אוהב ישראל, בפרשת זכור ובפורים ד׳

אחז"ל ויתיצבו בתחתית ההר גו' שכפה עליהם ההר כו'. התורה מוטב כו' מודעא רבא לאורייתא כו' קבלוה בימי אחשורוש שנ' קימו וקבלו גו'. ולהבינך זה מה טיבו שלכפיית ההר. ובפרט שכל ישראל כולם בפה אחד ענו ואמרו כל אשר דיבר ה' נעשה ונשמע:

אמנם שורש הדבר הוא כך. דודאי קשה וכבד מאוד הדבר לבן אדם מגושם בחומר העב שיקבל עליו עול תורה והמצות. ובזה לא רצו כל האומות לקבל את התורה. ולהטות שכמם תחת עול מלכותו ית' וית'. אך ידוע דברי חז"ל אין הרים אלא האבות. דכמו שההר הוא שורש לארצות האדמה שראש ההר הוא העיקר וממנו יש חיזוק להתפשטות האדמ' אשר סביבות ההר שהוא משופע מכל צד. וכמ"כ הם אבותינו הקדושי' שורשם בארץ החיים והם ההרים הגבוהים אשר עליהם ועל כוחם נשענו כל בית ישראל. והנה כשהש"י רצה ליתן התורה לישראל אז העלה את כל הכנ"י למקורן ולשורשן וינטלם וינשאם לדביקות העליון בדרכי אבותיהם הק'. ופתח להם ארובות השמים ואתה מרבבות קודש והעביר מעליהם כל מיני מסכים המבדילים בין שכלם ובין קודש הקדשים והי' אור נשמתם מאיר לשורשם ואור קדושה העליונה חופף עליהם מכל צד. וזה"ש שכפה עליהם ההר כו' היינו שהקיף אותם בההר שהוא שורש קדושתם העליונה. ואז כיון שלא הי' שום מסך מבדיל בינם לבין קונם ית' וית'. לכך חשק לבם ונתלהב לקבל את התורה ומצותיו כי הי' קל בעיניהם לפי בחי' שכלם הגבוה שהי' להם בעת הזאת ולזה הקדימו נעשה לנשמע. וקבלו עליהם ועל זרעם עד סוף כל הדורות. לקיים פקודת ורצון המלך מלכו של עולם. וזש"ה רבא מכאן מודעא רבא לאורייתא. ר"ל לדברינו הנ"ל א"כ יש טענת אונס ליהודים כי מאחר שהיו אז בעת קבלת התורה במדריגה גדול' ובודאי אם הי' בחי' זו מתקיים לדורות. אז ג"כ היו שומרים תורת ה' ומצותי' בשמחה כאשר קבלו עליהם אך כיון דמיד אחר מעמד הר סיני נפלו בנ"י ממדריגתן והורידו את עדים מעליהם. ושוב א"א לבן אדם להיות דבוק בהתורה ולשמור מצותי' כראוי כאשר הי' בלבבם בעת קבלתם אותה ולא על בחינה זו קבלוה. ומודעא רבא הוא. אך אעפ"כ הדר קבלוה בימי אחשורוש שהיו אז בעת צרה ובריחוק גדול מאתו ית' ועכ"ז קבלו על נפשם אף כשיהיו ח"ו בבחי' שפלות ותחתונה להיות עושים ככל הכתוב בספר תוה"ק. ונמצא ששוב אין שום טענה להם על קבלת התורה מאחר שקבלו אז ברצון נפשם. וכיה"ר שנזכה לקיים ככל הכתוב בתורת משה ובדחז"ל בלי שום שינוי ח"ו. בשמחת הלב מרוב כל אמן: