דבר תורה לפרשת ויחי “כאריה וכלביא” על פי הרב מרדכי אליהו זצ”ל

אפרים ומנשה

“וַיַּרְא יִשְׂרָאֵל אֶת בְּנֵי יוֹסֵף, וַיֹּאמֶר מִי אֵלֶּה” (מ”ח, ח’)

בשעה שביקש יעקב אבינו לברך את בני יוסף נסתלקה ממנו שכינה כדברי חז”ל: “ביקש לברכם ונסתלקה שכינה ממנו, לפי שעתיד ירבעם ואחאב לצאת מאפרים, ויהוא ובניו ממנשה” (רש”י ע”פ המדרש תנחומא ויחי ו’).

אפשר היה לומר שנסתלקה ממנו שכינה ולא ידע למה, אך חז”ל למדונו מהי הסיבה: “לפי שעתיד…”. אבל המפרשים על רש”י הסבירו: “וירא ישראל” – ראה ברוח הקודש שאינם ראויים לברכה בגלל צאצאיהם ירבעם ואחאב ויהוא ובניו.

והנה, כאשר אנו מתבוננים במעשיהם של אותם צאצאים שבגללם נסתלקה שכינה מיעקב אבינו, אנו רואים כי ירבעם ואחאב היו מופלגים ברשעות הרבה יותר מיהוא ובניו. ירבעם בן נבט חטא והחטיא את ישראל והוא היה הראשון שמרד בקדוש ברוך הוא, ועשה שני עגלי זהב, ודווקא הוא שידע את רבונו – מרד בו.

דרגתו היתה כל כך גבוהה עד שאמר לו הקב”ה: חזור בך, ואני ואתה ובן ישי נטייל בגן עדן, ובגאותו שאל: “מי בראש”? וכשראה שהוא אינו בראש – חטא והחטיא (ראה סנהדרין ק”ב ע”א), וכלשון התנא באבות (פ”ה משנה כ”א): “חטא הרבים תלוי בו”.

גם אחאב עשה את הרע בעיני ה’. איזבל אשתו הסיתה אותו ובימיו על כל תלם ותלם היו עובדי עבודה זרה. על יהוא אמנם גם נאמר: “ויעש הרע בעיני ה”‘ – אבל כקודמיו, ולא באופן מיוחד לרעה כפי שהיה אצל ירבעם ואחאב.

וכאן נשאלת השאלה: אם כן מדוע יעקב שיכל את ידיו וברך את אפרים בימינו, הרי מאפרים יצאו רשעים מופלגים ביותר?

וכבר יוסף שאל את אביו מדוע הוא מקדים את אפרים למנשה, ענה לו יעקב: “ידעתי בני ידעתי” (מ”ח, י”ט) – שהוא הבכור, גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל – שעתיד גדעון לצאת ממנו, שהקדוש ברוך הוא עושה נס על ידו. “ואולם אחיו הקטן יגדל ממנו” (שם) – שעתיד יהושע לצאת ממנו שינחיל את ישראל וילמד תורה לישראל.

גדעון היה אדם פשוט וזכה להנהיג את עם ישראל בזכות שתי מצוות שהיו בידו. ראשית הוא לימד זכות על עם ישראל, ואמר לו הקב”ה בעצמו (שופטים ו’, י”ד): “לך בכחך זה”- “בכח הזכות הזה שלמדת סנגוריא על בני” (רש”י). והמצוה השניה – כבוד אב ואם. “יואש אביו היה חובט חטים, אמר לו גדעון: אבי, זקן אתה, הכנס לביתך ואני אהיה חובט שאם יבואו המדינים אין בך כח לנוס. אמר המלאך: קיימת מצות כבוד וראוי אתה שיגאלו בני על ידך” (עיין לרד”ק שם). ומאידך על פשטותו אנו לומדים הן מצד שהיה צריך למצוא לו זכות כדברי הרד”ק: “נתעכב שם עד שמצא לו זכות”, והן מצד שהוא מנסה את ה’, בפעם הראשונה (שופטים ו’, ל”ז): “אם טל יהיה על הגיזה לבדה”, ושוב פעם שניה (שם פסוק ל”ט): “ועל כל הארץ יהיה טל” (וראה ברלב”ג). ואף על פי כן ה’ הושיע את עם ישראל בידו, ובזכותו נאמר על מנשה: “גם הוא יהיה לעם וגם הוא יגדל”.

ומאפרים יצא יהושע, שהוא ההמשכיות של משה רבינו. יהושע קיבל את ברכת “חזק ואמץ כי אתה תנחיל את העם הזה” (יהושע א, ו’), ופעם שניה: “רק חזק ואמץ מאוד לשמור לעשות ככל התורה אשר צוך משה עבדי” (שם פסוק ז’), ופעם שלישית (שם פסוק ט’): “הלא צויתיך חזק ואמץ אל תערוץ ואל תחת” – וכפירוש הגר”א: “חזק בתורה ואמץ בדרך ארץ”, היינו במלחמה.

אמנם מאפרים יצא ירבעם שחטא והחטיא אבל יצא ממנו גם יהושוע, אשר קידש את שם ה’ בכל העולם, שהעמיד חמה בגבעון וירח בעמק אילון, ולימד את עם ישראל תורה, ובכח התורה הנחיל את הארץ, ועל כן הקדים יעקב אבינו לברך את אפרים.

ויש לשאול: כיצד הצליח יעקב לברך את אפרים ומנשה, הלא נסתלקה ממנו רוח הקודש? אלא אומרים חז”ל (תנחומא ויחי ו’) שיוסף הצדיק התפלל על בניו וזכה וחזרה רוח הקודש לחול על יעקב אביו וברך את בניו. יעקב אבינו ראה פגם ביוצאי חלציהם ולא ברכם, ואז נסתלקה ממנו רוח הקודש. חזרה רוח הקודש ואמרה ליעקב אבינו כי הם ראויים לברכה. ויעקב ברך גם את אפרים וגם את מנשה, “ישימך אלקים כאפרים וכמנשה” (מ”ח, כ’).

ומכאן למדנו שיש מעלה בכל אחד מישראל, וצריך כל אדם להתפלל על זרעו שיהיו בניו וכל זרעו אחריו כשרים וישרים והגונים וראויים לברכה. זרע שמכבד אב ואם ומלמד סנגוריא כגדעון הוא זרע קודש הראוי לברכה. אך הנה מה טוב להתפלל שיצאו ממנו זרע קודש שיקדש שם שמים ברבים, שתהיה לו אהבת עם ישראל ותורת ישראל. ובזכות אפרים שיצא ממנו יהושע, נזכה לברכת ה’ בימין צדקו, ברכה חשובה ומכובדת.

(מתוך “דברי מרדכי”)

כללי הפסיקה ב’שולחן ערוך’

“יְהוּדָה אַתָּה יוֹדוּךָ אַחֶיךָ יָדְךָ בְּעֹרֶף אֹיְבֶיךָ” (מ”ט, ח’)

ישנם כללי פסיקה ב’שולחן ערוך’ (עיין ‘יד מלאכי’, כללי פסיקה; ‘שדי חמד’ כללי הפוסקים סי’ י”ג סע’ ח’ ואילך). אם מרן מביא את דבריו בסתם ואחר כך בשם “יש אומרים” – הלכה כסתם. כמו כן, אם הוא מביא שתי דעות, בלשון: “יש אומרים… ויש אומרים” – הלכה כ”יש אומרים” השני (כשמרן מביא את דברי הרמב”ם הוא לעולם אינו מציינו בשם “יש אומרים”, אלא הוא מציינו בדרך כבוד: “והרמב”ם אומר”).

בדרך רמז יש מי שאומר, כתוב: “י’הודה א’תה (–ראשי תיבות: י”א, כלומר: “יש אומרים”), י’ודוך א’חיך” (– ראשי תיבות: י”א). כשמובא ב’שולחן ערוך’ י”א וי”א, אז הכלל הוא: “ידך בעורף” – ידך בבי”ת השני שנמצא בעורף, כלומר: יש לפסוק כדעת ה”יש אומרים” השני.

ומדוע הביא ה’שולחן ערוך’ גם דעות שלא פסק כמותן? דבר זה הוא מסביר בהקדמתו, שבכתיבת ספרו אינו בא לשנות את המנהגים שנהגו מקודם, וכל אחד ימשיך במנהגו. לא לחינם זכה מרן ה’בית יוסף’ שכולם סומכים עליו. חשיבותו כל כך גדולה, עד שהרמ”א כתב עליו (שו”ת הרמ”א סי’ מ”ח): “מי שחולק עליך כחולק על השכינה”. גם הרמ”א, בכל השגותיו, אינו חולק על מרן, אלא רק מציין מנהגים אחרים מאשר אלו שהזכיר ה’שולחן ערוך’ עצמו.

היה פעם דיון קשה מאוד בין שני בני אדם, ומרן פסק את הדין, אך הרמ”א לא הסכים לדבריו. אף על פי כן כתב שהלכה כמרן, וכתב: “דעתי אחרת, ואיני חולק עליך”. כתב המהרש”ל לרמ”א: אם יש לך קושיות על מרן, מדוע אינך מקשה עליו? מדוע אתה פוסק הלכה כמותו? השיב לו הרמ”א: אם כך אתה אומר, סימן שאינך מכיר את מעלתו וחשיבותו של מרן ה’בית יוסף’.

כאריה וכלביא

“כָּרַע רָבַץ כְּאַרְיֵה וּכְלָבִיא מִי יְקִימֶנּוּ” (מ”ט, ט’)

פסוק זה מוזכר בשינוי קל גם בברכת בלעם הרשע לישראל (במדבר כ”ד, ט’): “כרע שכב כארי וכלביא מי יקימנו, מברכיך ברוך וארריך ארור”. פירש שם רש”י: “כתרגומו: יתיישבו בארצם בכוח וגבורה”. בתרגום כתוב: “לית מלכות דִתְזַעֲזְעִנֵה” – כלומר, אין שום מלכות בעולם שיכולה לזעזע את עם ישראל. כל זמן שהם מקיימים את רצון בוראם ומחזיקים בארצם, הם כמו ארי ולביאה.

בעל ‘אור החיים’ הקדוש מבאר את המשל לארי וללביאה: כשם שהארי והלביאה, כשהם נמצאים ביחד, אין אף חיה שיכולה להם, כך ישראל – כשהם ביחד, אין שום אומה ולשון שיכולה להילחם נגדם (ועיין לתרגום יונתן בן עוזיאל שם).

וכששמע בלק ברכה זו כעס מאוד, כמו שכתוב (במדבר כ”ד, י’-י”א): “ויחר אף בלק אל בלעם ויספק את כפיו ויאמר בלק אל בלעם לקב איבי קראתיך והנה ברכת ברך זה שלש פעמים. ועתה ברח לך אל מקומך אמרתי כבד אכבדך והנה מנעך ה’ מכבוד”.

זאת ועוד, בלעם אומר (שם כ”ג, כ”ד): “הן עם כלביא יקום וכארי יתנשא”. אם עם ישראל קם בבוקר ומיד מקיימים מצוות: ציצית, תפילין, קריאת שמע, משמע שעושים זאת בשמחה ובהתלהבות (עיין רש”י שם בשם מדרש תנחומא בלק י”ד), ואז זוכים שה’ שומר עליהם ונלחם מלחמתם.

יש מעלות באריה שהן בתקומה ובהתנשאות, ויש מעלה ברביצה וברוגע. והביאור, שכשעם ישראל מקיימים מצוות בשמחה ובטוב לבב, בזריזות ובחדווה, הם משולים לאריה בשיא תפארתו והתנשאותו. וכשבאו לארץ ישראל הם משולים לאריה שיושב ברוגע ובשלווה, ואין שום אומה שתפחיד אותו ותגרום לו לקום מרבצו. וכך אומר לו יעקב אבינו, שישיבתו בארץ ישראל היא ללא חת וללא חומה, ומגן בינו לבין האומות (שממילא עינינו רואות שאין בהם כל תועלת), ויהיה פחדו על כולם, ויקויים הפסוק (דברים י”א, כ”ה): “פחדכם ומוראכם יתן ה’ אלוקיכם על פני כל הארץ”.

ועיין לאבן עזרא שמבאר, שהאריה אינו פוחד משום חיה. וכן כתב הספורנו: “‘וכלביא מי יקימנו’ – כן יהא במלכותו לעתיד שירבץ כלביא, ולא יהיה מי שיוכל להטיל עליו אימה כדי שיקימנו ממקומו מחמת יראה”.

(מתוך “דברי מרדכי”)

שחרית, מוסף ומנחה של שבת

טבילה בשבת בבוקר

מעלת הטבילה

א – טוב ויפה לטבול במקווה טהרה בבוקר יום השבת [כשם שטובל בערב יום השבת] אפילו אם לא נטמא, משום שיש קדושה יתירה ביום השבת.

חיוב טבילה

ב – הנטמא בליל שבת, אזי הטבילה בבוקר יום השבת היא מוכרחת.

טבילה בשבת בבוקר

ג – טוב לטבול ב’ טבילות אף בשבת בבוקר, ובדיעבד מספיק לו שיטבול טבילה אחת כדי להמשיך עליו קדושה עליונה של יום השבת [ואינו צריך לטבול שתי טבילות כפי שעושה בערב שבת.

טבילה בערב שבת לשבת

ד – לכתחילה אין לטבול בערב שבת ולכוון על הטבילה של שבת בבוקר מכמה טעמים: א. מכיון שכוונת הטבילה בערב שבת שונה מכוונת הטבילה בשבת בבוקר, ב. מכיון שהטבילה בשבת בבוקר חשובה עד מאוד בפני עצמה.

טבילה מער”ש לשבת בבוקר

ה – מי שאינו יכול לטבול בשבת בבוקר או שמחמיר לא לטבול במים חמים בשבת – יכול לטבול בערב שבת ולכוון על טבילת שבת בבוקר, ויכול לעשות כן אפילו אם טובל בערב שבת טבילה אחת בלבד.

תקנה במקום טבילה

ו – מי שאינו יכול לטבול במקווה בבוקר יום השבת – ישפוך על גופו תשעה קבין מים שאובים [שהם כשלושה עשר וחצי ליטר מים] ללא הפסקה, ואם אינו יכול לשפוך על עצמו ט’ קבין שאובים – ייטול ידיו ארבעים פעם ויכוון שם ע”ב.

מקווה שהוחם מערב שבת

ז – מותר לטבול ביום השבת במים שהוחמו מערב שבת.

אמירת “שלום” לפני התפילה

ח – הפוגש את חברו בשבת בבוקר לפני התפילה – לא יברך את חברו בברכת “שבת שלום” אלא בברכת “שבתא טבא”.

 (מתוך “מאמר מרדכי”-שבת- פרק כו’)

בברכת שבת שלום

מתוך העלון “עטרת מרדכי”
שע”י בית תורה וחסד “עטרת מרדכי אליהו”
רחובות
08-9397933