ק״ל:תשכ״ג א׳ כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ, יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ (סוכה נב): ב׳ עַל־יְדֵי עֲנָוָה נִצּוֹל מִנִּאוּף, וְזוֹכֶה לִשְׁמִירַת הַבְּרִית. כְּמוֹ שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סוטה ד:): כָּל הַמִּתְגָּאֶה, לַסּוֹף נִכְשָׁל בְּאֵשֶׁת אִישׁ, שֶׁנֶּאֱמַר: וְאֵשֶׁת אִישׁ נֶפֶשׁ יְקָרָה תָּצוּד. ג׳ וְזֶה פֵּרוּשׁ הַסְּמִיכוּת (במדבר י״ב:ג׳): וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד וְכוּ', לַפָּסוּק: וַתְּדַבֵּר אַהֲרֹן וּמִרְיָם בְּמשֶׁה. כִּי הֵם דִּבְּרוּ עַל אוֹדוֹת הָאִשָּׁה הַכּוּשִׁית אֲשֶׁר לָקַח, כִּי כּוּשִׁית עַל־שֵׁם יָפְיָהּ נִקְרֵאת, וְהֵם אָמְרוּ שֶׁלְּקָחָהּ לְשֵׁם יֹפִי, ד׳ וְעַל כֵּן דִּבְּרוּ עַל הַפְּרִישׁוּת, כִּי הֵם לֹא רָצוּ לְהַאֲמִין שֶׁאֶפְשָׁר לִהְיוֹת פָּרוּשׁ. וְעַל זֶה הֵשִׁיבָה הַתּוֹרָה וְסָמְכָה תֵּכֶף, וְהָאִישׁ מֹשֶׁה עָנָו מְאֹד מִכֹּל הָאָדָם – כִּי עַל־יְדֵי שֶׁהָיָה עָנָו מִכֹּל הָאָדָם, הָיָה אֶפְשָׁר לוֹ לִהְיוֹת פָּרוּשׁ לְגַמְרֵי, וְלֹא הָיָה לוֹ יִחוּדָא תַּתָּאָה כְּלָל. ה׳ וְזֶה שֶׁאָמְרוּ רַבּוֹתֵינוּ זִכְרוֹנָם לִבְרָכָה (סנהדרין יט:): תָּקְפּוֹ שֶׁל יוֹסֵף – עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל בֹּעַז, תָּקְפּוֹ שֶׁל בֹּעַז – עַנְוְתָנוּתוֹ שֶׁל פַּלְטִי בֶּן לַיִּשׁ. כִּי הוּא תָּלוּי בַּעֲנָוָה, כִּי עַל־יְדֵי עֲנָוָה נִצּוֹל מִפְּגַם הַבְּרִית. ו׳ וְזֶה שֶׁאָמְרוּ: כָּל הַגָּדוֹל מֵחֲבֵרוֹ – שֶׁיֵּשׁ לוֹ גַּדְלוּת, ז׳ יִצְרוֹ גָּדוֹל מִמֶּנּוּ – שֶׁמִּתְגַּבֵּר עָלָיו הַיֵּצֶר הָרָע בְּתַאֲוַת נִאוּף, כִּי זֶה עִקַּר הַיֵּצֶר הָרָע, כַּמּוּבָא בַּזֹּהַר (ויקרא דף טו:): עִקָּרָא דְּיִצְרָא בִּישָׁא לְגַלָּאָה עֲרָיִין:
לעילוי נשמת רבנו נחמן בן פייגא זכותו תגן עלינו ועל כל ישראל.