ממשיך ליפול זרע לבטלה למרות טלפון כשר, מה עושים?

שאל את הרב – שאלות בהלכה, חסידות, הנהגה ועודקטגוריה: שאלות בנושאים מינייםממשיך ליפול זרע לבטלה למרות טלפון כשר, מה עושים?
אנונימי asked 4 חודשים ago
שלום וברכה,לצערי הרב נכשלתי בשז"ל, ולצערי זה ממש בגדר עבירה גוררת עבירה. מאז פעם ראשונה אני נלחם בשיניים ולא מצליח להפסיק. בהתחלה היו תקופות של חודש ויותר ובמשך הזמן אני לא מצליח להפסיק יותר משבועיים ברצף (במקרה הטוב). ואני מאוד משתדל כל פעם ללכת לטבול ולכבס את הבגדים לפני שקיעה וכמה שאפשר לתקן את העוון הזה. קורים מקרים בהם אני לא מספיק לפני שקיעה ואני לא יודע עם אני בבעיה מבחינה הלכתית. האם מותר לטבול אחרי צאת הכוכבים/בלילה? האם זה מועיל בשביל לתקן את החטא? הרי רשום בתורה שצריך לטבול ולכבס את הבגדים לפני שקיעה.אשמח לתשובה הלכתית ואולי גם לעיצה או עזרה נגד היצר הרע הזה שלא מפסיק להכות בי ולהכניס אותי למצבים נוראים. יש לי טלפון כשר ואינטרנט רימון במחשב עם הגנה גבוהה, ועדיין יש זכרונות ותחושות שאין להם חסימות. אני קצת מיואש.
1 Answers
Best Answer
מערכת אתר אשובה צוות answered 4 חודשים ago

שלום וברכה,

אתייחס לדברים לא לפי סדר השאלות ובעזרת השם הכל יובן ממילא.

עניין הטבילה הנזכר בתורה לטמא קרי וכו' אינו שייך לדין של טמא מזרע לטבלה כיום שכן אותה טבילה נועדה בכדי שאדם יוכל לאכול בקודשים/להיכנס למקדש וכו' - אך יש בו צד שווה.

הצד השווה הוא שהאר"י הקדוש אומר שאם אדם עושה תיקון לחטא ומתוודה עליו באותו יום שהוא עשה את העבירה אז העבירה לא עושה רושם גדול כמו שהייתה עושה אם היה הולך לישון ללא תשובה.

רבי נחמן מברסלב שתיקן לנו את התיקון הכללי הקדוש שהוא תיקון לנושא של זרע לבטלה ופגם הברית  אמר - התיקון הראשון שלי הוא מקווה (כמובן שצריך גם לעשות וידוי וקבלה לעתיד)

ולאחר הטבילה יש לומר את התיקון הכללי ולתת צדקה והוא רחום יכפר עוון - ולקרי רבנו אומר שזה תיקון גמור - כל זה הטוב ביותר שיעשה באותו יום שקרה המקרה/זרע לבטלה במזיד. שכן רבנו אמר שאם זה באותו היום התיקון הכי מועיל ולקרי - זה מוחק את זה לגמרי.

גם גדולי המקובלים היו אומרים לומר תיקון הכללי ואפילו בכל יום! בניהם:

  • תיקון הכללי נחשב כאמירת ספר תהילים שלם ("ימי שמואל" פרק ה`) כמובן גם צריך לומר תהילים ולא רק את התיקון הכללי (ליקוטי-מוהר"ן, חלק ב`, סימן עג).
  • רבי אליעזר פאפו זצ"ל: "האומר אלו העשרה מזמורים שגילה רבי נחמן מברסלב, אין לו פחד על העוון כי בודאי הגמור נתקן עוונו" בספרו דמשק אליעזר.
  • המקובל "הפחח" רבי מנחם מנשה בעל אהבת חיים: "כל החס על נפשו ונפש דורותיו התלויים בו וחפץ בקדושתם יאמר בכל יום את העשרה מזמורי תהילים אלו שגילה רבי נחמן מברסלב".
  • רבי חיים סינוואני זצ"ל: "הנזהר לומר את התיקון הכללי של מוהר"ן מברסלב מתקן תיקון עצום... ופוק חזי מאן חתים עליה לתיקון זה הוא מוהר"ן, והוא נתערב בזה התיקון והוא תיקון נפלא... אם יאמרם – אשרי לו, כי הוא תיקון גדול ונורא מאוד"
  • רבי חיים פלאג`י זצוק"ל"והוא תיקון גדול מאוד"
  • וכך גם עודדו לומר את התיקון הכללי - הרב כדורי, הרב מרדכי אליהו, ר' שמואל הלר זצ"ל, הבית ישראל מגור זצ"ל צוה לאמרם כסגולה להנצל מהרהורים רעים!
  • ובספה"ק "פרפראות לחכמה" כתב: וזה סגולה להינצל מכל המחבלים ומשחיתים ותאונות דרכים, וסגולה לפרנסה טובה, ולשידוכים, ולזרע של קימא, לילדים בריאים, רפואות וישועות, ולצאת מכל המחלות, ומבטלת כל קטרוג וכל עין רעה, ומסוגלת לצאת מכל משפט והסתבכות בחיים איזו שתהיה.

- אך דע לזרע לבטלה במזיד זה מתקן אך לא תיקון גמור (כך אמר רבי שמשון בארסקי נכד רבנו), ובכן מה יעשה אדם בכדי שיהיה לו תיקון גמור?

רבנו הקדוש אומר שאדם שמגיע אליו ומתוודה על חטאיו, הוא מוציא לו את העוונות מהעצמות (שכן בזוהר כתוב שהעוונות נרשמים על העצמות) וכן עוד רבנו אומר שהוא ימשוך בפיאות אפילו משאול תחתית את מי שבא אליו ואומר אצלו בקבר שלו את התיקון הכללי ונותן פרוטה לצדקה שם לזכותו.

וזה תיקון שלם, בפרט בראש השנה שאז רבנו אמר שהוא יכול לתקן אפילו מה שהוא לא יכול לתקן בשאר השנה.

וזה העיקר שחסר לך. שכן העולה בתורה ס"ז תניינא שעיקר מה שאנשים אינם מצליחים לבוא לתיקונם השלם הינו מכיוון שאינם מקושרים לצדיק האמת באמת ועל ידי הקישור לצדיק האמת באמת באים לכדי מציאות שבה נהיה תיקון ביסודות של האדם.

כלומר האדם מבחינה רוחנית עשוי מ4 יסודות רוחניים שמהם משתלשל העולם הגשמי - והם אש, רוח, מים ועפר. כמובן שמדובר על יסודות רוחניים - ולאדם יכול להיות בו יסוד כמו יסוד המים (שהוא היסוד שגורם ליצר העריות להיות בתגבורת ) מחוץ לגבול שלו - ואז אדם נמצא כל הזמן במצב שבו הוא לא מצליח להתגבר על היצר בנושא הזה.

ועל ידי ההתקרבות לצדיק הוא זוכה לתיקון ליסודות שלו וכן לעוד תיקונים רבים שעל ידם באורח פלא ממש הוא יגלה בעצמו איך הוא מתעלה ומתעלה ויוצא ממש מכל הטומאה שבה הוא נמצא כל אחד לפי עניינו.

אם כן - מה היא ההתקרבות לצדיק האמת ומי הוא -

צדיק האמת הוא שורש נשמות ישראל, והוא רבי נחמן מברסלב זיע"א.

ההתקרבות אליו היא על ידי

  • התקשרות בפה (שיגיד הריני מקשר עצמי לכל הצדיקים האמיתיים שבדורנו ולכל הצדיקים האמיתיים שוכני עפר ובפרט לרבנו הקדוש צדיק יסוד עולם רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל אמן).
  • לימוד ספריו וספריו תלמידיו: למד הרבה ליקוטי מוהר"ן, חיי מוהר"ן, ספר המידות, שיחות הר"ן סיפורי מעשיות ושבחי הר"ן
  • למד הרבה ליקוטי הלכות, ליקוטי תפילות (תתפלל כמובן), ליקוטי עצות ועצות המבוארות, עלים לתרופה, שיח שרפי קודש, כוכבי אור, ויתר ספרי אנ"ש. יש בחינה של "תורה שבעל פה" בספרים האלו והרבה פעמים ליקוטי מוהר"ן לא יכול לבוא לידי הבנה אמיתית ללא הספרים האלו.
  • תלך עם העצות של רבנו (תוכל למצוא חלק מהן בספר ליקוטי עצות) בפרט התבודדות להשם יתברך (לדבר עם השם בשפה שלך על החיים ולעשות חשבון נפש כמו שרבנו מדריך - ולא איך שיתר העולם מדריך) ועוד.
  • תראה איך תגיע לראש השנה באומן.
  • להתקשר באהבה לצדיק (אתה יכול להתפלל על זה שתזכה לזה)

כמו כן חשוב לציין שיש גם את עבודת האדם ברמה הפשוטה של שמירה העיניים, שמירה מחשבות בנושא עריות, אכילה מרובה (ועם תאווה גדולה) ועוד. אך משמע שאתה כבר עובד על זה - כמובן להמשיך ולא להתייאש גם אם אתה נופל.

רבנו אומר שיכול להיות שאתה תמשיך ליפול - אבל הכלל הוא שאסור להתייאש כלל ורק להמשיך.

 

העיקר לדעת שאין שום ייאוש בעולם כלל, וגם אם אדם עבר על כל התורה כולה אפילו 800 פעם, אם הוא עושה תשובה (כלומר, וידוי, חרטה על החטאים, וקבלה לעתיד שלא לחזור לחטאים האלו) השם מקבל אותו מיד בתשובה. ולא עוד שאפילו שחטאים קשים כמו אלו של נידה וזרע לבטלה ניתן לתקן על ידי דברים קלים כמו התיקון הכללי, צדקה ולימוד ליקוטי מוהר"ן והזוהר הקדוש. השם יתברך מתפאר בך מאוד מאוד, כך גם עולה מתוך דברי הזוהר בפרשת יתרו ועוד ועוד מקורות שמדברים על כך הרבה מאוד.

עִקַּר גְּדֻלָּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא הוּא שֶׁגַּם הָרְחוֹקִים מִמֶּנּוּ יִתְבָּרַךְ מְאד מְאד גַּם הֵם יִתְקָרְבוּ לַעֲבוֹדָתוֹ וּבָזֶה נִתְיַקֵּר וְנִתְעַלֶּה שְׁמוֹ יִתְבָּרַךְ לְמַעְלָה וּלְמַטָּה. עַל כֵּן. אֵין לָאָדָם לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ מִלְּהִתְקָרֵב לַעֲבוֹדַת הַשֵּׁם מֵחֲמַת שֶׁנִּתְרַחֵק מְאד מֵהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ עַל יְדֵי חֲטָאָיו הַמְרֻבִּים אַף שֶׁהִרְבָּה לַעֲשׂוֹת רַע חַס וְשָׁלוֹם. כִּי אַדְּרַבָּא, מִמֶּנּוּ דַּיְקָא יִתְעַלֶּה וְיִשְׁתַּבַּח וְיִתְגַּדֵּל כְּבוֹדוֹ יִתְבָּרַךְ בְּיוֹתֵר כַּנַּ"ל. אֲבָל עִקַּר הִתְקָרְבוּת הָרְחוֹקִים לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ הוּא עַל יְדֵי צַדִּיקֵי הַדּוֹר:

ועוד חשוב שתתמיד להתבודד (כלומר לדבר עם השם יתברך כל יום):

ראה מה רבנו אומר בספר ליקוטי מוהר"ן בנושא התבודדות:

הַהִתְבּוֹדְדוּת הוּא מַעֲלָה עֶלְיוֹנָה וּגְדוֹלָה מִן הַכֹּל, דְּהַיְנוּ לִקְבֹּעַ לוֹ עַל־כָּל־פָּנִים שָׁעָה אוֹ יוֹתֵר לְהִתְבּוֹדֵד לְבַדּוֹ בְּאֵיזֶה חֶדֶר אוֹ בַּשָּׂדֶה, וּלְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ בִּטְעָנוֹת וַאֲמַתְלָאוֹת, בְּדִבְרֵי חֵן וְרִצּוּי וּפִיּוּס, לְבַקֵּשׁ וּלְהִתְחַנֵּן מִלְּפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁיְּקָרְבוֹ אֵלָיו לַעֲבוֹדָתוֹ בֶּאֱמֶת.

וּתְפִלָּה וְשִׂיחָה זוֹ יִהְיֶה בַּלָּשׁוֹן שֶׁמְּדַבְּרִים בּוֹ, דְּהַיְנוּ בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז (בִּמְדִינָתֵנוּ), כִּי בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ קָשֶׁה לוֹ לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ, וְגַם אֵין הַלֵּב נִמְשָׁךְ אַחֲרֵי הַדִּבּוּרִים, מֵחֲמַת שֶׁאֵינוֹ מֻרְגָּל כָּל־כָּךְ בְּהַלָּשׁוֹן, כִּי אֵין דַּרְכֵּנוּ לְדַבֵּר בִּלְשׁוֹן־הַקֹּדֶשׁ. אֲבָל בִּלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, שֶׁמְּסַפְּרִים וּמְדַבְּרִים בּוֹ, קַל וְקָרוֹב יוֹתֵר לְשַׁבֵּר לִבּוֹ, כִּי הַלֵּב נִמְשָׁךְ וְקָרוֹב יוֹתֵר אֶל לְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז, מֵחֲמַת שֶׁהוּא מֻרְגָּל בּוֹ.

וּבִלְשׁוֹן אַשְׁכְּנַז יָכוֹל לְפָרֵשׁ כָּל שִׂיחָתוֹ. וְאֶת כָּל אֲשֶׁר עִם לְבָבוֹ יָשִׂיחַ וִיסַפֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, הֵן חֲרָטָה וּתְשׁוּבָה עַל הֶעָבָר, וְהֵן בַּקָּשַׁת תַחֲנוּנִים לִזְכּוֹת לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מֵהַיּוֹם וְהָלְאָה בֶּאֱמֶת, וְכַיּוֹצֵא בָּזֶה כָּל חַד לְפוּם דַּרְגֵּהּ.

וְיִזָּהֵר מְאֹד לְהַרְגִּיל עַצְמוֹ לְהַתְמִיד בָּזֶה מִדֵּי יוֹם בְּיוֹם שָׁעָה מְיֻחֶדֶת כַּנַּ"ל, וּשְׁאָר הַיּוֹם יִהְיֶה בְּשִׂמְחָה כַּנַּ"ל.

וְהַנְהָגָה זוֹ הִיא גְּדוֹלָה בְּמַעֲלָה מְאֹד מְאֹד, וְהוּא דֶּרֶךְ וְעֵצָה טוֹבָה מְאֹד לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, כִּי זֹאת הִיא עֵצָה כְּלָלִיוּת, שֶׁכּוֹלֵל הַכֹּל.

כִּי עַל כָּל מַה שֶּׁיֶּחְסַר לוֹ בַּעֲבוֹדַת הַשֵּׁם, אוֹ אִם הוּא רָחוֹק לְגַמְרֵי מִכֹּל וָכֹל מֵעֲבוֹדָתוֹ יִתְבָּרַךְ – עַל הַכֹּל יְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ כַּנַּ"ל.

וַאֲפִלּוּ אִם לִפְעָמִים נִסְתַּתְּמִין דְּבָרָיו, וְאֵינוֹ יָכוֹל לִפְתֹּחַ פִּיו לְדַבֵּר לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ כְּלָל, אַף־עַל־פִּי־כֵן זֶה בְּעַצְמוֹ טוֹב מְאֹד, דְּהַיְנוּ הַהֲכָנָה שֶׁהוּא מוּכָן וְעוֹמֵד לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, וְחָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק לְדַבֵּר, אַךְ שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל, זֶה בְּעַצְמוֹ גַם־כֵּן טוֹב מְאֹד,

וְגַם יוּכַל לַעֲשׂוֹת לוֹ שִׂיחָה וּתְפִלָּה מִזֶּה בְּעַצְמוֹ. וְעַל זֶה בְּעַצְמוֹ יִצְעֹק וְיִתְחַנֵּן לְפָנָיו יִתְבָּרַךְ, שֶׁנִּתְרַחֵק כָּל־כָּךְ, עַד שֶׁאֵינוֹ יָכוֹל אֲפִלּוּ לְדַבֵּר. וִיבַקֵּשׁ מֵאִתּוֹ יִתְבָּרַךְ רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים, שֶׁיַּחֲמֹל עָלָיו וְיִפְתַּח פִּיו, שֶׁיּוּכַל לְפָרֵשׁ שִׂיחָתוֹ לְפָנָיו.

וְדַע, שֶׁכַּמָּה וְכַמָּה צַדִּיקִים גְּדוֹלִים מְפֻרְסָמִים סִפְּרוּ, שֶׁלֹּא בָּאוּ לְמַדְרֵגָתָם, רַק עַל־יְדֵי הַנְהָגָה זוֹ. וְהַמַּשְׂכִּיל יָבִין מֵעַצְמוֹ גֹּדֶל מַעֲלַת הַנְהָגָה זוֹ, הָעוֹלָה לְמַעְלָה לְמַעְלָה, וְהוּא דָּבָר הַשָּׁוֶה לְכָל נֶפֶשׁ מִקָּטֹן וְעַד גָּדוֹל, כִּי כֻּלָּם יְכוֹלִים לִנְהֹג הַנְהָגָה זוֹ, וְעַל־יְדֵי זֶה יָבוֹאוּ לְמַעְלָה גְּדוֹלָה. אַשְׁרֵי שֶׁיֹּאחַז בָּזֶה:

עיקר ההתקרבות היא הגעה אל הצדיק ולבקש ממנו בעצמו שיתקן אותך, יקרב אותך אליו ואל השם יתברך שעיקר מה שמקרב הצדיק אמת הוא התקרבות אמיתית להשם יתברך ללא מוץ.

ראה מה רבנו אמר בספר חיי מוהר"ן:

שָׁמַעְתִּי שֶׁאָמַר יֵשׁ לִי הַשָּׂגָה כָּזוֹ לְהַשֵּׁם יִתְבָּרַךְ שֶׁהָיִיתִי יָכוֹל לְהָבִיא עַל יָדָהּ אֶת מָשִׁיחַ אֲבָל סִלַּקְתִּי הַכּל וְלָקַחְתִּי עַצְמִי אֶצְלְכֶם לְהַחֲזִיר אֶתְכֶם לְמוּטָב כִּי זֶה גָּדוֹל מִן הַכּל כִּי זַכָּאָה מָאן דְּאָחֵד בִּידָא דְחַיָּבָא. וְאָז הוֹכִיחַ אֶת אַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ מְאד וְאָמַר כַּמָּה יְגִיעוֹת הָיוּ לִי בִּשְׁבִילְכֶם כַּמָּה פְּעָמִים נִחַר גְּרוֹנִי וְנִתְיַבֵּשׁ הַלַּחְלוּחִית בְּפִי מֵרִבּוּי הַדִּבּוּרִים שֶׁהִרְבֵּיתִי לְדַבֵּר עִם כָּל אֶחָד וְאֶחָד מִכֶּם בִּפְרָטִיּוּת וְעַתָּה מַה פָּעַלְתִּי אַף עַל פִּי שֶׁאַתֶּם אֲנָשִׁים כְּשֵׁרִים אֲבָל לא כָּךְ רָצִיתִי [כִּי כְּבָר מְבאָר שֶׁרָצָה לַעֲשׂוֹת מֵאִתָּנוּ צַדִּיקִים גְּמוּרִים מֻפְלָגִים בַּמַּעֲלָה] וְאֵיךְ אָבוֹא לִפְנֵי כִּסֵּא הַכָּבוֹד. אַךְ אֲנִי מְנַחֵם עַצְמִי בִּמְעַט אֲנָשִׁים שֶׁיֵּשׁ לִי שָׁם בָּעוֹלָם הַבָּא. הַיְנוּ אוֹתָן אֲנָשִׁים מֵאַנְשֵׁי שְׁלוֹמֵנוּ שֶׁכְּבָר נִפְטְרוּ שֶׁאֵלּוּ כְּבָר הֵם מֵאֲנָשָׁיו בְּוַדַּאי. וְכֵן שָׁמַעְתִּי בְּעַצְמוֹ שֶׁאוֹתָן שֶׁנִּפְטְרוּ כְּבָר הֵם בְּוַדַּאי מֵאֲנָשָׁיו כִּי אוֹתָן שֶׁהֵם בַּחַיִּים עֲדַיִן הֵם בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה אֲבָל אֵלּוּ שֶׁנִּפְטְרוּ כְּבָר הֵם מֵאֲנָשָׁיו בְּוַדַּאי

ובחיי מוהר"ן שמ"ט:

פַּעַם אַחַת הָיָה מְשַׁבֵּחַ אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ מְאד וְאָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר עַל יְדֵי לִמּוּד הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וְהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁיַּדְפִּיסוּ סִפְרוֹ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים וְיִתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם. וְאָמַר שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִתְפַּלְּלוּ עַל יְדֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה. וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיֵּשֵׁב וְיַעֲסֹק בִּסְפָרָיו רַק בְּלִי קִנְטוּר וְנִצָּחוֹן וְיִסְתַּכֵּל בּוֹ בֶּאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי יִהְיוּ נִבְקָעִין אֶצְלוֹ כָּל גִּידֵי קַשְׁיוּת לְבָבוֹ. וְאָמַר שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת וְכוּ' יִמְכּר כַּר מִתַּחַת ראשׁוֹ וְיִקְנֶה הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וְעוֹד סִפֵּר מִזֶּה וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר עוֹד מִזֶּה. וְאָמַר שֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ יִהְיֶה חָשׁוּב מְאד וִיבַקְשׁוּהוּ וִיחַפְּשׂוּהוּ מְאד וְיֻדְפַּס וְיַחֲזר וְיֻדְפַּס כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְיִהְיֶה חָשׁוּב מְאד רַק נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת זאת וְאֶהְיֶה אֲנִי עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל וְכוּ'. וְאָמַר שֶׁהַמַּאֲמָרִים שֶׁכָּתַב בְּעַצְמוֹ גַּם הַלָּשׁוֹן לְבַד הוּא מְסֻגָּל מְאד כִּי הֵם כְּלָלִים

בחיי מוהר"ן שמ"ז:

וְאָמַר לוֹ שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל מחַ גָּדוֹל עַל יְדֵי סִפְרוֹ כִּי יֵשׁ בּוֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְעַמְקוּת נִפְלָא מְאד עַל פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים. וְגַם אִם יַתְמִידוּ בִּסְפָרָיו יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת וְאָז יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כִּי יֵשׁ בָּהֶם פְּנִימִיּוּת הַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵין נִרְאֶה עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ כְּלָל. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִלְמד וּלְהַתְמִיד בָּהֶם הַרְבֵּה

לגבי ראש השנה אמר:

ובחיי מוהר"ן תו אמר: לְעִנְיַן ראשׁ הַשָּׁנָה שֶׁצְּרִיכִין לִהְיוֹת אֶצְלוֹ עַל ראשׁ הַשָּׁנָה דַּיְקָא אָמַר שֶׁיְּכוֹלִין אָז אֲנָשִׁים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה לא הָיָה בְּאֶפְשָׁר שֶׁיִּהְיֶה לָהֶם תִּקּוּן בְּשׁוּם אפֶן אַף עַל פִּי כֵן בְּראשׁ הַשָּׁנָה יְכוֹלִין אֲפִילּוּ הֵם לְקַבֵּל תִּקּוּן. אַף עַל פִּי שֶׁבְּכָל הַשָּׁנָה אֲפִילּוּ הוּא בְּעַצְמוֹ זִכְרוֹנוֹ לִבְרָכָה לא הָיָה יָכוֹל לְתַקְּנָם אֲבָל בְּראשׁ הַשָּׁנָה גַּם הֵם יְכוֹלִים לְקַבֵּל תִּקּוּנִים. כִּי אָמַר שֶׁהוּא עוֹשֶׂה בְּראשׁ הַשָּׁנָה עִנְיָנִים וְתִקּוּנִים מַה שֶּׁבְּכָל הַשָּׁנָה גַּם הוּא אֵינוֹ יָכוֹל לַעֲשׂוֹת.

תדע לך, שבליקוטי מוהר"ן תורה ד' רבנו הקדוש אומר, שאם אדם מגיע לצדיק האמת ומתוודה לפני על העברות שלו, אותו צדיק האמת שמבוטל כולו בתכלית להשם יתברך ונכלל בו יתברך, פועל אצלו תיקון אדיר וזה שהוא מוציא את העברות ממנו, מן העצמות שלו ומסיר ממנו את הטומאה. לכן, אני ממליץ לך לנסוע לצדיק האמת הקבור באומן, הלא הוא (בלשון החזון איש, הרב כדורי, הבבא סאלי ועוד צדיקים) אור האורות אדמו"ר רבי נחמן מברסלב זיע"א שהבטיח לתקן את מי שיגיע אליו ויגיד את התיקון הכללי שהוא תיקון לפגם הברית ויתן פרוטה לצדקה – ואמר אדמו"ר ז"ל שאם מגיעים אליו בראש השנה אז הוא יכול לפעול יותר על האדם ואצל השם יתברך כי ראש השנה ניתן לו מתנה מהשם יתברך, וכל הדברים האלו נעשים גם היום ברוך השם. בנוסף ראה להתחיל ללמוד ליקוטי מוהר"ן על חשיבות הלימוד של ליקוטי מוהר"ן והתיקון שזה עושה לנשמה:

בחיי מוהר"ן שמ"ז:

וְאָמַר לוֹ שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל מחַ גָּדוֹל עַל יְדֵי סִפְרוֹ כִּי יֵשׁ בּוֹ שֵׂכֶל גָּדוֹל וְעַמְקוּת נִפְלָא מְאד עַל פִּי פְּשׁוּטָן שֶׁל דְּבָרִים. וְגַם אִם יַתְמִידוּ בִּסְפָרָיו יְכוֹלִין לִזְכּוֹת לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה אִישׁ כָּשֵׁר בֶּאֱמֶת וְאָז יִזְכֶּה לִרְאוֹת הַפְּנִימִיּוּת שֶׁיֵּשׁ בִּסְפָרָיו הַקְּדוֹשִׁים כִּי יֵשׁ בָּהֶם פְּנִימִיּוּת הַרְבֵּה מַה שֶּׁאֵין נִרְאֶה עַל פִּי פְּשׁוּטוֹ כְּלָל. אַשְׁרֵי הַזּוֹכֶה לִלְמד וּלְהַתְמִיד בָּהֶם הַרְבֵּה

ובחיי מוהר"ן שמ"ט:

פַּעַם אַחַת הָיָה מְשַׁבֵּחַ אֶת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ מְאד וְאָמַר שֶׁיְּכוֹלִין לִהְיוֹת נַעֲשֶׂה בַּעַל תְּשׁוּבָה גָּמוּר עַל יְדֵי לִמּוּד הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וְהָיָה חָפֵץ וּמִשְׁתּוֹקֵק מְאד שֶׁיַּדְפִּיסוּ סִפְרוֹ עוֹד כַּמָּה פְּעָמִים וְיִתְפַּשְּׁטוּ בָּעוֹלָם. וְאָמַר שֶׁיִּהְיוּ בְּנֵי אָדָם שֶׁיִּלְמְדוּ וְיִתְפַּלְּלוּ עַל יְדֵי הַסֵּפֶר הַזֶּה. וְאָמַר שֶׁמִּי שֶׁיֵּשֵׁב וְיַעֲסֹק בִּסְפָרָיו רַק בְּלִי קִנְטוּר וְנִצָּחוֹן וְיִסְתַּכֵּל בּוֹ בֶּאֱמֶת אָז בְּוַדַּאי יִהְיוּ נִבְקָעִין אֶצְלוֹ כָּל גִּידֵי קַשְׁיוּת לְבָבוֹ. וְאָמַר שֶׁכָּל אָדָם צָרִיךְ לְהִשְׁתַּדֵּל לִקְנוֹת הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וּמִי שֶׁאֵין לוֹ בַּמֶּה לִקְנוֹת וְכוּ' יִמְכּר כַּר מִתַּחַת ראשׁוֹ וְיִקְנֶה הַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ. וְעוֹד סִפֵּר מִזֶּה וְעַיֵּן בְּמָקוֹם אַחֵר עוֹד מִזֶּה. וְאָמַר שֶׁהַסֵּפֶר שֶׁלּוֹ יִהְיֶה חָשׁוּב מְאד וִיבַקְשׁוּהוּ וִיחַפְּשׂוּהוּ מְאד וְיֻדְפַּס וְיַחֲזר וְיֻדְפַּס כַּמָּה וְכַמָּה פְּעָמִים וְיִהְיֶה חָשׁוּב מְאד רַק נִכְסַפְתִּי לִרְאוֹת זאת וְאֶהְיֶה אֲנִי עוֹמֵד וּמִסְתַּכֵּל וְכוּ'. וְאָמַר שֶׁהַמַּאֲמָרִים שֶׁכָּתַב בְּעַצְמוֹ גַּם הַלָּשׁוֹן לְבַד הוּא מְסֻגָּל מְאד כִּי הֵם כְּלָלִים

אמר רבי נתן בליקוטי הלכות, אונאה הלכה ג, אות ב':

וְעִקַּר הַהִתְחַזְּקוּת שֶׁיִּזְכֶּה לִשָּׁאֵר קַיָּם עַל מַעֲמָדוֹ לְעוֹלָם, לְקַיֵּם "אִם אֶסַּק שָׁמַיִם שָׁם אָתָּה וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", לֶאֱחֹז עַצְמוֹ בַּה' יִתְבָּרַךְ תָּמִיד בְּכָל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, וַאֲפִילּוּ בִּשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת מַמָּשׁ לֹא יִתְיָאֵשׁ אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם אֹפֶן שֶׁבָּעוֹלָם, הוּא עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, כִּי עִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא תְּפִלָּה, כִּי עַל-פִּי הַתּוֹרָה לֹא הָיָה לְהַבַּעַל עֲבֵרָה שׁוּם תַּקָּנָה בָּעוֹלָם, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (יומא פו:). אֲבָל ה' יִתְבָּרַךְ חָפֵץ חֶסֶד הוּא וְרוֹצֶה בַּתְּשׁוּבָה וְהִקְדִּים תְּשׁוּבָה לָעוֹלָם. וּתְשׁוּבָה הִיא לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, שֶׁשָּׁם בִּבְחִינַת 'תְּשׁוּבָה', נִתְהַפֵּךְ הַכֹּל לְטוֹבָה וּזְדוֹנוֹת נִתְהַפְּכִין לִזְכֻיּוֹת. וְעִקַּר הַתְּשׁוּבָה הִיא תְּפִלָּה, כִּי תְּפִלָּה גַּם-כֵּן לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, כַּמְבֹאָר בְּדִבְרֵי רַבֵּינוּ זַ"ל בְּכַמָּה מְקוֹמוֹת, כִּי תְּפִלָּה הִיא דְּבָרִים הָעוֹמְדִים בְּרוּמוֹ שֶׁל עוֹלָם, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות ו:), שֶׁהוּא בְּחִינַת נִסְתָּרוֹת שֶׁבַּתּוֹרָה, לְמַעְלָה מִן הַתּוֹרָה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב בְּהַתּוֹרָה 'חוֹתָם בְּתוֹךְ חוֹתָם' סִימָן כ"ב, עַיֵּן שָׁם. וְעַל-כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ בֶּאֱמֶת, עִקַּר הַתְּשׁוּבָה שְׁלֵמָה הִיא עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, דְּהַיְנוּ שֶׁיִּתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיְּרַחֵם עָלָיו מֵעַתָּה וְיַצִּילֵהוּ מֵעֲווֹנוֹת, כִּי בֶּאֱמֶת כָּל אָדָם הוּא בְּסַכָּנָה גְּדוֹלָה וַעֲצוּמָה בְּזֶה הָעוֹלָם, וּבִפְרָט הַבַּעַל תְּשׁוּבָה שֶׁכְּבָר נִכְשַׁל בַּמֶּה שֶׁנִּכְשַׁל, וְאֵיךְ יִזְכֶּה לָשׁוּב, כִּי בְּכָל יוֹם יִצְרוֹ שֶׁל אָדָם מִתְגַּבֵּר עָלָיו וְכוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סוכה נב.). וְכָל מַה שֶּׁהָאָדָם רוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל הַבַּעַל דָּבָר הוּא מִתְגַּבֵּר עָלָיו בְּיוֹתֵר, כִּי 'כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ', כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (סוכה נב.), וּכְמוֹ שֶׁרוֹאִין בְּחוּשׁ, כִּי הוּא כְּמוֹ שְׁנֵי בְּנֵי אָדָם שֶׁנִּלְחֲמִין זֶה עִם זֶה, שֶׁכְּשֶׁרוֹאֶה הָאֶחָד שֶׁחֲבֵרוֹ מִתְגַּבֵּר עָלָיו אֲזַי הוּא מִתְגַּבֵּר בְּיוֹתֵר. וְאִם-כֵּן אֵיךְ יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה, כִּי תֵּכֶף כְּשֶׁרוֹצֶה לְהִתְגַּבֵּר עַל מַה שֶּׁצָּרִיךְ לְהִתְגַּבֵּר מִתְגַּבְּרִין עָלָיו יוֹתֵר:

עַל-כֵּן הָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה וְהִתְבּוֹדְדוּת שֶׁצָּרִיךְ לְהַרְגִּיל אֶת עַצְמוֹ לְהִתְבּוֹדֵד בְּכָל יוֹם וָיוֹם בֵּינוֹ לְבֵין קוֹנוֹ, וּלְהַפִּיל תְּחִנָּתוֹ לִפְנֵי ה' יִתְבָּרַךְ הַמָּלֵא רַחֲמִים בְּכָל עֵת שֶׁיְּזַכֵּהוּ לָשׁוּב בִּתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה בֶּאֱמֶת. וַאֲפִילּוּ אִם רוֹאֶה שֶׁאֵינוֹ פּוֹעֵל בִּתְפִלָּתוֹ, כִּי עֲדַיִן מִתְגַּבְּרִים עָלָיו יוֹתֵר, אַף-עַל-פִּי-כֵן יַעֲשֶׂה אֶת שֶׁלּוֹ וְיִתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ אוּלַי יָחוּס אוּלַי יְרַחֵם, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים כז): "קַוֵּה אֶל ה'" וְכוּ', וּפֵרֵשׁ רַשִּׁ"י: 'וְאִם לֹא נִתְקַבְּלָה תְּפִלָּתְךָ חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ, וַחֲזֹר וְקַוֵּה אֶל ה', וּכְמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות לב:): 'אִם רוֹאֶה אָדָם שֶׁהִתְפַּלֵּל וְלֹא נַעֲנָה יַחֲזֹר וְיִתְפַּלֵּל', שֶׁנֶּאֱמַר: "קַוֵּה אֶל ה' חֲזַק וְיַאֲמֵץ לִבֶּךָ וְקַוֵּה אֶל ה'". וְכָל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁתָּמִיד יְקַוֶּה לַה', וְיַעְתִּיר אֵלָיו אַף אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה, עֲדַיִן אֵין תְּשׁוּבָתוֹ שְׁלֵמָה, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יּוּלֵד יוֹם, אוּלַי יָבוֹא עָלָיו נִסָּיוֹן אוֹ מִכְשׁוֹל וְכוּ', וּמִי יוֹדֵעַ אִם יַעֲמֹד בְּקִשְׁרֵי הַמִּלְחָמָה, אֲבָל אִם הָאָדָם חָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁאֲפִילּוּ אִם חַס וְשָׁלוֹם לֹא יַעֲמֹד בַּנִּסָּיוֹן, וַאֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, אַף-עַל-פִּי-כֵן יְקַוֶּה תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ בִּבְחִינַת "וְאַצִּיעָה שְׁאוֹל הִנֶּךָּ", אָז הוּא בָּטוּחַ שֶׁבְּוַדַּאי יִזְכֶּה לִתְשׁוּבָה שְׁלֵמָה, כִּי סוֹף כָּל סוֹף יָשׁוּב לַה' יִתְבָּרַךְ מֵאַחַר שֶׁחָזָק בְּדַעְתּוֹ שֶׁלֹּא יִפֹּל מִשּׁוּם דָּבָר שֶׁבָּעוֹלָם. וּכְמוֹ שֶׁשָּׁמַעְנוּ מִפִּי רַבֵּינוּ זַ"ל (חיי מוהר"ן סימן תנג) בְּעַצְמוֹ שֶׁאָמַר לָנוּ בְּפֵרוּשׁ: 'כְּמוֹ שֶׁאַתֶּם רוֹאִין אוֹתִי, [כְּלוֹמַר שֶׁאַתֶּם יוֹדְעִין קְדֻשָּׁתִי הַגְּדוֹלָה שֶׁאֲנִי צַדִּיק גָּמוּר וְכוּ'], אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם הָיִיתִי עַכְשָׁו עוֹבֵר עֲבֵרָה גְּדוֹלָה מַמָּשׁ, לֹא הָיִיתִי נוֹפֵל בְּדַעְתִּי כְּלָל, רַק הָיִיתִי אִישׁ כָּשֵׁר אַחַר הָעֲבֵרָה כְּמוֹ קֹדֶם, רַק אַחַר-כָּךְ הָיִיתִי עוֹשֶׂה תְּשׁוּבָה'.

וְעַל-כֵּן גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה הָיָה אַחֲרֶיהָ הֶפְסֵק, אֲבָל גְּאֻלָּה אַחֲרוֹנָה לֹא יִהְיֶה אַחֲרֶיהָ הֶפְסֵק, כִּי גְּאֻלָּה הָרִאשׁוֹנָה הִיא בְּחִינַת תּוֹרָה, כִּי אָז זָכוּ יִשְׂרָאֵל לְקַבֵּל אֶת הַתּוֹרָה. וּגְאֻלָּה אַחֲרוֹנָה הִיא בְּחִינַת תְּפִלָּה, כִּי עִקַּר כְּלֵי זֵינוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ הִיא תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתַב רַבֵּינוּ זַ"ל סִימָן ב', כִּי מָשִׁיחַ יִבְנֶה לָנוּ אֶת הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (ישעיה נו): "כִּי בֵּיתִי בֵּית תְּפִלָּה", שֶׁזֶּהוּ בְּחִינַת מָשִׁיחַ בֶּן דָּוִד, כִּי דָּוִד הוּא בְּחִינַת כְּלָלִיּוּת הַתְּפִלָּה שֶׁבְּנֵי יִשְׂרָאֵל הַכְּשֵׁרִים מִתְפַּלְּלִים לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיִּזְכּוּ לָשׁוּב אֵלָיו בֶּאֱמֶת, כִּי הוּא נְעִים זְמִירוֹת יִשְׂרָאֵל, וְכָל הַתְּפִלּוֹת נִקְרָאִין עַל שְׁמוֹ. כִּי כָּל סֵפֶר תְּהִלִּים שֶׁחִבֵּר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם נִתְיַסֵּד עַל עִנְיָן זֶה, שֶׁנִּזְכֶּה לָשׁוּב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ מִכָּל הַנְּפִילוֹת שֶׁבָּעוֹלָם, כִּי אֵין חָכְמָה וְאֵין תְּבוּנָה וְאֵין עֵצָה לַעֲמֹד נֶגֶד הַבַּעַל דָּבָר, כִּי אִם עַל-יְדֵי תְּפִלָּה, שֶׁעַל-יְדֵי-זֶה זוֹכִין לְכָל הָעֵצוֹת וּלְכָל אֳפָנֵי הַיְשׁוּעוֹת, לִזְכּוֹת לָצֵאת מִגָּלוּת נַפְשׁוֹ וּלְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ. וְזֶה שֶׁאָמַר דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים קט): "תַּחַת אַהֲבָתִי יִשְׂטְנוּנִי, וַאֲנִי תְּפִלָּה", שֶׁכָּל מַה שֶּׁאֲנִי אוֹהֵב בְּיוֹתֵר אֶת ה' יִתְבָּרַךְ וְרוֹצֶה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ הֵם מַסְטִינִים עָלַי בְּיוֹתֵר, כִּי כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ, וְאִם-כֵּן אֵיךְ אֶזְכֶּה לְהִתְקָרֵב אֵלָיו יִתְבָּרַךְ, מֵאַחַר שֶׁבְּכָל פַּעַם מִתְגַּבְּרִים וּמִתְגָּרִים בִּי יוֹתֵר, אַךְ: "וַאֲנִי תְּפִלָּה", אֲנִי אֶתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ שֶׁיּוֹצִיאֵנִי מִן הַשְּׁאוֹל תַּחְתִּיּוֹת יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה אֲנִי אֶתְפַּלֵּל תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ בְּחִינַת "וַאֲנִי תְּפִלָּה", וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב (תהלים עא): "וַאֲנִי תָּמִיד אֲיַחֵל וְהֹסַפְתִּי עַל כָּל תְּהִלָתֶךָ", שֶׁאוֹסִיף בְּכָל פַּעַם לוֹמַר תְּהִלִּים וּתְחִנּוֹת וּבַקָּשׁוֹת אוּלַי יְרַחֵם:

וְעַל-כֵּן לֹא מָצָא שׁוּם אָדָם אֶת מְקוֹם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ עַד שֶׁבָּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם, שֶׁיָּגַע וְטָרַח מְאֹד עַד שֶׁמָּצָא מָקוֹם לַה', שֶׁהוּא נְקֻדַּת הָאֶבֶן שְׁתִיָּה מְקוֹם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב (שם קלב): "זְכֹר ה' לְדָוִד אֶת כָּל עֻנּוֹתוֹ אֲשֶׁר נִשְׁבַּע לַה' וְכוּ', עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'" וְכוּ'. כִּי עַד דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם לֹא הָיָה הַתְּפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, כִּי כָּל הַתְּפִלּוֹת נִקְרָאִין עַל שְׁמוֹ כַּנַּ"ל, כִּי הוּא חִבֵּר חֲמִשָּׁה סְפָרִים תְּהִלִּים שֶׁהֵם כְּלוּלִין מִכָּל תְּפִלּוֹת יִשְׂרָאֵל, שֶׁהֵם כְּנֶגֶד חֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, כִּי כָּל תְּפִלּוֹתָיו שֶׁל דָּוִד, שֶׁהוּא סֵפֶר תְּהִלִּים, הַכֹּל הָיָה בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה בִּשְׁלֵמוּת, שֶׁהִיא כְּלוּלָה מֵחֲמִשָּׁה חֻמְּשֵׁי תּוֹרָה, וְעַל-כֵּן חִבֵּר כְּנֶגֶד זֶה חֲמִשָּׁה סְפָרִים תְּהִלִּים, כִּי כָּל תְּהִלִּים הוּא רַק בִּשְׁבִיל שֶׁיִּזְכֶּה לְקַיֵּם אֶת הַתּוֹרָה, שֶׁזֶּה הָיוּ כָּל תְּפִלּוֹתָיו שֶׁל דָּוִד כַּנַּ"ל. וּמֵחֲמַת שֶׁכָּל עֲבוֹדָתוֹ שֶׁל דָּוִד הָיָה תְּפִלָּה, וְעַל-כֵּן זָכָה לְמַה שֶּׁזָּכָה, עַל-כֵּן הוּא דַּיְקָא מָצָא אֶת מְקוֹם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא מְקוֹם הַתְּפִלָּה שֶׁהָיָה סָתוּם מֵעֵין כֹּל, עַד שֶׁבָּא דָּוִד וְיָגַע מְאֹד, כְּמוֹ שֶׁכָּתוּב: "אִם אֶתֵּן שְׁנָת לְעֵינָי לְעַפְעַפַּי תְנוּמָה, עַד אֶמְצָא מָקוֹם לַה'". כִּי כָּל זְמַן שֶׁאֵין הָאָדָם זוֹכֶה לִתְפִלָּה בִּשְׁלֵמוּת, עֲדַיִן אֵין לוֹ מָקוֹם לַה', וַעֲדַיִן הוּא נָע וָנָד וּמְטֻלְטָל. וַאֲפִילּוּ אִם עוֹסֵק בַּתּוֹרָה עֲדַיִן אֵינוֹ בָּטוּחַ שֶׁיִּשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדוֹ, כִּי מִי יוֹדֵעַ מַה יַּעֲבֹר עָלָיו. כְּמוֹ שֶׁרָאִינוּ כַּמָּה וְכַמָּה בְּנֵי אָדָם שֶׁעָסְקוּ בַּתּוֹרָה בְּהַתְמָדָה גְּדוֹלָה כַּמָּה שָׁנִים, וְאַחַר-כָּךְ נָפְלוּ מְאֹד וְנִתְרַחֲקוּ מִן הַתּוֹרָה לְגַמְרֵי. וּבִפְרָט שֶׁיֵּשׁ אֲנָשִׁים הַרְבֵּה שֶׁנָּפְלוּ לְמַה שֶּׁנָּפְלוּ עַד שֶׁיֵּשׁ שֶׁנָּפְלוּ לַעֲבֵרוֹת גְּדוֹלוֹת מַמָּשׁ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, וְהֵם מְשֻׁקָּעִים בִּיוֵן מְצוּלָה בְּטִיט הַיָּוֵן, וְהֵם מְצַפִּים וּמִתְגַּעְגְּעִים לָצֵאת מִטִּנּוּפָם וְלִכְלוּכָם, אַךְ אֵין מִי שֶׁיּוֹשִׁיעֵם וְיוֹצִיאֵם:

עַל-כֵּן עִקַּר הַמָּקוֹם וְהַמַּעֲמָד דִּקְדֻשָּׁה הוּא תְּפִלָּה, כִּי עַל-יְדֵי תְּפִלָּה זוֹכִין לִשָּׁאֵר קַיָּם עַל עָמְדוֹ תָּמִיד, אֲפִילּוּ אִם יִהְיֶה אֵיךְ שֶׁיִּהְיֶה, כִּי כְּשֶׁאֵינוֹ זוֹכֶה כִּי אִם לְתוֹרָה לְבַד, אַף-עַל-פִּי שֶׁטּוֹב מְאֹד, וְזֶה עִקַּר הַתַּכְלִית, כִּי הֵם חַיֵּינוּ וְאֹרֶךְ יָמֵינוּ, אַף-עַל-פִּי-כֵן אַחַר-כָּךְ כְּשֶׁנּוֹפֵל חַס וְשָׁלוֹם מִן הַתּוֹרָה, אֵין לוֹ בַּמֶּה לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ, אֲבָל כְּשֶׁזּוֹכֶה לִתְפִלָּה יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה לְעוֹלָם, אֲפִילּוּ אִם יַעֲבֹר עָלָיו מָה. כִּי לִפְעָמִים נוֹפֵל הָאָדָם לִירִידָה עֲמֻקָּה שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם מָעֳמָד, וּבִפְרָט בַּדּוֹרוֹת הַלָּלוּ שֶׁרַבִּים מִיִּשְׂרָאֵל נָפְלוּ מְאֹד, עַד שֶׁהֵם בְּעֵינֵיהֶם לְאַחַר יֵאוּשׁ לְגַמְרֵי, וַעֲלֵיהֶם הִתְנַבֵּא דָּוִד הַמֶּלֶךְ עָלָיו הַשָּׁלוֹם (תהלים סט): "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד, בָּאתִי בְמַעֲמַקֵּי מַיִם וְשִׁבֹּלֶת שְׁטָפָתְנִי". כִּי עַל גָּלוּת הַזֶּה נֶאֱמַר (איכה א): "וַתֵּרֶד פְּלָאִים אֵין עוֹזֵר לָהּ". וְגֹדֶל הָרַחֲמָנוּת שֶׁיֵּשׁ עַל אֲנָשִׁים כָּאֵלּוּ שֶׁטּוֹבְעִים בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד אֵין לְשַׁעֵר, הַמָּקוֹם יְרַחֵם עֲלֵיהֶם. וּבַמֶּה אֶפְשָׁר לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ וְלִשָּׁאֵר עַל עָמְדוֹ בִּנְפִילָה וִירִידָה כָּזוֹ, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵאַחַר שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם מָעֳמָד, כִּי נִתְרַחֵק מִכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וְשׁוֹקֵעַ וְטוֹבֵעַ בְּכָל יוֹם בַּמֶּה שֶׁטּוֹבֵעַ. עַל-כֵּן הָעִקָּר הוּא תְּפִלָּה וּצְעָקָה וַאֲנָחָה לַה' יִתְבָּרַךְ, וּכְמוֹ שֶׁאָמַר שָׁם דָּוִד אַחַר שֶׁהֶאֱרִיךְ בְּגֹדֶל צָרוֹת הַנֶּפֶשׁ שֶׁיֵּשׁ עַל כָּל אֶחָד מִיִּשְׂרָאֵל לְפִי עִנְיָנוֹ, בְּחִינַת "טָבַעְתִּי בִּיוֵן מְצוּלָה וְאֵין מָעֳמָד וְכוּ', יָגַעְתִּי בְקָרְאִי וְכוּ', רַבּוּ מִשַּׂעֲרוֹת רֹאשִׁי שׂנְאַי חִנָּם" וְכוּ'. אַחַר-כָּךְ אָמַר: "וַאֲנִי תְפִלָּתִי לְךָ ה' עֵת רָצוֹן" וְכוּ', שֶׁאֲנִי אַחֲזִיק עַצְמִי לְעוֹלָם בִּתְפִלָּה וְתַחֲנוּנִים לַה' יִתְבָּרַךְ אוּלַי יְרַחֵם, שֶׁתְּפִלָּה הִיא בְּחִינַת מָעֳמָד וּמָקוֹם אֲפִילּוּ בִּיוֵן מְצוּלָה שֶׁאֵין שָׁם שׁוּם מָעֳמָד, כִּי הַתְּפִלָּה נִקְרֵאת 'עֲמִידָה', כִּי אֵין עֲמִידָה אֶלָּא תְּפִלָּה, כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זַ"ל (ברכות ו:), וּכְמוֹ שֶׁכָּתוּב: "עֹמְדוֹת הָיוּ רַגְלֵינוּ בִּשְׁעָרַיִךְ יְרוּשָׁלָיִם". כִּי יְרוּשָׁלַיִם שָׁם הַבֵּית-הַמִּקְדָּשׁ, שֶׁהוּא בֵּית הַתְּפִלָּה, שָׁם עִקַּר בְּחִינַת הָעֲמִידָה, כִּי עַל-יְדֵי תְּפִלָּה יְכוֹלִין לְהִתְקָרֵב תָּמִיד לַה' יִתְבָּרַךְ אֲפִילּוּ אִם הוּא כְּמוֹ שֶׁהוּא, כִּי אַף-עַל-פִּי שֶׁהוּא רָחוֹק מִכָּל הַקְּדֻשּׁוֹת וּמִכָּל הַתּוֹרָה וְאֵינוֹ יָכוֹל לְהַחֲיוֹת אֶת עַצְמוֹ בְּשׁוּם דָּבָר, אַף-עַל-פִּי-כֵן אִם יִתְלֶה עֵינָיו לַמָּרוֹם וְיִתְפַּלֵּל לַה' יִתְבָּרַךְ מִמָּקוֹם שֶׁהוּא עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה. וְעַל-כֵּן מִי שֶׁרוֹצֶה לִהְיוֹת אִישׁ יִשְׂרְאֵלִי בֶּאֱמֶת, צָרִיךְ שֶׁיֹּאחַז בִּשְׁנֵיהֶם בְּתוֹרָה וּתְפִלָּה, כִּי שְׁנֵיהֶם כְּאֶחָד טוֹבִים, אֲשֶׁר אִם יִפֹּל חַס וְשָׁלוֹם הָאֶחָד יָקִים אֶת חֲבֵרוֹ:

ויש עוד אריכות גדולה מאוד מאוד בנושא

בברכה,

יהונתן יצחק

דילוג לתוכן