אגרא דכלה, ביאורים על מדרשים, תרגומים ופירוש רש"י לפרשות בראשית נח ולך לך, מדרש רבה ב׳

(בראשית א ב) והארץ היתה תהו ובהו. (ב"ר פ"ב א') ר' ברכיה פתח. כוונתו לתרץ והאר"ץ הידועה, על כן פירש דמרומז חורבן בית המקדש ושממות ארץ הק' שהוא מבחר הארצות:

(ב"ר פ"ב ב') רבי אבהו הביא המשל מעבדים ורבי יהודה הביא משפחות, כי אין מדרך העבד לדאוג על התרחקות מהפלטין רק על דוחק מזונות, ובשפחות להפיך שרוצה אשה בקב ותפלות וכו' (כתובות ס"ב ע"ב):

(ב"ר פ"ב ג') רבי יהודה בר סימון פתר קרייה בדורות, תה"ו זה אדם הראשון שהיה ללמ"ה, כי תה"ו המה ת"י למ"ה, כן כתב מתנות כהונה. והכוונה כי נגזר עליו תיכף למות, לולי הש"י שהיה בעוזרו והרחיב לו ליומו של הקב"ה:

ובהו, זה קין שביקש להחזיר וכו'. שהוא היה המלאך המות והמשחית הראשון בעולם השם ישמרנו:

(ב"ר פ"ב ג') וחושך, זה דורו של אנוש על שם והיה במחשך מעשיהם וכו' (ישעיה כט טו), עיין ברמב"ם ריש הלכות ע"ז (פ"א ה"א), שטעות דור אנוש היה שאמרו שמהראוי לעבוד להשרים וכוכבים ומזלות אשר הם מנהיגי הטבעיים, ולהם מסר הש"י את העולם להנהיג בשפלים אבל לא כפרו מציאת השם, עד כאן תוכן דבריו. וכבר בעניינו פירשנו זה ובכתוב הוא אפקירותא וטעות גמור, כי זה שייך במלך בשר ודם שהמלך אינו בכאן, צריך לעבוד להשר המתמנה מן המלך, מה שאין כן בהיכל המלך, כנודע (קידושין מ"ג ע"א) שנתחייב אוריה כשאמר לפני דוד ואדוני יואב (שמואל ב' יא יא). והנה הש"י מלא כל הארץ כבודו ולית אתר פנוי מיניה, והנה כת אפיקורסים מזלזלים בעבודתו ית' ומראים סלסול בעצמם שהוא עבור רוממת הש"י מסר עולמו לשרים והם ינהיגו בשפלים כי אין כבודו בכך, וכבר נאמר על זה בזוהר הק' אשר יומרוך למזימה (תהלים קלט כ), תיפח רוחם של כת האפיקורסים דבהפקירא ניחא להו וטמון בקרבם רוח טועים להמשך אחר תאוות העולם, על כן אומרים שהש"י נעלה ומרומם על כל ומסר עולמו לשרים מנהיגים. וזהו והיה במחשך מעשיהם, שנראה מענינם שמגדילים גדולת הבורא, וחובן טמון בקרבם להפקיר את עצמם לעשות הרע בעיני ד', והבן ברוך השם נפשנו בחיים:

על פני תהום. זה דור המבול שגרמו להעלות התהום על פני הארץ:

(בראשית א ג) ויאמר אלקים יהי אור, (ב"ר פ"ב ג'), זה אברהם. כשכל הבית מלא חשך פא"פ, וכשבא לתוכו מעט אור מאיר כל הבית ונדח החשך, כן היה כל העולם כולם תועה מדרך השכל בעצת נמרוד ודור הפלגה, עד שאורו של אברהם זרח ונדחו כולם:

מי העיר ממזרח צדק (ישעיה מא ב). אל תקרי העי"ר אלא האיר. כי אי אפשר לפרש העיר לשון התעוררת, ומאמר הנביא שהש"י העיר את אברהם אבינו לעבודתו, וקיימא לן (ברכות ל"ג ע"ב) הכל בידי שמים, ע"כ אברהם אבינו התעורר מעצמו כנודע שהיה מונה ושוקל וסופר להשיג אמתת מציאותו ית' בהתבודדת רב ועצום, וגם בלשון התעוררת לא יצדק לשון ממזר"ח דייקא, על כן אל תקרי העי"ר אלא האיר, שהש"י האיר את אורו מסוף העולם עד סופו על ידי נפלאותיו עמו, והא דלא נכתב בפסוק בפירוש האי"ר, הוא על פי מה דידוע (זוהר ח"א ל"ו ע"ב) שקודם חטא אדם הראשון היה כתנות או"ר באל"ף, ככתוב בתורתו של רבי מאיר (ב"ר פ"כ י"ב), ואחר החטא נתחלף אור באלף להתהוות כתנות עור בעי"ן ממשכא דחוויא, ועל ידי הצדיקים שיתקנו חטא אדם הראשון מדור אל דור, יתוקן גם העי"ן להיות מזהיר כמו האור. וזהו כי עין בעין ירא"ו בשוב וכו' (ישעיה נב ח), עיין כל זה בשל"ה ותבין. והנה אברהם אבינו היה תחלת תיקונו של אדם, והתחיל לתקן העי"ן להאיר כמו אל"ף, וזה שנכתב עי"ן וקרינן אל"ף, והבן נ"ל:

ויקרא אלקים לאור יום (בראשית א ה), זה יעקב (ב"ר פ"ב ג'). ר"ל אור של יו"ם הוא יעקב כבר ידעת שבחינת יו"ם הוא ביצירה, דתמן אל הויה גימטריא יו"ם עם הכולל, וכבר ידעת שזעיר אנפין מקנן ביצירה, וזה יאמר אור של יום הוא יעקב:

ולחשך קרא לילה (בראשית א ה), זה עשו (ב"ר פ"ב ג'). ליל"ה יכונה לעשיה דתמן מארי' ילל"ה אותיות ליל"ה, (על כן נקראת מדת המלכות לילה דמקננת בעשיה), על כן אמר זה עשו שאין לו חלק רק בעשיה הגשמיות ששם רובו רע והקליפות גוברים בו וחלקו מצד הקליפה, וכשימלא כבוד ד' את כל הארץ וימלוך על כל העולם כולו בכבודו, (והבן נוסחתנו מלו"ך ע"ל כ"ל העולם כול"ו (תפלת ימים נוראים), דנתחבטו בו המפרשים כפל "כל "כולו, ומפרש הט"ז (או"ח סי' תקפ"ב ס"ק ג') דהוה אמינא רוב"ו ככול"ו המשכילים יבינו), אזי תתבטל מלכות עשו לגמרי. והנה הקדים יעקב למעלתו, והכוונה שיצא מזרע אברהם הני ב' סטרין, ונתפרש זה לתומו וזה לרשעו, וישאר זרע יעקב נקי מבלי סיג. אחר כך אמר ויהי ער"ב זה עשו, ידוע ער"ב סוד הדינין והגבורות אחורי הויה אלקים, בק"ר סוד טיפת החסדים, עיין כל זה במאורי אור. וכשנשפע החסדים אזי יעקב שולט, מה שאין כן בשליטות הגבורות, שוב כפל בעל המאמר דבריו ואמר ויהי ער"ב ערבו של עשו, ויהי בק"ר בוקרו של יעקב. בא לתרץ הרי לעיל הקדים ליעקב שהוא העיקר, ע"כ הקדימו למעלתו ואחר כך הקדים לעש"ו, לזה אמר שמקודם יהיה ערבו של עש"ו בשליטות הגבורות, ועל ידי זה יהיה עשו רצועה לאלקאה ואחר כך בוקרו של יעקב, ואז יהיה יום אחד אשר יודע לד' לא יום ולא לילה (זכריה יד ז), ר"ל שלא יהיו חלוקין הגבורות מהחסדים כי אז יהיה אור הלבנה כאור החמה (ישעיה ל כו), ואז יהיו הלוים במדריגה יותר מן הכהנים כנודע, ויתבטל שליטת עשו לגמרי והבן, לזה יהיה הגאולה במליצת יצח"ק (שבת פ"ט ע"ב), בסוד כי אתה אבינו (ישעיה סג טז):

דבר אחר יום אחד זה יום הכיפורים, שבכל השנה שרו של עשו מקטרג ומבקש ממשלה על יעקב ומגביר הדינים בקטרוגו, וביום הכיפורים מתהפך לטוב וממליץ על ישראל, כי אז ממתקאין הדינים בשרשם בקדושת היום שהוא מסוד תשובה עילאה, והבן:

(בראשית א ב) והארץ היתה תה"ו, זה מלכות בבל (ב"ר פ"ב ד'). כתב בספר מאורי אור ארבע מלכיות סוד אבא ואמא זעיר ונוקב' דקליפה, ואם כן מלכות בב"ל הוא סוד אבא דקליפה, וכבר ידעת בקדושה קודש הוא סוד החכמה בסוד ישלח עזרך מקוד"ש (תהלים כ ג), הגם שתיבת קודש הוא חסר ו', עם כל זה יש אם למקרא. והנה ת"י שנים עמד קדושת הבית כמנין קודש, ובשנת תי"א נחרב על ידי בבל שהוא חכמה דקליפה, נקרא תה"ו תי"א בסוד כל המוסיף גורע (סנהדרין כ"ט ע"א), על כן עונש נבוכדנצר שניטלה ממנו החכמה והיה לבהמה. והנה הרב הנ"ל באות ב' כתב בב"ל נקרא נוק' דקליפה, ולפי זה אפשר לומר דבחינת הד' מלכיות הם ממטה למעלה, עם כל זה למשכילים באפשר יובן כדברינו ולא יהיו סותרים לדברי הרב, הגם שבב"ל בעצמו רומז לנוק' דקליפה, עם כל זה הגלות של בב"ל היה נגד בחינת חכמה דקליפה והמ"י, ויהי רצון שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו:

(בראשית א ב) ובהו, זה מלכות מדי (ב"ר פ"ב ד'). לפי הקדמה הנ"ל נמצא גלות מדי נגד בינה דקדושה, וגלות מד"י בהיפוך בקליפה, וכבר ידעת שמבינה יצאו ה"ו הם זעיר ונוקב', ומרמז בקדושה ב"ו ה"ו, ובקליפה זה לעומת זה לשון שממון בה"ו (ירמיה ד כג). וכבר נודע מכתבי האר"י ז"ל שהנס על ידי אסתר שהוא בחינת מלכות דיסוד דתבונה והבן, על כן לדעתי לזה היו גליות בב"ל ומד"י תכופין זה לזה בלי הפסק, כי בקדושה הם גם כן ריעים דלא מתפרשין. והנה הראיה מלשון ויבהיל"ו (אסתר ו יד), בגימטריא במד"י בה"ו, והש"י יצילנו משגיאות. והנה להיות בקדושה אם הבנים כנודע, על כן נגדה בקליפה היינו בגלות מדי נגזר על שונאי ישראל להרג ולאבד מנער וכו' טף ונשים וכו' (אסתר ג יג), והש"י הצילנו ונהפוך הוא אשר ישלטו היהודים המה בשונאיהם (אסתר ט א), והבן:

וחשך (בראשית א ב), זה יון שהחשיכה עיניהם של ישראל בגזרותיהן שהיתה אומר להם כתבו על קרן השור שאין לכם חלק באלקי ישראל (ב"ר פ"ב ד'), עד כאן. להבין כל אלה נקדים לך הקדמות אמיתות מקובלות והש"י יעזרנו על דבר כבוד שמו. הקדמה א', לפי מ"ש לעיל נמצא גלות יון היה בקליפה נגד זעיר אנפין דקדושה. ב', מבואר באידרא קדישא (זוהר ח"ג קכ"ט ע"ב) מה בין עיני דעתיקא קדישא סתימא דכל סתימא, לעיני דזעיר אנפין. אלא עיני דעתיקא קדישא כלא חוור גו חוור דכליל כל חיוורא, ותרווייהו אתחזרו לחד כולא ימינא לית ביה שמאלא, ועליה כתיב (תהלים לג יח) עי"ן ה' אל יריאיו, עיני דזעיר אנפין אתחזו בתלת גוונין, דאינון רזא דתלת גוונין דקשת ואית ביה ימינא ושמאלא, עד כאן. והדברים עתיקין להיות העינים דזעיר אנפין שהוא סוד חכמה ובינה שבראשו, והם נמצאים מהארת נצד הוד דאבא ואמא שהם ב' פרצופין חלוקים ושם יש חסדים וגבורות, ולכן הוא סוד ב' עינים שיש בו סוד ימינא ושמאלא, זה הוא בכתבי האר"י ז"ל ועיין בספר שערי גן עדן שער האותיות ותבין. עוד שם בעת רצון שהזעיר אנפין מסתכל למעלה בעיני אריך אנפין, אז גם עיני זעיר אנפין מתחוורים, ודי בזה. ג', בספר מאורי אור כתב ו' קצוות הבינה והתורה היוצאה משם הוא זעיר אנפין, ונקרא תורה שבכתב כי בה גילוי האותיות, עכ"ל. ד', מ"ש המפורשים דגוף הענין נקרא קר"ן, שהוא הכח והגוף והתוקף כענין השור שהתוקף שלו בקרניו, ולכך נקרא בלשון רז"ל הגוף חוץ הריוח קרן, כענין שאמרו (ברכות ל"ה ע"ב) משלם את הקרן. ה', מ"ש האר"י ז"ל בליקוטי תורה וז"ל, סוד העגל שהיה מזהב וצורת שור (תהלים קו כ), דע כי הפגם היה באמא עילאה כנזכר בזהר (ח"ב קצ"א ע"א) באמא חאבו, ולכן עשו צורת שור בסוד אמא, כי אריה אבא ושור אמא אדם זעיר אנפין ונשר נוקב' כנודע, אמנם טעותם היה כי היו יודעים כי אמא היא הנותנת מוחין וחיות בזעיר אנפין, ושם אחיזת משה וכו', עיין שם כל הענין. וכן כתב עוד בפרשת האזינו וז"ל, כי גוי אובד עצות המה ואין בהם תבונה (דברים לב כח), הנה קודם העגל היו מוחי זעיר אנפין מאבא ואמא עילאין, ואחר החטא נסתלקו אמא עילאה, לפי שפגמו בפני שור דאיהי מסטרהא, ונשאר פרצוף תבונה למוחי זעיר אנפין, ומשה הוכיחן שכבר אבדו העצות האמיתיות דאבא ואמא, וגם עתה חבו חובת הגלות ונאבדו גם העצות התחתונים שהם נצח הוד יסוד, ואין בהם תבונה, ולא זכר לשון אבידה כי נגנזו, כי להיות הראשונים נצח הוד של אימא נאבדו, והשניות נצח הוד דתבונה נגנזו, עכ"ל:

ו', עוד שם בזה כי חל"ק ד' עמו (דברים לב ט), הוא סוד ד' שמות הכוללים כל האצילות הויה אהיה הויה אדנ"י (בגימטריא חלק) אבא ואמא שהם ד' אותיות השם גימטריא קל"ח, וזה כי חלק ד' עמו, וזה סוד חקל תפוחין קדישין, כי שורש המוחין הם הויה אהיה בראש הזעיר אנפין, שהם ג' פרקין קדמאין דנצח הוד יסוד דבינה, ומשם נמשך לג' פרקין בתראין שהם נצח הוד יסוד דזעיר אנפין בראש המלכות שהם הוי"ה אדנ"י:

ז', תדע ששם אהיה מרמז תמיד על המוחין, ואלק"י ישראל הכוונה מוחין דזעיר אנפין, כן הוא בספר שערי גן עדן. ומעתה בין תבין את אשר לפניך להיות גלות יון בקליפה נגד הזעיר אנפין, על כן היה כל מגמתו ברשעת הקליפה למנוע המוחין והארת אבא ואמא מזעיר אנפין הנקרא ישראל כנודע, ומעתה בקל תבין וחשך זה מלכות יון שהחשיכה עיניהם של ישראל, עיין בהקדמה ב' ותבין הכוונה שרצו להגביר הדינין בחשכות העינים כביכול, (ולזה תמצא גם כן רמז נכון ב' פעמים עי"ן, בגימטריא עשרה הויות. קרן השור, בגימטריא עשרה אלקים עם הכולל, והבן). לכך היה הנס באור היפך החשך, כענין כי הנה החושך יכסה ארץ וערפל לאומים ועליך יזרח י"י (ישעיה ס ב), והבן. ומעתה בין והתבונן עוד מה שאמרו כתב"ו, היא בחינת השפעה מבינה עיין בהקדמה ג', על קר"ן השו"ר היא בחינת כח הבינה שמשפיע המוחין לזעיר אנפין, שאין לכם חל"ק היינו כללות מוחין דזעיר ונוקב', המושפעים כולם באלקי ישראל, בין והתבונן כי אי אפשר לפרש הכל בכתב והמשכילים יבינו, והכוונה רצו לסלק המוחין מזעיר אנפין, ורצו להעביר דת לישראל כענין חטא העגל, וייקץ כישן אדנ"י כגבור מתרונן מיין ויך צריו אחור חרפת עולם נתן להם (תהלים עח סו), ועוד יש בזה הענין דברים מופלאים בחכמה שמתי מחסום לפי. (ויש עוד רמזים קר"ן השור, הכוונה מילוי שור שהוא הקרנות של אותיות שור כזה י"ן ו' י"ש בגימטריא עשו, שרמז שהם המתחילים בהעברת הדת, ומלכות רביעית המתארכת עלינו זה כמה ימים, עשו לנו כהנה וכהנה הרעו לנו מכל מלכי אדמה. עוד יש רמז קרן השור, הם אותיות שאחר אותיות שור מכונים בשם קרנו"ת, ואותיות אחר שור תז"ש, בגימטריא השבת, שהוא חלק לישראל ורצו לבטלו כנודע (מגילת אנטיוכס). ומילוי שו"ר כנ"ל, בגימטריא זו י"ב חדשי הויה עם הכולל, שרצו לבטל חדשים מישראל שהם דמיון י"ב צירופי הויה כנודע, והם רצו לבטל כנודע מרז"ל, וזהו אין לכם חלק וכו'. עוד אותיות שאחר אותיות שו"ר, בגימטריא הברי"ת המיל"ה, שרצו לבטל מישראל כנודע, וזה אמרם אין לכם חלק, ברוך אשר בחר בנו מכל העמים והבדילנו מן התועים). על פני תהום, זה מלכות הרשעה שאין להם חקר כמו התהום, לפי הקדמות הנ"ל מלכות הרשעה מנגדת למלכות שמים. והנה בספר מאורי אור כתב בזה הלשון, חקיר"ה מצד המלכות ז' חקירות, כי שם החקירה מותרת עלמא דאיתגלייא, והבן כבוד מלכים חקור דבר (משלי כה ב). והנה במלכות הטמאה אין לחקור ואין לדרוש, כי יש לחוש פן יתפתה אחריה, ושלמה הזהיר (משלי ה ח) הרחק מפתח ביתה, וכן צריך להרחיק ממלכות הרשעה, וכל הנוגע בה וכל הלומד לבניו לשון נכרים וחכמת החיצוניות, כאלו מלמדו כל עבירות שבעולם, כי כמו שמלכותא קדישא היא באר מים חיים וכל הנחלים הולכים אל הים, כן מלכות הטמאה שואבת כל מיני טומאות ובתר דעבדת ניאופין מכל זיני מסאבא יהיבת שיורין לבעלה, על כן יותרת הכבד נק' בין והתבונן כל הנוגע בה לא ינקה, ומי שמבקש לו חיות ופרנסה במקום המיתה, כופר בעיקר ואין לו חלק באלקי ישראל, ובודאי נשמתו מעמלקים אשר הם היו בערב רב ומתאכזר על ישראל, השומע ישמע ותבא עליו ברכת טוב, ויזכה לראות בנחמות ישראל בעת תשוב המלוכה לאכסניא שלה ויתרומם קרן ישראל:

(בראשית א ב) ורוח אלקים מרחפת (ב"ר פ"ב ד'), זה רוחו של מלך המשיח הבא במהרה בימינו אחר כלות מלכות הרשעה נקרא רו"ח אלקי"ם, שהוא גלגול אדם שנפח באפיו נפש חיים (בראשית ב ד), דמתרגמינן והוה באדם לרוח ממלא, האיך מד"א (ישעיה יא ב) ונחה עליו רוח י"י. הנה בכאן אמר רוח אלקים, כי הנה לימות המשיח הגבורות יתהפכו לחסדים ויהיו במעלה על החסדים כנודע. וזהו רוח אלקים בגימטריא ש', שהוא חילוף השם הויה כזה מצפ"ץ, והוא בגימטריא ברחמים כנודע:

בזכות התשובה שנמשלה כמים. כבר נודע כי כל התענוגים באים מיסוד המים, כי המים מצמיחים כל מיני תענוג. וזה שאמר כשיעשו תשובה מאהבה להתענג על י"י, ז"ש תשוב"ה שנמשלה כמים דייקא, ואז יתהפכו הזדונות לזכיות (יומא פ"ו ע"ב). וזה ידקדק מרחפ"ת, מחמת התשוקה הנכבדת כנפי הריאה מרחפין על הלב:

ברית כרותה למים שאפילו בשעת שר"ב רוחו שייפא (ב"ר פ"ב ד'). יש לפרש על פי הנ"ל, ובהקדים מה שהקשו בזוהר הק' (ח"ג ח' ע"א) הרי כל המצות צריך לקיימם בשמחה ובטוב לבב, והנה תשובה אחת ממצות עשה וצריכה להיות בשברון לב וברוח נמוכה, ואיך יצויר בזה שמחה ותענוג. והנה התירוץ של הזוהר הק' עמוק הוא, ואנחנו בעניינו נבאר להלביש הדברים כפי מה שקבלנו, כי באמת המצוה של התשובה היא להיות בשברות לב על מה שחטא והעוה, ומנע מעצמו על ידי מעשיו אור אלקי השופע בו מחיי חיים אין סוף ב"ה וב"ש, ויאמר לנפשו נפשי נפשי איך עקרתיך מגבהי מרומים, וימשלו בך זרים באר צרה נכריה הן הקליפות והחיצונים פתוך ויכלו לך, ועל ידי כך לא תראה אור התורה ומצותיו ויראה ואהבה, ולבך אטום מהבין שום דבר, ואף כי תתבונן בגדולת הבורא ב"ה ובשפלותך, לא יוסיף בך אומץ בתורה ועבודה, ואתה שיכור ביין תאוות העולם וחושק כל הדברים האסורים אשר שנא ה', ואי אפשר להעביר מעליך הלבושים הצואים למנוע ממך הרהורים הנופלים בלבך ובמחשבתך, מחמת שאתה משוקע ומלובש בבגדים הצואים אשר עשית בעונותיך, זה וכיוצא בזה יאמר הבעל תשובה לנפשו העלובה, עד שישבור לבו הזונה ותמאס בעיניו כל תענוגיו. והנה כשיעמדו לפניו במחשבתו כל העבירות שחלפו עליו מיום היותו כהרים וגבעות, אזי לא יהיה כסיל ושוטה בחושבו כי אין לו ח"ו תקנה, ואם כן על ידי זה יתמכר לעשות הרע ח"ו, וזה הוא גם כן מעצת היצר. רק תיכף ומיד יתבונן בגודל חסדו וטובו ית' אשר בחר בנו מכל העמים, והבטיחנו לקבלנו בתשובה שלימה לפניו בדכדוכה של נפש. והנה מי שנתחייב ראשו למלך, ואחר כך התחנן לפניו ומחל לו ובחר בו להיות מאנשי סגולתו, ישמח ויגל מאד ויתאמץ בעבודת המלך באהבה עזה, ככה הבעל תשובה יאמר אבל בטוח אני בחסדך ובגודל טובך, כי על התשובה מראש הבטחתנו ולתשובה עינינו מיחלות לך, על כן הנה הימים הראשונים יפלו, ומהיום יהיה בטוח שתקובל עבודתו ותורתו, ותיכף יחזיק בתורה ועבודה מגודל השמחה, ולבו יהיה בטוח שהש"י קיבל תשובתו, וזה אמרם בזהר (ח"ג ע"ה ע"א) בכיה תקיעא בלבאי מסטרא דא וחדוה מסטרא דא. וזה אמרם כאן ברית כרותה למים, הוא התענוג על השם ותורתו, אפילו בשעת שר"ב, היינו בעת חימום שמחמם לבו להיות נשבר ונדכה מגודל העוונות שעברו עליו, אף על פי כן רוחו שייפא, ר"ל אף על פי כן הוא שש ושמח בעבודה, והבן כי דבר עמוק הוא:

וכבר היה רבי שמעון בו זומא יושב ותוהא וכו' (ב"ר פ"ב ד'). המאמר הזה הוא עמוק, והבאים בסוד השם מפרשים אותו בדרכים נפלאים ומובן למשכילים. ואנחנו בעניינו יראתי לגשת אל הקודש להעמיק בדרך רחב עד אשר אראה כי יסכים הש"י עמנו, אך אציין לי ציונים להציץ מן החרכים א', כבר נודע (חגיגה י"ד ע"ב) שרבי שמעון בן זומא היה מאותן שנכנסו לפרדס, והנה תבין ותדקדק מה שלא השיבו בשתי פעמים, ובפעם שלישית השיבו בבהילות. רק זכור תזכור ענין שאלות שלו"ם, ואמר לו אחר כך מאין הרגלים, והשיבו מסתכל הייתי במעשה בראשית, כבר ידעת מעשה בראשית קודם למעשה מרכבה, ואמר לי' בין מים עליונים לתחתונים כשתים שלש אצבעות, הכוונה יותר משתים ופחות משלש דכלבוד דמי (ברכות כ"ה ע"ב), וכבר ידעת ענין אצבע הוא שם אהו"ה במילואו, בגימטריא אצבע כזה אל"ף ה"י וי"ו ה"י בגימטריא אצבע, והוא גושפנקא דחתים ביה שמיא וארעא, והש"י יעזרנו על דבר כבוד שמו להבין מפלאות תורתו האמורה מפי מלאכיו משרתי עליון ברוך שבחר בהם ובמשנתם:

(בראשית א ב) והארץ היתה תהו ובהו (ב"ר פ"ב ה') אלו מעשיהם של רשעים, (בראשית א ג) ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשיהן של צדיקים, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ אם במעשה אלו ואם במעשה אלו, כיון דכתיב (בראשית א ד) וירא אלקים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשיהן של רשעים. המאמר הוא תמוה וכי ס"ד שיחפוץ השי"ת במעשי רשעים. ובאם תבין מה שפירשנו לעיל במאמר והוא גלי עמיקתא ומסתרתא, דהכוונה מעשיה"ם של רשעי"ם שהצדיקים עושים, דהיינו שמעלים בכל יום ניצוצות קדושות המובלעים בין הקליפות ומחדש בטובו בכל יום תמיד מעשה בראשית, תבין כל זה. אך אף על פי כן עלה בדעתנו לבאר המאמר הזה בג' אופנים. אופן א', על פי מה שכתבו המקובלים הקדמונים והוא דרך בעל התמונה, שהעולם מתנהג על פי סדר השמיטות, וקודם לזה העולם היה משמש אור החסד שבעת אלפין שנין, וכעת הוא שמיטת הפחד והגבורה, ולכך הוא עולם הנסיון והבחירה והרשעים גוברים בו, מחמת התגברות היצר הרע וקליפות דאתיין מסטרא דשמאלא כידוע, מה שאין כן בשמיטת החסד התנהגות הנשמות כמלאכי מרום. ומעתה לא יפול לב אדם קרוץ מחומר מה זה עשה הש"י לנו לברוא בעולמו התנגדות ית"ש, כי כן גזרה חכמתו ית' בשמיטה החזקה הלזו, לקרב כל המדריגות התחתונים מסטרא דשמאלא שיכלל הכל באחדותו ית"ש, על ידי נסיון וצירוף וזיכוך הנשמות הקדושים המתגברים בכל ימיהם בתוקף ועוז להפך מר למתוק, וזה הוא תענוגו ושעשועו של יוצר בראשית, והבן משל הזונה המבואר בזוהר הק' (ח"ב קס"ג ע"א). והנה הנשמות המתפתים אחר סטרא דשמאלא, מתגלגלים בגילגול אחר גילגול וצירוף אחר צירוף עד שיצא לצורף כלי קדוש וטהור, באופן שהבורא הכל חושב מחשבות לבלתי ידח ממנו נדח, עד שיכלה שתא אלפי שנין (סנהדרין צ"ז ע"א), ואחר כך אלף שנין שבת להקב"ה ובהן עתיד הקב"ה לחדש את עולמו, ואז יוחזרו כל הדברים אל שרשם וימלא כבוד השם את כל הארץ. והנה קבלת הקדמונים הוא שלפעמים יבא נשמה קדושה שהיתה בשמיטת החסד תבא לזאת השמיטה, לתקן הדור שלא יתגברו הרשעים מסטרא דשמאלא, ואלו הם שנכתב אצלם היה, כמאמרם ז"ל (ב"ר פ"ל ח') עולם חדש ראה, כדכתיב (שמות ג א) ומשה היה, (שמות א ה) ויוסף היה, (אסתר ב ה) איש יהודי היה. והנה הצדיקים האלו ודאי נשמרים מכל טומאה וחלאה כיון שבאו רק לתיקון הדור, ואם כן יש מקום לומר שהקב"ה חפץ יותר במעשיהם של רשעים מזו השמיטה, כיון שסוף כל סוף על ידי גלגולים וסיבות רבים יתגדל ויתקדש שמו ית' עליהם ביתר שאת ויתר עוז על ידי שמהפכים מר למתוק, מה שאין כן אלו הצדיקים הקדושים אשר נדמו כמלאכי רוח משרתי אש. וזה אפשר לומר בכוונת מאמרם והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהם של רשעים, ר"ל זו השמיטה שהרשעים גוברים בו, ועל כן ויאמר אלקים יהי' אור, שולח הקב"ה בכל פעם שעלה ברצונו נשמה קדושה מעולם החסד לזו השמיטה להאיר מתוך חשיכה ולהחיות עם רב, אבל איני יודע באיזה מהן חפץ כמו שפירשנו לעיל, כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב הוי במעשיהן של צדיקים חפץ, דמכל מקום כיון שבאים הנשמות הקדושות לזה העולם, נבחנים גם כן בנסיון וצירוף בהתחייבות השמיטה, והרי מלאכי מרום הנפילים אשר היו בארץ, נתגשמו בזה העולם וחטאו והחטיאו, מה שאין כן אלו התמימים ימליכוהו בעולם, והבן. וזה שלמדו רז"ל (סוטה י"ב ע"א) בגזירה שוה דכי טוב, כתיב במשה (שמות ב ב) ותרא אותו כ"י טו"ב, וכתיב במעשה בראשית את האור כ"י טו"ב, מלמד כשנולד משה נתמלא הבית מלא אורה, וכבר כתבנו דעת הקדמונים דנשמת משה היה גם כן משמיטה העברה, והבן:

אופן ב', ידוע מאמרם ז"ל (יומא פ"ו ע"ב) העושה תשובה מיראה נעשים זדונות כשגגות, ומאהבה נעשים כזכיות. וטעם הדבר למה נעשים כזכיות דרשהו בספר התניא, כמו בזכרו גודל טובת הבורא יתעלה העודפות עליו, וגודל תשוקת בוראנו ית' שנתקרב אליו כדי שנהיה כלים מוכנים לקבל שפעו וטובו, ויתבונן האיך מניח השי"ת עליונים ותחתונים ומשרה שכינתו עליו, כמאמר הכתוב (ויקרא טז טז) אני השם השוכן אתם בתוך טומאותם, וכשיעמיק כל זה במחשבתו וזכור יזכור היאך ריחק את עצמו בתכלית הריחוק מהשי"ת, אזי ימצא נפשו להש"י ביתר שאת ויתר עוז מכמו קודם החטא, והדמיון בזה מבן יחיד כשהיה באמנה אצל אביו אינו מתגעגע כל כך על אביו, אבל כשהרחיק נדוד מאביו אזי מתגעגע יותר מכמו מקודם שריחק את עצמו, נמצא הזדונות הם הם שגרמו לו זאת האהבה והתשוקה הנכבדת, על כן נעשים כזכיות, והבן:

