוי יודי"ן עולה מנין קס"א. נמצא דייחוד הוי"ה. אהי"ה. עולים בגימ' זכו"ר. וגימ' רג"ל. וחג הפסח הוא המוח של כל המועדים. מחמת שהוא מועד ראשון תיכף בעת יצמ"צ. ואף שהמועדים אחרים יש להם כמה בחי' שהם גבוהים במעלה מבחי' של חג הפסח. אך מכ"מ לענין זה הוא מועד הפסח בחי' זכו"ר ומוח לשאר הרגלים. והמועדים אחרים הם מקיפים את המוח של פסח. דאם תצרף. ב"פ רג"ל אזי מתחברין השני רישי"ן ונעשה מהם תי"ו. ובצירוף שאר האותיות נעשה תיבת גלגל"ת. ר"ל כמו שהגלגלת מקיף את המוח כמ"כ שאר המועדים נעשו מקיפים לרגל של פסח. שהוא בחי' ראש. וזה"ש רגל של פסח שבו הוא ראש השנה לרגלים. היינו שהוא הראש לשאר הרגלים. ואל תתמה שבכהאריז"ל. מכנה לניסן בחי' גולגלתא. אין מזה סתירה לדברינו אלה. דהאריז"ל מיירי לענין שמות החדשים אזי ניסן הוא גולגלתא. אך לענין בחי' המועדים אז רגל הפסח הוא המוח. ושאר הרגלים מקיפין אותו כמו הגולגלת. וכן תמצא כמה פעמים בכהאריז"ל שלפעמים המקיפים הם חשובים יותר מהאור הפנימי. ולפעמים להיפוך. והמשכיל יבין כ"ז:

בחינת יציאת מצרים שיצאו לחירות. זהו אנכי כו' אשר הוצאתיך מאמ"ץ שהוא אשרי אדם עוז לו בך מסילות בלבבם עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה. וזהו אל יתהלל חכם בחכמתו כו'. כ"א בזאת כו' השכל וידוע אותי. וזהו נכספה וגם כלתה נפשי לחצרות ה' שאין חפצי ורצוני לילך בגדולות ובנפלאות רק כלתה נפשי להיות עכ"פ בחצרות ה' אף שלא לכנוס לבית. וזהו הרי אני לפניך ככלי מלא בושה וכלימה שהוא מלא בושה וכלימה. ונעשה כלי לקבל האור כי טוב. וזהו כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו. כי לא בשמים הוא כ"א ביד כל האדם שנברא בצלם אלהים בפיו ובלבבו לעשות. ותגזר אומר ויקם לך. שקורע כל המסכים באמרי פיו כשפיו ולבו שוין ושכינה מדברת מתוך גרונו. שהלב הוא הבל שהנפש מושך אליו הרוח. שהוא הרצון שבלב. וזהו פותח את ידיך ומשביע לכל חי רצון שהקב"ה ממלא רצון האדם שהוא הרצון האמיתי שהוא יודע תעלומות לב ונקודת הרצון וימלא בקול ודיבור בה' מוצאות הפה שהם אותיות מנצפ"ך. וזהו לשון של זהורית שהיו קושרין בהיכל ועל שעיר המשתלח והיה מלבין שנ' אם יהיו חטאיכם כשנים כשלג ילבינו ואם יאדימו כתולע כצמר יהיו. שיהי' דיבורו קדוש וזך ומזהיר לשון של זהורית שהיו קושרין בהיכל שהוא הלב ומלכות פ"ה שהוא השראת השכינה בפיו ובזה הוא מסיר כל המעיקים מהשכינה ויצא לחירות. והיה מלבן פי' שהוא הדיבור כולו לב מעומקא דלבא. ועל שעיר המשתלח. זהו בכל עשיית הגשמיות והנאות העוה"ז הכל יתצרפו ויתלבנו וזדונות נעשו כזכיות. שמביא הארה בכ"מ וקראתם דרור בארץ שינקה ויטהר לבבו מכל חטא ופשע. לבל ישוב לכסלה לעולם שכבר נמאס אצלו הדבר וזהו ועובר על פשע שיעבור על הפשע באותו מקום ובאותו מעשה ונבזה בעיניו נמאס וזה לא יעלה על לב האדם שהיא השכינה יסיר כל המעיקים ויכול לבטל ולשבר כל כח התאוות אפי' מהגזל בסוד ומלכותו בכל משלה. וזהו בחי' יום הכפורי' שהוא ועובר על פשע ורוח עברה ותטהרם בחי' דרור והארה גדולה. מא"ס ועד א"ת. בקול ודיבור בה' תפילות שבאים לבחי' יחידה שהוא הייחוד הגמור שהחמשה פעמים אור מאירים בחמש גוונים אור שהוא שכינה תתאה כי שם לא יש שום גוון לא חיור ולא אוכם כו'. וזהו עליית השכינה ביוה"כ שנתעלה מאיליה בלא שום עשיה מהתחתוני' שהזמן גורם הארה גדולה. וזהו תתן אמת ליעקב שזהו בחי' אמת כי יעקב בחר לו י"ה. שהוא בחר לו את י"ה המהוה כל הויה להיות סולם מוצב ארצה. שיהיו מלאה הארץ כבוד ה'. שזהו תכלית בריאת האדם ישראל אשר בך אתפאר כמ"ש מעון אתה היית לנו לשון דירה קודם בריאת העולם היה מעונו בך בטרם הרים יולדו ועתה חסד לאברהם מימי קדם שמביא הארה בכל העולם הזה. ושיהיה עלי' לשכינה שיהי' כימי קדם. וזהו התשובה שלימה שהיא קדומה לעולם: