אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה מ״ב

(ב"ר פמ"ב א') פרשה מב. ויהי בימי אמרפל וכו' (בראשית יד א). פתח (תהלים לז יד) חרב פתחו רשעים. כל ענין הפתיחה לדעתי לפרש "ויהי, שכל מקום שנאמר "ויהי הוא לשון "וי (מגילה י' ע"ב), ומה "וי היה שם, הרי נאבדו רשעים מן העולם. על כן מפרש שענין "הוי הוא "שחרב פתחו רשעים, שמהן למדו כל באי עולם להעשות היתר רציחה על ידי המלחמות, כי עד היום ההוא לא היה מלחמה בעולם, והם עשו היתר בדבר ונקבע לחוק בכל המלכים, ונגרם על ידם כמה שפיכת דמים:

(ב"ר פמ"ב ב') ר' שמואל בר שילת פתח (קהלת ה טו) וגם זו וכו', כשם שפתח בד' מלכיות, כך אינו חותם וכו'. וזה ענין ו"י, שנתגלה אז הסוד לאברהם שישראל יהיו נתונים תחת יד המלכיות:

רבי פנחס בשם רבי אייבו פתח (מיכה ד יב) והמה לא ידעו מחשבות וכו'. כוונתו גם כן לפרש "ויהי "בימי וכו', להורות שכל העולם היו אז בלי אמונה, והיו סבורים כי הכל מתנהג במקרה בלי כונת מכוין לסבב סיבות. ולזה אמר "ויהי "בימי וכו', ר"ל למי שלא ידע מחשבות הצור תם, היה סובר שבמקרה נעשה הדבר הזה, להיות שמרדו אנשי סדום נמשך המלחמה. וזהו לשון "ויהי, שהיה כן בזמן ההוא, ובאת תורתינו הק' והעידה כל אלה חברו וכו', ר"ל שבעל כרחם נתחברו כולם אל עמק השידים בגזירת היוצר, שקבצם כעמיר כדי שיפלו ביד אברהם, וזהו שאמר הה"ד "ויהי "בימי וכו':

(ב"ר פמ"ב ה') א"ל אל יחסר העולם מלכו וכו'. דרש "עמק "שוה (בראשית יד יז), שהושוו כולם להמליך אברהם, הוא עמק המלך שאמר להם הוא המליכו למלך העולם:

(ב"ר פמ"ב ו') ובי"ד שנה בא כדרלעמר (בראשית יד ה) בעל קורה וכו'. על כן הוזכר בכאן רק כדרלעמר לבדו, וכולן טפילים אליו:

(ב"ר פמ"ב ז') את כדרלעמר וכו', ד' מלכים עשו מלחמה את החמשה ויכלו להם. מתרץ וכי מניינא אתא לאשמועינן, אלא להודיעך שגבורים היו, ואף על פי כן נפלו ביד אברהם וכפירוש רש"י בחומש:

עמק השדים וכו'. (בראשית יד י) מסקין חמר. עיין מ"ש באונקלוס:

ועל דעתיה דרבי נחמיה קשיא דמצינו שדיבר מלך סדם אל אברהם, כן הוא במתנות כהונה:

רבי עזריה ור' (יוסי)[יונתן] בן חגי בשם רבי יצחק אמר בשעה וכו'. זה תירוץ על הקושיא הנ"ל:

התחילו מאמינים באברהם, דודאי אמרו בזכות אברהם ניצול, על שקיבל בעירו לוט בן אחיו:

ואת כל אכלם. רבי יהודה אומר זו עבודה, ורבי נחמיה אמר אלו הכותבות. דייק "כל אכלם, משמע דבר הכולל כל מאכלים, בשלמא כל רכוש ניחא, דבר הכולל כל רכוש דהיינו מעות, אלא כל אכלם מפרש רבי יהודה זו עבודה, ר"ל כלי מחרישתם שעושים בהם מלאכתם, או כל מיני כלי בעלי מלאכות שעושין בהם מלאכתם. ורבי נחמיה מפרש כותבות הם תמרים יבישים, שהוא דבר הכולל לקיץ ולחורף שמכניסין אותו לאוצר:

ויקחו את לוט וגו' (בראשית יד יב), כך עשו ללוט וכו'. דייק מדלא כתיב ויקחו "גם את לוט. אך הוא להורות שלוט לא היה טפל בדבר, רק הוא היה העיקר, שכל עיקר מגמתם היה עליו, כי היו רוצים להזדווג לאברהם, על כן נתנו אותו בסירה:

כל כך למה, והוא יושב בסדום. דקשה וכי עד הנה לא ידענא שהוא יושב בסדום:

(ב"ר פמ"ב ח') ויבא הפליט (בראשית יד יג), ריש לקיש בשם בר קפרא הוא עוג הוא הפליט. נשמע מדכתיב בפרשת דברים (ג יא) כי רק עוג מלך הבשן נשאר מיתר "הרפאים, דהיינו שנשאר ממלחמות אמרפל וחביריו, וכמו שפירש רש"י בכאן:

הוא לא נתכוין לשם שמים. דייק דודאי לא לשם שמים נתכוין, דהרי ידוע גודל רשעתו שיצא להלחם נגד ישראל, וגם אלו נתכוין לשם שמים, בודאי היתה עומדת לו הזכות ולא היה נהרג בידי ישראל, אלא על כרחך לא נתכוין לשם שמים:

אמר אברהם זה קוניון. דייק זה מדכתיב "ויגד (בראשית יד יג), דמשמע המשך הסיפור באריכות בכדי שיקנא:

ואני נוטל את שרה. אפשר דייק זה מתיבת "עברי, (הגם שדרש המדרש אחר כך, עם כל זה אפשר גם בכאן דייק "מעברי), ור"ל שאמר בלבו הנה אברהם הוא ממדינה אחרת, ובאם ח"ו יהרג הרי לא יהיה מכיר לשרה שישאנה ואני אשאנה, מחמת שתחשוב שאני אהובה, להיות שבאתי להגיד לאברהם על דבר אחיו שנשבה:

ואין סופו של האיש ליפול אלא בידן וכו', כי "בידך וגו' (ב"ר פמ"ב ח'). דייק מתיבת כי "בידך "נתתי, כבר "נתתי מימות אברהם:

ויגד לאברם העברי וכו', והוא מעבר אחר שהוא עיקר המציאות בעולם, ובו היו כלולים כל הנשמות, שהם מרזא דמחשבה בחצי טהירו עליונה שבקדושה, וכל האומות הללו מסוד החרבן מחצי טהירו התחתונה דתמן לא הוי רזא דמחשבה, על כן נפלו לפניו כקש לפני איש (אולי שצ"ל לפני האש), והמ"י וידום. ודייק מתיבת "העברי, ועיין בספר שערי גן עדן סוד הכתוב (יהושע כד ב) בעבר הנהר ישבו אבותיכם, והבן:

שהוא מבני בניו של "עבר. טעמא בעי למה יחסו בכאן אחר "עבר. והנה לפי פשוטו י"ל להורות שהגם שהגוים הללו היו קרוביו, שגם הם הם בני "שם, והוא גם כן מבני בניו של עבר בן בנו של שם, עם כל זה לא נמנע מלהכותם בכדי לנקום קנאת השם. ועל דרך החכמה האמיתית יש לרמז למשכילים, דידוע עיקר המציאות של נשמות ישראל הוא אברהם, והנה טהירו עילאה נעשה בסוד מ"ם וסמ"ך שבלוחות ריבוע בתוך עיגולא, שהוא סוד הויה "אלקים. והנה בשם "עבר נרמז אחוריים דהויה אלקים, כי ע"ב הוא (אחוריים) דהויה כזה י יד ידו ידוד, ואות ד' הוא אחוריים דאלקים כזה א אל אלק אלקי אלקים, ונרמזין באחוריים (כי) הנשמות היו בבחינת האחור שנתגלה בטהירו, והמשכילים יבינו עיין כל זה בספר שערי גן עדן בשער אורח צדיקים ותבין:

שהוא "מעבר "הנהר. ר"ל כי קודם התחלקות הטהירו על ידי קו הרוחב, היה גם עיקר המציאות של הנשמות קדושות בחצי טהירו התחתונה, שהוא סוד "עבר "הנהר בין והתבונן מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי:

ושהוא משיח בלשון "עברי, שבו (מצאתי מטושטש ואולי שצ"ל השיח עבר):

הלך ונמלך בג' אוהביו. נ"ל ששמעו זה מדקאמר והם "בעלי "ברית "אברם:

זה שנטל מהם עצה על עסקי הברית. והנה בעיקר הענין קשה הדבר מאוד על אבינו אברהם שהוצרך להתייעץ כמסתפק ח"ו אם יעשה רצונו ית', וכבר דברנו בעניינו מזה. וכעת נ"ל לפי פשט ולשון המדרש שנתייעץ אם ימול את עצמו בעצמו או ימולוהו אחרים, והנה צריך המל ימול (בראשית יז יג), כי מי שאינו מהול פסול למול אחרים (מנחות מ"ב ע"א), והנה לא היה באפשר לימול את עצמו תיכף, עד שילך אל שם בן נח שנולד מהול, ולזה היה צריך עצה. ולזה אמר לו "ענר "אתה הולך, "עתה הולך ומצער את עצמך, "אתה דייקא. וכן אשכול "אתה הולך, "אתה דייקא. אבל ממרא אמר לו והדבר הזה שאמר "לך (דייקא) למול, אין "אתה (דייקא) שומע לו (אתמהה), ולכן אמר לו הקב"ה אתה נתת "לו (דייקא) עצה למול (את עצמו), חייך וכו' כנ"ל: