זרע לבטלה כאשר הגבר לא הספיק להגיע למצב חיבור בכלל עם אשתו

שאל את הרב – שאלות בהלכה, חסידות, הנהגה ועודקטגוריה: שאלות בנושאים מינייםזרע לבטלה כאשר הגבר לא הספיק להגיע למצב חיבור בכלל עם אשתו
אנונימוס asked 3 חודשים ago
שלום .לפני התשמיש, בשלב החיבה בין בני הזוג, נפלט לגבר זרע לבטלה באופן מלא לגמרי. (סליחה על הלשון - גמירה מליאה בחוץ).זה קרה כנראה מתוך לחץ או התרגשות- באופן ממש לא רצוני - לא לגבר (וגם לא לאשה. )ולא היה סיכוי להספיק להתחבר עם האשה ככ מהר.מה התיקון של הגבר כאן לחטא הזה? (ספרדי עדות המזרח)תודה רבה
1 Answers
מערכת אתר אשובה צוות answered 3 חודשים ago

שלום וברכה,

אם אתה מכיר בעצמך שאתה מגיע למצב זה וגירית את עצמך על ידי מגע או דבר כזה זה דבר בעייתי, אך אם זה נגרם בעקבות התרגשות נטו וכו' - זה ממש אפילו פחות מקרי לדעתי, שכן קרי בעייתי נגרם ממחשבות או ממראות אסורות והפגם הוא במחשבה - שזה פגם קשה וכו' - ועליו רבנו הקדוש רבי נחמן מברסלב נתן תיקון והוא מקווה, ותיקון הכללי עם צדקה (אפילו 10 אגורות).

ועל פגם כזה שאם לא גירית את עצמך ואתה לא מכיר בעצמך שאתה מגיע למצבים כאלו - לדעתי הקטנה, לך למקווה, תגיד תיקון הכללי כמובן תעשה על זה תשובה - ותשכח מזה, אך מכיוון שהדבר לא ברור - הטוב ביותר שתגיע לרבנו הקדוש לציונו הקדוש באומן ותגיד שם את התיקון הכללי ותיתן פרוטה לצדקה.

כדאי לבוא בראש השנה, אך גם בזמן רגיל ניתן להגיע - ורבנו הקדוש אמר שלהיות אצלו בשבת קודש נחשב יותר מ7 תעניות של הפסקה (תעניות של שבוע שלם) וזה וודאי כפרת עוונות אדירה.

כידוע בראש השנה הזה היום כ45-50 אלף איש בראש השנה וברוך השם זכינו להיות על ראש השנה (אמר: מה אומר לכם, אין דבר גדול מזה להיות אצלי על ראש השנה), אך גם ביום רגיל רבנו אמר, אמשוך את מי שמגיע בפאותיו משאול תחתית אפילו (הבטיח: אשתטח לאורך ולרוחב להיטיב עמו, בפיאותיו אמשכנו להוציאו משאול תחתיות)  - שזה וודאי למי שממש חטא ועשה עבירות קשות וחמורות, ואתה עשית משהו שהוא לטעמי בגדר מתעסק אפילו (פחות משוגג).

לכן, הטוב ביותר, תעשה וידוי ותשובה בפרט אם הקדמת לזה איזה גירוי, איזה מראה וכו' - ולאחר מכן לך למקווה ותגיד תיקון הכללי.

גם גדולי המקובלים היו אומרים לומר תיקון הכללי ואפילו בכל יום! בניהם:

  • תיקון הכללי נחשב כאמירת ספר תהילים שלם ("ימי שמואל" פרק ה`) כמובן גם צריך לומר תהילים ולא רק את התיקון הכללי (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן עג).
  • רבי אליעזר פאפו זצ"ל: "האומר אלו העשרה מזמורים שגילה רבי נחמן מברסלב, אין לו פחד על העוון כי בודאי הגמור נתקן עוונו" בספרו דמשק אליעזר.
  • המקובל "הפחח" רבי מנחם מנשה בעל אהבת חיים: "כל החס על נפשו ונפש דורותיו התלויים בו וחפץ בקדושתם יאמר בכל יום את העשרה מזמורי תהילים אלו שגילה רבי נחמן מברסלב".
  • רבי חיים סינוואני זצ"ל: "הנזהר לומר את התיקון הכללי של מוהר"ן מברסלב מתקן תיקון עצום... ופוק חזי מאן חתים עליה לתיקון זה הוא מוהר"ן, והוא נתערב בזה התיקון והוא תיקון נפלא... אם יאמרם – אשרי לו, כי הוא תיקון גדול ונורא מאוד"
  • רבי חיים פלאג`י זצוק"ל"והוא תיקון גדול מאוד"
  • וכך גם עודדו לומר את התיקון הכללי - הרב כדורי, הרב מרדכי אליהו, ר' שמואל הלר זצ"ל, הבית ישראל מגור זצ"ל צוה לאמרם כסגולה להנצל מהרהורים רעים!
  • ובספה"ק "פרפראות לחכמה" כתב: וזה סגולה להינצל מכל המחבלים ומשחיתים ותאונות דרכים, וסגולה לפרנסה טובה, ולשידוכים, ולזרע של קימא, לילדים בריאים, רפואות וישועות, ולצאת מכל המחלות, ומבטלת כל קטרוג וכל עין רעה, ומסוגלת לצאת מכל משפט והסתבכות בחיים איזו שתהיה.

העיקר לדעת שאין שום ייאוש בעולם כלל, וגם אם אדם עבר על כל התורה כולה אפילו 800 פעם, אם הוא עושה תשובה (כלומר, וידוי, חרטה על החטאים, וקבלה לעתיד שלא לחזור לחטאים האלו) השם מקבל אותו מיד בתשובה. ולא עוד שאפילו שחטאים קשים כמו אלו של נידה וזרע לבטלה ניתן לתקן על ידי דברים קלים כמו התיקון הכללי, צדקה ולימוד ליקוטי מוהר"ן והזוהר הקדוש. השם יתברך מתפאר בך מאוד מאוד, כך גם עולה מתוך דברי הזוהר בפרשת יתרו ועוד ועוד מקורות שמדברים על כך הרבה מאוד.

עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא שֶׁגַּם הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ מְאד מְאד גַּם הֵם יִתְקָרְבוּ לַעֲבוֹדָתוֹ וּבָזֶה נִתְיַקֵּר וְנִתְעַלֶּה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. עַל כֵּן. אֵין לָאָדָם לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִלְּהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחֵק מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי חֲטָאָיו הַמְרֻבִּים אַף שֶׁהִרְבָּה לַעֲשׂוֹת רַע חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַדְּרַבָּא, מִמֶּנּוּ דַּיְקָא יִתְעַלֶּה וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל. אֲבָל עִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר:

לגבי ראש השנה אמר:

ובחיי מוהר"ן תו אמר: לְעִנְיַן ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין אָז אֲנָשִׁים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה לא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן בְּשׁוּם אפֶן אַף עַל פִּי כֵן בְּראשׁ הַשָּׁנָה יְכוֹלִין אֲפִילּוּ הֵם לְקַבֵּל תִּקּוּן. אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה אֲפִילּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה יָכוֹל לְתַקְּנָם אֲבָל בְּראשׁ הַשָּׁנָה גַּם הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים. כִּי אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּראשׁ הַשָּׁנָה עִנְיָנִים וְתִקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת.

כדאי לך ללמוד, שמירת הברית וכו':

תדע לך, שבליקוטי מוהר"ן תורה ד' רבנו הקדוש אומר, שאם אדם מגיע לצדיק האמת ומתוודה לפני על העברות שלו, אותו צדיק האמת שמבוטל כולו בתכלית להשם יתברך ונכלל בו יתברך, פועל אצלו תיקון אדיר וזה שהוא מוציא את העברות ממנו, מן העצמות שלו ומסיר ממנו את הטומאה. לכן, אני ממליץ לך לנסוע לצדיק האמת הקבור באומן, הלא הוא (בלשון החזון איש, הרב כדורי, הבבא סאלי ועוד צדיקים) אור האורות אדמו"ר רבי נחמן מברסלב זיע"א שהבטיח לתקן את מי שיגיע אליו ויגיד את התיקון הכללי שהוא תיקון לפגם הברית ויתן פרוטה לצדקה – ואמר אדמו"ר ז"ל שאם מגיעים אליו בראש השנה אז הוא יכול לפעול יותר על האדם ואצל השם יתברך כי ראש השנה ניתן לו מתנה מהשם יתברך, וכל הדברים האלו נעשים גם היום ברוך השם. בנוסף ראה להתחיל ללמוד ליקוטי מוהר"ן על חשיבות הלימוד של ליקוטי מוהר"ן והתיקון שזה עושה לנשמה: בחיי מוהר"ן שמ"ז:

וְאָמַר לוֹ שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל מחַ גָּדוֹל עַל יְדֵי סִפְרוֹ כִּי יֵשׁ בּוֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְעַמְקוּת נִפְלָא מְאד עַל פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים. וְגַם אִם יַתְמִידוּ בִּסְפָרָיו יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת וְאָז יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כִּי יֵשׁ בָּהֶם פְּנִימִיּוּת הַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵין נִרְאֶה עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ כְּלָל. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִלְמד וּלְהַתְמִיד בָּהֶם הַרְבֵּה

ובחיי מוהר"ן שמ"ט:

פַּעַם אַחַת הָיָה מְשַׁבֵּחַ אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ מְאד וְאָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר עַל יְדֵי לִמּוּד הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וְהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁיַּדְפִּיסוּ סִפְרוֹ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים וְיִתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם. וְאָמַר שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִתְפַּלְּלוּ עַל יְדֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה. וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיֵּשֵׁב וְיַעֲסֹק בִּסְפָרָיו רַק בְּלִי קִנְטוּר וְנִצָּחוֹן וְיִסְתַּכֵּל בּוֹ בֶּאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי יִהְיוּ נִבְקָעִין אֶצְלוֹ כָּל גִּידֵי קַשְׁיוּת לְבָבוֹ. וְאָמַר שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת וְכוּ' יִמְכּר כַּר מִתַּחַת ראשׁוֹ וְיִקְנֶה הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וְעוֹד סִפֵּר מִזֶּה וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר עוֹד מִזֶּה. וְאָמַר שֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ יִהְיֶה חָשׁוּב מְאד וִיבַקְשׁוּהוּ וִיחַפְּשׂוּהוּ מְאד וְיֻדְפַּס וְיַחֲזר וְיֻדְפַּס כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְיִהְיֶה חָשׁוּב מְאד רַק נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת זאת וְאֶהְיֶה אֲנִי עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל וְכוּ'. וְאָמַר שֶׁהַמַּאֲמָרִים שֶׁכָּתַב בְּעַצְמוֹ גַּם הַלָּשׁוֹן לְבַד הוּא מְסֻגָּל מְאד כִּי הֵם כְּלָלִים

אמר רבי נתן בליקוטי הלכות, אונאה הלכה ג, אות ב':

וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁיִּזְכֶּה לִשָּׁאֵר קַיָּם עַל מַעֲמָדוֹ לְעוֹלָם, לְקַיֵּם "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּכָל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִילּוּ בִּשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת מַמָּשׁ לֹא יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁבָּעוֹלָם, הוּא עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא תְּפִלָּה, כִּי עַל-פִּי הַתּוֹרָה לֹא הָיָה לְהַבַּעַל עֲבֵרָה שׁוּם תַּקָּנָה בָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יומא פו:). אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְרוֹצֶה בַּתְּשׁוּבָה וְהִקְדִּים תְּשׁוּבָה לָעוֹלָם. וּתְשׁוּבָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁשָּׁם בִּבְחִינַת 'תְּשׁוּבָה', נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וּזְדוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא תְּפִלָּה, כִּי תְּפִלָּה גַּם-כֵּן לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי תְּפִלָּה הִיא דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות ו:), שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסְתָּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה 'חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם' סִימָן כ"ב, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה הִיא עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו מֵעַתָּה וְיַצִּילֵהוּ מֵעֲווֹנוֹת, כִּי בֶּאֱמֶת כָּל אָדָם הוּא בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה בְּזֶה הָעוֹלָם, וּבִפְרָט הַבַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁכְּבָר נִכְשַׁל בַּמֶּה שֶׁנִּכְשַׁל, וְאֵיךְ יִזְכֶּה לָשׁוּב, כִּי בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סוכה נב.). וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבַּעַל דָּבָר הוּא מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר, כִּי 'כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סוכה נב.), וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ, כִּי הוּא כְּמוֹ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּלְחֲמִין זֶה עִם זֶה, שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה הָאֶחָד שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו אֲזַי הוּא מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר. וְאִם-כֵּן אֵיךְ יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מִתְגַּבְּרִין עָלָיו יוֹתֵר:

עַל-כֵּן הָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְבּוֹדֵד בְּכָל יוֹם וָיוֹם בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וּלְהַפִּיל תְּחִנָּתוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ הַמָּלֵא רַחֲמִים בְּכָל עֵת שֶׁיְּזַכֵּהוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת. וַאֲפִילּוּ אִם רוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ פּוֹעֵל בִּתְפִלָּתוֹ, כִּי עֲדַיִן מִתְגַּבְּרִים עָלָיו יוֹתֵר, אַף-עַל-פִּי-כֵן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ אוּלַי יָחוּס אוּלַי יְרַחֵם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כז): "קַוֵּה אֶל ה'" וְכוּ', וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: 'וְאִם לֹא נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתְךָ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וַחֲזֹר וְקַוֵּה אֶל ה', וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות לב:): 'אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל', שֶׁנֶּאֱמַר: "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'". וְכָל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁתָּמִיד יְקַוֶּה לַה', וְיַעְתִּיר אֵלָיו אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, עֲדַיִן אֵין תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יּוּלֵד יוֹם, אוּלַי יָבוֹא עָלָיו נִסָּיוֹן אוֹ מִכְשׁוֹל וְכוּ', וּמִי יוֹדֵעַ אִם יַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, אֲבָל אִם הָאָדָם חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא יַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן, וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן יְקַוֶּה תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", אָז הוּא בָּטוּחַ שֶׁבְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי סוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ מֵאַחַר שֶׁחָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּי רַבֵּינוּ זַ"ל (חיי מוהר"ן סימן תנג) בְּעַצְמוֹ שֶׁאָמַר לָנוּ בְּפֵרוּשׁ: 'כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִין אוֹתִי, [כְּלוֹמַר שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִין קְדֻשָּׁתִי הַגְּדוֹלָה שֶׁאֲנִי צַדִּיק גָּמוּר וְכוּ'], אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיִיתִי עַכְשָׁו עוֹבֵר עֲבֵרָה גְּדוֹלָה מַמָּשׁ, לֹא הָיִיתִי נוֹפֵל בְּדַעְתִּי כְּלָל, רַק הָיִיתִי אִישׁ כָּשֵׁר אַחַר הָעֲבֵרָה כְּמוֹ קֹדֶם, רַק אַחַר-כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה'.

וְעַל-כֵּן גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיָה אַחֲרֶיהָ הֶפְסֵק, אֲבָל גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה לֹא יִהְיֶה אַחֲרֶיהָ הֶפְסֵק, כִּי גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא בְּחִינַת תּוֹרָה, כִּי אָז זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. וּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה הִיא בְּחִינַת תְּפִלָּה, כִּי עִקַּר כְּלֵי זֵינוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הִיא תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ"ל סִימָן ב', כִּי מָשִׁיחַ יִבְנֶה לָנוּ אֶת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נו): "כִּי בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה", שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, כִּי דָּוִד הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתְּפִלָּה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים מִתְפַּלְּלִים לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, כִּי הוּא נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַתְּפִלּוֹת נִקְרָאִין עַל שְׁמוֹ. כִּי כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁחִבֵּר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִתְיַסֵּד עַל עִנְיָן זֶה, שֶׁנִּזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִכָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לַעֲמֹד נֶגֶד הַבַּעַל דָּבָר, כִּי אִם עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְכָל הָעֵצוֹת וּלְכָל אֳפָנֵי הַיְשׁוּעוֹת, לִזְכּוֹת לָצֵאת מִגָּלוּת נַפְשׁוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים קט): "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי, וַאֲנִי תְּפִלָּה", שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנִי אוֹהֵב בְּיוֹתֵר אֶת ה' יִתְבָּרַךְ וְרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ הֵם מַסְטִינִים עָלַי בְּיוֹתֵר, כִּי כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְאִם-כֵּן אֵיךְ אֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁבְּכָל פַּעַם מִתְגַּבְּרִים וּמִתְגָּרִים בִּי יוֹתֵר, אַךְ: "וַאֲנִי תְּפִלָּה", אֲנִי אֶתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹצִיאֵנִי מִן הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲנִי אֶתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת "וַאֲנִי תְּפִלָּה", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עא): "וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָתֶךָ", שֶׁאוֹסִיף בְּכָל פַּעַם לוֹמַר תְּהִלִּים וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אוּלַי יְרַחֵם:

וְעַל-כֵּן לֹא מָצָא שׁוּם אָדָם אֶת מְקוֹם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ עַד שֶׁבָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיָּגַע וְטָרַח מְאֹד עַד שֶׁמָּצָא מָקוֹם לַה', שֶׁהוּא נְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה מְקוֹם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קלב): "זְכֹר ה' לְדָוִד אֶת כָּל עֻנּוֹתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' וְכוּ', עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'" וְכוּ'. כִּי עַד דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כָּל הַתְּפִלּוֹת נִקְרָאִין עַל שְׁמוֹ כַּנַּ"ל, כִּי הוּא חִבֵּר חֲמִשָּׁה סְפָרִים תְּהִלִּים שֶׁהֵם כְּלוּלִין מִכָּל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, כִּי כָּל תְּפִלּוֹתָיו שֶׁל דָּוִד, שֶׁהוּא סֵפֶר תְּהִלִּים, הַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, וְעַל-כֵּן חִבֵּר כְּנֶגֶד זֶה חֲמִשָּׁה סְפָרִים תְּהִלִּים, כִּי כָּל תְּהִלִּים הוּא רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה הָיוּ כָּל תְּפִלּוֹתָיו שֶׁל דָּוִד כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁכָּל עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל דָּוִד הָיָה תְּפִלָּה, וְעַל-כֵּן זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, עַל-כֵּן הוּא דַּיְקָא מָצָא אֶת מְקוֹם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּפִלָּה שֶׁהָיָה סָתוּם מֵעֵין כֹּל, עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְיָגַע מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְנוּמָה, עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'". כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, עֲדַיִן אֵין לוֹ מָקוֹם לַה', וַעֲדַיִן הוּא נָע וָנָד וּמְטֻלְטָל. וַאֲפִילּוּ אִם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עֲדַיִן אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁיִּשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יַּעֲבֹר עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה כַּמָּה שָׁנִים, וְאַחַר-כָּךְ נָפְלוּ מְאֹד וְנִתְרַחֲקוּ מִן הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי. וּבִפְרָט שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה שֶׁנָּפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁנָּפְלוּ לַעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְהֵם מְשֻׁקָּעִים בִּיוֵן מְצוּלָה בְּטִיט הַיָּוֵן, וְהֵם מְצַפִּים וּמִתְגַּעְגְּעִים לָצֵאת מִטִּנּוּפָם וְלִכְלוּכָם, אַךְ אֵין מִי שֶׁיּוֹשִׁיעֵם וְיוֹצִיאֵם:

עַל-כֵּן עִקַּר הַמָּקוֹם וְהַמַּעֲמָד דִּקְדֻשָּׁה הוּא תְּפִלָּה, כִּי עַל-יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכִין לִשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדוֹ תָּמִיד, אֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כִּי אִם לְתוֹרָה לְבַד, אַף-עַל-פִּי שֶׁטּוֹב מְאֹד, וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנּוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם מִן הַתּוֹרָה, אֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם, אֲפִילּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. כִּי לִפְעָמִים נוֹפֵל הָאָדָם לִירִידָה עֲמֻקָּה שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם מָעֳמָד, וּבִפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁרַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל נָפְלוּ מְאֹד, עַד שֶׁהֵם בְּעֵינֵיהֶם לְאַחַר יֵאוּשׁ לְגַמְרֵי, וַעֲלֵיהֶם הִתְנַבֵּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים סט): "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי". כִּי עַל גָּלוּת הַזֶּה נֶאֱמַר (איכה א): "וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין עוֹזֵר לָהּ". וְגֹדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עַל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁטּוֹבְעִים בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד אֵין לְשַׁעֵר, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם. וּבַמֶּה אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ בִּנְפִילָה וִירִידָה כָּזוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵאַחַר שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם מָעֳמָד, כִּי נִתְרַחֵק מִכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְשׁוֹקֵעַ וְטוֹבֵעַ בְּכָל יוֹם בַּמֶּה שֶׁטּוֹבֵעַ. עַל-כֵּן הָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה וּצְעָקָה וַאֲנָחָה לַה' יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שָׁם דָּוִד אַחַר שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּגֹדֶל צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְפִי עִנְיָנוֹ, בְּחִינַת "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד וְכוּ', יָגַעְתִּי בְקָרְאִי וְכוּ', רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שׂנְאַי חִנָּם" וְכוּ'. אַחַר-כָּךְ אָמַר: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" וְכוּ', שֶׁאֲנִי אַחֲזִיק עַצְמִי לְעוֹלָם בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לַה' יִתְבָּרַךְ אוּלַי יְרַחֵם, שֶׁתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת מָעֳמָד וּמָקוֹם אֲפִילּוּ בִּיוֵן מְצוּלָה שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם מָעֳמָד, כִּי הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת 'עֲמִידָה', כִּי אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות ו:), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם". כִּי יְרוּשָׁלַיִם שָׁם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בֵּית הַתְּפִלָּה, שָׁם עִקַּר בְּחִינַת הָעֲמִידָה, כִּי עַל-יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ אֲפִילּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא רָחוֹק מִכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וּמִכָּל הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם יִתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם וְיִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה. וְעַל-כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ שֶׁיֹּאחַז בִּשְׁנֵיהֶם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כִּי שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים, אֲשֶׁר אִם יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ:

אני ממליץ לקרוא גם את המאמר הזה בנושא זרע לבטלה
ועוד את המאמר הזה בנושא שמירת הברית

בברכה,
יהונתן יצחק

דילוג לתוכן