אַף־עַל־פִּי שֶׁבָּאוּ גָּלֻיּוֹת וְצָרוֹת עַל יִשְׂרָאֵל, הָאֵל הָרַחֲמָן הוּא מְרַחֵם תָּמִיד עֲלֵיהֶם, שֶׁנֶּאֱמַר: "וְאַף גַּם־זֹאת בִּהְיוֹתָם" וגו' (ויקרא כו, מד) וְנֶאֱמַר: "וְזָכַרְתִּי אֶת־בְּרִיתִי" וגו' (שם שם, מב). וְאִם שָׂמְחוּ אוּמוֹת הָעוֹלָם בְּמַפַּלְתָּם שֶׁל יִשְׂרָאֵל, שֶׁנֶּאֱמַר: "כָּל־אֹיְבַי שָׁמְעוּ רָעָתִי שָׂשׂוּ" (איכה א, כא), אֵל נְקָמוֹת ה' יִנְקֹם מֵהֶם נִקְמַת יִשְׂרָאֵל, כִּדְאִיתָא בְּאֵיכָה רַבָּתִי, עַל פָּסוּק "תָּבֹא כָל־רָעָתָם לְפָנֶיךָ" וגו' (שם שם, כב): אַיְתֵי עֲלֵיהוֹן מַה דְּאַיְתֵית עָלַי, דַּקְדֵּק עֲלֵיהוֹן מַה שֶּׁדִּקְדַּקְתָּ עָלַי; "וְעוֹלֵל לָמוֹ" (שם), קְטֵף עוֹלְלוֹתֵיהוֹן כְּמַה דִּקְטֶפֶת עוֹלְלוֹתַי.
קטף. תכרת עולליהן כמו שכרתו עוללי:
וְכָל הָאוּמוֹת יָבִיאוּ דוֹרוֹן לְיִשְׂרָאֵל וּלְמַלְכָּם, כִּדְאָמְרִינָן פֶּרֶק עַרְבֵי פְסָחִים (פסחים קיח, ב): עוֹד חֲדָת, עֲתִידָה אֶרֶץ מִצְרַיִם שֶׁתָּבִיא דוֹרוֹן לַמֶּלֶךְ הַמָּשִׁיחַ. כְּסָבוּר מָשִׁיחַ שֶׁלֹּא לְקַבֵּל דּוֹרוֹנָם. אוֹמֵר לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: קַבֵּל מֵהֶם, אַכְסַנְיָא עָשׂוּ לְבָנַי בְּמִצְרַיִם. מִיָּד "יֶאֱתָיוּ חַשְׁמַנִּים מִנִּי מִצְרָיִם". נָשְׂאוּ כּוּשׁ קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָן: וּמַה הַלָּלוּ שֶׁנִּשְׁתַּעְבְּדוּ בָּהֶם בְּיִשְׂרָאֵל כָּךְ, אָנוּ עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה. מִיָּד "כּוּשׁ תָּרִיץ יָדָיו" וגו'. נָשְׂאָה מַלְכוּת הָרְשָׁעָה קַל וָחֹמֶר בְּעַצְמָהּ: וּמַה הַלָּלוּ שֶׁאֵין אַחֵיהֶם כָּךְ, אָנוּ שֶׁאַחֵיהֶם עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה וכו'.
אכסניא. שהיו ישראל גרים בארצם והיו שם כאורח באושפיזא: יאתיו חשמנים. דורנות למלך המשיח לירושלים והיינו אומה של מצרים: כך. הם מקבלין מהם המתנות מכל שכן שיקבלו ממנו:
[וּכְשֶׁתִּתְנַשֵּׂא קֶרֶן יִשְׂרָאֵל יַחְרְבוּ שׂוֹנְאֵיהֶם, כְּמוֹ שֶׁדָּרְשׁוּ בְּפֶרֶק אֵלּוּ עוֹבְרִין (שם מב, ב) עַל פָּסוּק: "אִמָּלְאָה הֶחֳרָבָה" (יחזקאל כו, ב): אִם מָלְאָה זוֹ הֶחֱרִיבָה זוֹ וְאִם הֶחֱרִיבָה זוֹ מָלְאָה זוֹ. רַב נַחְמָן בַּר יִצְחָק אָמַר: מֵהָכָא, "וּלְאֹם מִלְאֹם יֶאֱמָץ" (בראשית כה, כג)].
וְהַדָּבָר תָּלוּי עַד יַגִּיעַ קֵץ הַגְּאוּלָה, אוֹ אִם יָשׁוּב יִשְׂרָאֵל בִּתְשׁוּבָה, שֶׁמֻּבְטָח לָנוּ כִּי יְחִישֶׁנָּה הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, כִּדְאָמְרִינָן בְּפֶרֶק חֵלֶק (סנהדרין צח, א): אָמַר רַבִּי אֲלַכְסַנְדְרִי: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי רַמִּי: כְּתִיב "בְּעִתָּהּ" וּכְתִיב "אֲחִישֶׁנָּה" (ישעיה ס, כב)? זָכוּ – אֲחִישֶׁנָּה, לֹא זָכוּ – בְּעִתָּה.
