בסוף כל שנת שמיטה, ישנה מצוות עשה- שמיטת כספים. דהיינו, חובה על המלווה לוותר על חובו של הלווה ממנו. שמיטת כספים, היא למעשה ביטול כל החובות.
בנוסף למצוות עשה זו של ביטול כל החובות, ישנן עוד שתי מצוות לא תעשה בנושא זה: הראשונה היא שלא לתבוע חובות לאחר שנת השמיטה, והשניה היא שלא להמנע מלהלוות כספים בסמוך לשנת השמיטה מחשש שמא לא יחזירו את הכסף, וסופו של החוב שיישמט.
מכיוון שראה הלל הזקן שנמנעו בני ישראל להלוות זה לזה בסמוך לשנת השמיטה מחשש שיאבדו כספם, ובכך עברו על מצוות לא תעשה- התקין את שטר הפרוזבול, ובו למעשה המלווה מעביר את חובותיו לבית הדין, ומשם והלאה- בית הדין הוא זה שגובה את החוב. מכיוון ששמיטת כספים אינה חלה על בית דין- פתרון זה עלה יפה.
בספר הזה מקובצות הלכותיו של מר"ן הרב עובדיה יוסף זצוק"ל בנושא שטר הפרוזבול.
סיכום זה נכתב לעילוי נשמתו של הרב עובדיה יוסף בן גורג'יה זיע"א.
חוות דעת
אין עדיין חוות דעת.