והנה לפי זה יש מקום לומר שמעשיהן של רשעים חפץ יותר כשיחזרו בתשובה, משהיו צדיקים מתחילתן ועד סופן. אבל באמת זה אינו, כי אין הקב"ה חפץ בזה, ויותר חפץ השי"ת שיהיה צדיק מעיקרו, כי סוף כל סוף בעת שהיה רשע החיה את האילן הטמא והשלים האדם הבליעל, בסוד הכתוב (משלי כ כב) אל תאמר אשלמה רע, כידוע מזוהר הק' (ח"א ר"א ע"א) דלא אישתלים האי מנוולא אלא בחטאין דבני נשא. וזהו אפשר לכוין בהמאמר כשהוא אומר וירא אלקים את האור כי טוב, דאשלים והתעורר אילן הטוב כל ימיו, ולא השלים האדם הבליעל דאקרי רע, בזה חפץ הש"י, אבל מכל מקום כששב ורפא לו והש"י יסלח לכל ישראל:

אופן ג' בהקדם מה ששמעתי בשם הרב החסיד המופלא מו"ה שלמה האבד"ק נשעפליץ מ"כ, פירש הפסוקים (דברים יא כו) ראה אנכי וכו' (דברים יא כז) את הברכה וכו', (דברים יא כח) והקללה וכו' אשר אנכי מצוה אתכם וכו'. דהנה זה ידוע שסגולת המצות להתעורר אותם בשרשם להשפיע על ידם חסדים טובים והשפעות טובות להעולם כל מצוה לפי שרשה במקור העליון, וסגולת העבירות להתעורר בהיפך ח"ו דינים תקיפים. והנה כשיצטרכו צדיקים לעורר דינים ועונשים לשונאי ישראל המעיקים וצוררים לישראל, צריך להבין מאין ולאין תבא על ידם השפעת הדינין, הרי הם עוסקים רק במצות השם שמסגולתם לפעול טובות בעולם. אך הוא שהותרה הרצועה לעשות עבירה לשמה, והיא גדולה ממצוה שלא לשמה כמאמר רז"ל (נזיר כ"ג ע"ב), והנה מסגולת העבירה לפעול דינים, אך מחמת שהיא לשמה על ראש רשעים יחולו הדינים. וזה פירוש הפסוק (ראה אנכי נתן לפניכם), ר"ל בידכם וברשותכם (היום ברכה וקללה), ר"ל לפעול ברכות לישראל וקללות לשונאי ישראל, ומפרש הפסוק באיזה אופן (את הברכה) כפשוטו, (אשר תשמעו אל מצות וכו') על ידי זה יבואו ברכות לישראל, (והקללה) לשונאי ישראל הוא (אם לא תשמעו אל מצות י' אלקיכם), היינו שתעברו איזה עבירה רק שתהיה באופן (אשר אנכי מצוה אתכם), היינו עבירה לשמה אזי תפעלו על ידי זה (ללכת אחרי אלקים אחרים), ר"ל כשהקללה תלך אל אלקים אחרים וישב ישראל לבטח, ודפח"ח. ובזה נוכל לכוין המאמר והארץ היתה תהו ובהו אלו מעשיהן של רשעים, ר"ל שהצדיקים עושים כמעשה הרשעים דהיינו עבירה לשמה, ויאמר אלקים יהי אור אלו מעשי הצדיקים ממש היינו מצות השם, ואיני יודע באיזה מהן חפץ יותר, כי גדולה עבירה לשמה ועל ידי זה יש מפלה לשונאי ישראל ובאבוד רשעים רנה (משלי יא י), כיון דכתיב וירא אלקים את האור כי טוב, הוי במעשיהן של צדיקים חפץ ואינו חפץ במעשי הרשעים, דאמרינן בגמרא (מגילה י' ע"ב) מפני מה לא נאמר כי טוב באבדן הרשעים (דברי הימים ב' כ כא), כי אין הקב"ה חפץ באבדן מעשי ידיו, ממילא שפיר מוכיח מדנאמר בכאן כי טוב, שבמעשיהן של צדיקים חפץ ולא במעשי רשעים. השי"ת יעזרנו על דבר כבוד שמו:

(בראשית א ב) תהו ובהו, (ב"ר פ"ב ה') הרי חרב. כבר כתבתי בשנת תי"א נחרב הבית מנין תהו, ובהו אפשר מרמז על חורבן ב', ובנין הב' לא קחשיב שלא היה בתכלית השלימות:

בנוי ומשוכלל לעתיד לבא היך מד"א (ישעיה ס א) קומי אורי וכו', הוא כמו שאמרו רז"ל עתידה ירושלים להיות פנס לכל העולם כלו, ועין בעין יראו בשוב השם את שיבת ציון (ישעיה נב ח):