וַאֲמְרִינָן עֲלָהּ: רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אַשְׁכְּחֵיהּ לְאֵלִיָּהוּ דַּהֲוָה קָאִי אַמְּעַרְתֵּיהּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַאי, אֲמַר לֵיהּ: אֵימַת אָתֵי מְשִׁיחָא? אֲמַר לֵיהּ: זִיל שְׁיּוּלֵיה. אֲמַר לֵיהּ: וְהֵיכָא יָתֵיב? אֲמַר לֵיהּ: הוּא יָתֵיב אַפִּתְחָא דְרוֹמִי, בֵּין סוֹבְלֵי חוֹלָאִים. אֲמַר לֵיהּ: וּמַאי סִימָנֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: כֻּלְהוּ כִּי שָׁרוּ בְּחַד זִימְנָא שָׁרוּ וּבְחַד זִימְנָא אָסְרֵי וְאִיהוּ שָׁרֵי חַד וּמְעַיֵּין בָּהּ וַאֲסֵיר חַד; קָסָבַר דִּלְמָא אִיבָּעֵי לִי וְלָא אִיעַכֵּב. אָזַל לְגַבֵּיה. אֲמַר לֵיהּ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, רַבִּי. אָמַר לוֹ: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, בַּר לִיוַאי. אָמַר לוֹ: אֵימַת אָתֵי מַר? אֲמַר לֵיהּ: הַיּוֹם. לְמָחָר אַשְׁכְּחֵיהּ לְאֵלִיָּהוּ, אֲמַר לֵיהּ: חֲזֵיתֵיהּ? אֲמַר לֵיהּ: אִין, וְיָהַב לִי שְׁלָמָא וְאָמַר לִי: שָׁלוֹם עָלֶיךָ, בַּר לִיוַאי. אֲמַר לֵיהּ: הַהִיא דַּאֲמַר לָךְ "בַּר לִיוַאי" אַבְטְחָךְ לָךְ וּלְאָבוּךְ. וְאָמַר לִי: "הַיּוֹם אַתֵינָא" – וְלָא אֲתָא. אֲמַר לֵיהּ: "הַיּוֹם אִם־בְּקוֹלוֹ תִּשְׁמָעוּ".
אפתחא דרומי. בפתח של גן עדן באותו צד כנגד פתח רומי משיח שרוי: סובלי חולאים. מנוגעים והוא נמי מנוגע דכתיב והוא מחולל מפשעינו: כולהו. מי שיש לו ד' וה' נגעים אסרי להו ושרו בחדא זימנא מתירין כל נגעיהן ביחד ומקנחין אותן וקושרין אותן ואיהו משיח שרי חד ונגבו ומקנח הנגע וקושרו ואחר כך מתיר נגע אחר ועושה כן ואינו מתיר כולן יחד דסבר אי בעי ליה לצאת ולגאול את ישראל לא איעכב כדי קשירת כולן: אמר לו. רבי יהושע למשיח אימת אחי מר: היום אם בקולו. של הקב"ה תשמעו:
וַאֲמְרִינָן נַמֵּי הָתָם (צז, ב): אָמַר רַב: כָּלוּ כָּל הַקִּצִּים כֻּלָּם וְאֵין דָּבָר תָּלוּי אֶלָּא בִּתְשׁוּבָה. רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אוֹמֵר: דַּיּוֹ לָאָבֵל שֶׁיֵּשֵׁב בְּאֶבְלוֹ. כְּתַנָּאֵי, רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם עוֹשִׂין יִשְׂרָאֵל תְּשׁוּבָה נִגְאָלִין וְאִם לָאו אֵין נִגְאָלִין. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: אִם אֵין עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה אֵין נִגְאָלִין? אֶלָּא הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא מַעֲמִיד לָהֶם מֶלֶךְ שֶׁגְּזֵרוֹתָיו קָשׁוֹת כְּהָמָן וּמַחֲזִירָן לְמוּטָב. תַּנְיָא אִידָךְ: רַבִּי אֱלִיעֶזֶר אוֹמֵר: אִם יִשְׂרָאֵל עוֹשִׂין תְּשׁוּבָה נִגְאָלִין וְאִם לָאו אֵין נִגְאָלִין, שֶׁנֶּאֱמַר: "שׁוּבוּ בָּנִים שׁוֹבָבִים אֶרְפָּה מְשׁוּבֹתֵיכֶם הִנְנוּ אָתָנוּ לָךְ כִּי אַתָּה ה' אֱלֹהֵינוּ" (ירמיה ג, כב). אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "כִּי כֹה אָמַר ה' חִנָּם נִמְכַּרְתָּם" וגו' (ישעיה נב, ג), "חִנָּם נִמְכַּרְתֶּם", בַּעֲבוֹדָה זָרָה; "וְלֹא בְכֶסֶף תִּגָּאֵלוּ" (שם), וְלֹא בִתְשׁוּבָה וְלֹא בְמַעֲשִׂים טוֹבִים. אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "שׁוּבוּ אֵלַי וְאָשׁוּבָה אֲלֵיכֶם אָמַר ה' צְבָאוֹת וַאֲמַרְתֶּם בַּמֶּה נָשׁוּב" (מלאכי ג, ז). וַאֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "כִּי אָנֹכִי בָּעַלְתִי בָכֶם וְלָקַחְתִּי אֶתְכֶם אֶחָד מֵעִיר וּשְׁנַיִם מִמִּשְׁפָּחָה וְהֵבֵאתִי אֶתְכֶם צִיּוֹן" (ירמיה ג, יד). אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "בְּשׁוּבָה וָנַחַת תִּוָּשֵׁעוּן בְּהַשְׁקֵט וּבְבִטְחָה תִּהְיֶה גְּבוּרַתְכֶם וְלֹא אֲבִיתֶם" (ישעיה ל, טו). אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "גֹּאֵל יִשְׂרָאֵל קְדוֹשׁוֹ לִבְזֹה־נֶפֶשׁ לִמְתָעֵב גּוֹי לְעֶבֶד מֹשְׁלִים מְלָכִים יִרְאוּ וָקָמוּ שָׂרִים וְיִשְׁתַּחֲווּ לְמַעַן ה' אֲשֶׁר נֶאֱמָן קְדֹשׁ יִשְׂרָאֵל וַיִּבְחָרֶךָּ" (שם מט, ז). אֲמַר לֵיהּ רַבִּי אֱלִיעֶזֶר: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "אִם־תָּשׁוּב יִשְׂרָאֵל נְאֻם־ה' אֵלַי תָּשׁוּב וְאִם תָּסִיר" וגו' (ירמיה ד, א). אֲמַר לֵיהּ רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ: וַהֲלֹא כְּבָר נֶאֱמַר: "וָאֶשְׁמַע אֶת־הָאִישׁ לְבוּשׁ הַבַּדִּים אֲשֶׁר מִמַּעַל לְמֵימֵי הַיְאֹר וַיָּרֶם יְמִינוֹ וּשְׂמֹאלוֹ אֶל־ הַשָּׁמַיִם וַיִּשָּׁבַע בְּחֵי הָעוֹלָם כִּי לְמוֹעֵד מוֹעֲדִים וָחֵצִי וּכְכַלּוֹת נַפֵּץ יַד־עַם־קֹדֶשׁ תִּכְלֶינָה כָל־אֵלֶּה" (דניאל יב, ז). מִיָּד שָׁתַק רַבִּי אֱלִיעֶזֶר.
אלא בתשובה. אם ישראל עושין תשובה נגאלין ואם לאו אין נגאלין קודם זמנן: די לאבל. שעומד כמה ימים וימינו אחור כלומר אפילו לא יעשו תשובה אינו עומד באבלו כל הימים אלא ודאי קץ לדבר ל"א דיו לאבל דיין לישראל צער הגלות והאבילות שאפילו בלא תשובה נגאלין: ולא בתשובה ומעשים טובים. דאפילו אין עושין תשובה נגאלין משום דאמר חנם נמכרתם קרי כסף בלשון תשובה: בעלתי בכם. משמע בעל כרחכם בלא תשובה: אחד מעיר. אברור הצדיקים ואביאם לציון אף על פי שאין כולם חוזרין בזכות הצדיק יזכו כל העיר לגאולה: בשובה ונחת. כשעושין תשובה ונחת רוח להקב"ה נגאלין: לבזה נפש למתעב גוי. אותן הבזוין ומתועבין בעבירות אף על פי כן יגאלו: למועד מועדים. אלמא יש קץ בדבר וככלות נפץ יד עם קודש כשתכלה תקומתם וחוזק ידיהם שהיתה נפוצה אילך ואילך גבורה ותועלת לפשוט אנה ואנה אחר שתכלה גבורתם שהיו שפלים למאד תכלינה אלו הצרות ויבא משיח כדאמרינן כי אזלת יד וגו' והרבה זמנים רמוזים הם בתורה שהם קודם עת שנאמר בעתה אחישנה שתולים בתשובה אחישנה לאחד מהזמנים שנרמז הקץ בו ואם לאו מכל מקום יקיים אחישנה בעת הקץ דמדה טובה אפילו על תנאי בא:
נִמְצָא שֶׁהַתְּשׁוּבָה לְיִשְׂרָאֵל יְקָרֵב אֶצְלָם הַגְּאוּלָה קֹדֶם שֶׁיַּגִּיעַ קֵץ הַזְּמָן הַקָּצוּב לָהּ וְאִם לֹא יָשׁוּבוּ – הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא יִגְאָלֵם בִּזְמַנָּם.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5