אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה מ״ג

(ב"ר פמ"ג א') וישמע אברם כי נשבה אחיו (בראשית יד יד), משמועה רעה לא יירא וכו' (תהלים קיב ז). בא לתרץ דתיבות אלו מיותרים, דלא הוה ליה למימר רק וירק אברהם את חניכיו. לזה בא כמתרץ דמשמיענו בזה שלא נתפעל אברהם מהשמועה, כדרך כל העולם בשמעם ח"ו איזה בשורה לא טובה, אזי מתפעל ונהפך מאנושיותו כאלו מתבטל משכלו ועצמיותו, ולא כן אברהם אבינו רק "וישמע "אברם וכו', ר"ל הגם ששמע הבשורה, עדיין שמו אברם כמאז ומקודם בשכלו הזך והטהור:

(ב"ר פמ"ג ב') וישמע אברם כי נשבה אחיו, הה"ד (ישעיה לג טו) אוטם אזנו משמוע דמים. כוונתו גם כן לתרץ כנ"ל, ומפרש שמשמיענו שאברהם קיים הפסוק אוטם אזנו משמוע דמים, גם הוא יקרא ולא יענה. ואברהם אבינו תיכף נתן אל לבו לנקום נקמת הדם, ונקם החמס, על כן הש"י ענהו בכוונתו לשם שמים, נ"ל:

(ב"ר פמ"ג ה') ויצא מלך סדם לקראתו וכו' (בראשית יד יז), התחיל לקשקש לו וכו'. דייק תיבת "לקראתו, ר"ל כנגדו בדומה אליו היה רוצה להיות ביציאתו:

(ב"ר פמ"ג ו') הוציא לחם ויין והוא כהן לאל עליון וכו' (בראשית יד יח), הלכות כהונה וכו'. דקשה מה ענין "לחם ויין לוהוא כהן לאל עליון:

תורה גילה לו. ויצדק גם כן והוא כהן וכו', כי שפתי כהן ישמרו דעת ותורה יבקשו מפיהו (מלאכי ב ז), ויורו משפטיך ליעקב כתיב (דברים לג י):

(ב"ר פמ"ג ז') ויברכהו ויאמר ברוך אברם לאל עליון קונה שמים וארץ (בראשית יד יט), ממי קנאן וכו', כאינש דאמר פלן עינוהי יאי שעריה יאי:

(ב"ר פמ"ג ט') ויתן לו מעשר "מכל וכו' (בראשית יד כ), מכח אותה "ברכה וכו' (ב"ר פמ"ג ח'). הכוונה למדה הנקראת "כל היא מלכות שמים, והיא הנקראת "ברכה, וכבר דברנו מעשר "מכל, ר"ל המעשר "מכל היא ה' שניתוספה לו, שהיא חלק עשירי מתיבת כל, והוא סוד ה' אחרונה שבשם הויה המרמזת למדת מלכות, שהוא סוד הברכה לישראל:

מהיכן זכו ישראל לברכת כהנים וכו', מאברהם כה יהיה זרעך (בראשית טו ה), "כה תברכו וכו' (במדבר ו כג). לכאורה מה עניינו לכאן. ולפי מ"ש ניחא שמדת "כל נקרא כ"ה, כנודע לחכמי האמת והיא המברכת: