רבי יעקב אבוחצירא זיע”א האביר יעקב – מי הוא היה? סיפורי צדיקים

 בכ’ טבת חלה הילולת סידנא “אביר יעקב” אבוחצירא זיע”א, אשר הגן על דורו בחייו ואף לאחר הסתלקותו, וכמו שמסופר על הגאון המקובל הרב יצחק אלפייה זצ”ל שהיה שולח שליחים להתפלל בקברי הצדיקים בארץ ישראל, כדי שיתפללו על שארית ישראל הנמצאים בארץ הקודש, להצילם מהגרמנים ימ”ש אשר כבר הגיעו לשערי מצרים והתקרבו לארץ הקודש.

והנה בלילה נגלה אליו יהודי אשר פניו מאירות כגלגל חמה, ושאל אותו: “הכיצד זה שלחת להתפלל על כל קברות הצדיקים, ועל קברי לא שלחת?” – “ומה שמך כי יבוא דברך וכיבדנוך?” – שאל הרב אלפייה בהכנעה. “שמי יעקב אביחצירא, ומקום מנוחתי הוא בדמנהור אשר במצרים” – ענה האיש בחלום. “אני עצמי אעלה על קברך ואשא שם תפילה לבורא עולם” – אמר הרב אלפייה. למשמע דבריו נענע הצדיק בראשו, ונעלם ואיננו.

למחרת נכנס הרב אלפייה אצל המפקד הבריטי אשר בירושלים וביקש להצטרף אל הרכבת היוצאת לקהיר. משהסביר הרב לקצין הנבוך מדוע הוא נוסע אל עבר המלחמה במקום להימלט מפניה, נענה לו הלה ואמר שאם לא יועיל הדבר – ודאי לא יזיק. “אולם דע לך” – הוסיף הקצין ואמר – “הרכבת מלאה חיילים היוצאים לחזית, והיא יוצאת מן התחנה מחר בשעה 7:30 בדיוק”. הרב ופמלייתו שמו פעמיהם מיד לדרך, אולם עד אשר סיימו להתפלל שחרית כוותיקין כבר חלפה עברה השעה שבה הייתה הרכבת אמורה לצאת לדרכה. “שימו בה’ מבטחכם” – אמר הרב אלפייה – “בטוח אני שהוא יסייע בידינו לקיים את ההבטחה שהבטחנו לצדיק”. ואכן, כאשר הגיעו לתחנת הרכבת, הורה השעון כי חלפה לה השעה שמונה, אך עדיין הרכבת מתמהמהת, ואין איש יודע על מה. מיהרו הרב אלפייה ובני לוויתו ותחבו את האישור אל תוך כפו של מפקד הרכבת המופתע, ולפתע נשמעה הצפירה. מיד הרכבת הפליגה לדרכה.

בקהיר השתהו הרב ופמלייתו רק בכדי לקנות צידה לדרך, ומיד חיפשו אורחת ישמעאלים אשר תוביל אותם לדמנהור, הנמצאת כ-40 ק”מ מקהיר בואכה אל-עלמין. מיד כאשר הגיעו לציונו של רבי יעקב אביחצירא זיע”א, “האביר יעקב”, התנפל הרב אלפייה בתפילה ובבכייה לה’ כי ישלח עזרו ממרום, ולא חדל עד כי קיבל אות מן השמים כי עת רצון היא ותפילתם נתקבלה. מיד הורה הרב אלפייה לבני החבורה להפוך פניהם חזרה לעיר הקודש ירושלים בלי שהות כלל.

והנה בדרכם חזרה, מעט קודם שהגיעו לירושלים, נטפל אליהם אנגלי אחד והתפאר בפניהם כי הבריטים מינו קצין חדש בשם מונטגומרי לעמוד בראש צבאם באפריקה, והוא החל להושיע מיד צבאו של רומל, אשר היה נחשב לכמעט בלתי מנוצח. חייך הרב אלפייה והפטיר למלוויו בחיוך: “‘ידי עשיו’ בשלהם; אך אנחנו יודעים כי ‘הקול קול יעקב'”.  

 (מתוך “דברי מרדכי”)  

מתוך העלון “עטרת מרדכי”
שע”י בית תורה וחסד “עטרת מרדכי אליהו”
רחובות
08-9397933