בִּזְכוּת הָעֲנָוָה אֲשֶׁר נִתְלַבְּשׁוּ בָהּ אָבוֹת הַקְּדוֹשִׁים זָכוּ יִשְׂרָאֵל שֶׁיֹּאהַב אוֹתָם הַבּוֹרֵא יִתְבָּרַךְ, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת חוּלִין, סוֹף פֶּרֶק כִּסּוּי הַדָּם (פט, א): "לֹא מְרֻבְּכֶם מִכָּל־ הָעַמִּים חָשַׁק ה"' וגו' (דברים ז, ז), אָמַר לָהֶם הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא: בָּנַי, אֲנִי חוֹשֵׁק בָּכֶם, שֶׁאֲפִילּוּ בְּשָׁעָה שֶׁאֲנִי מַשְׁפִּיעַ לָכֶם גְּדוּלָה אַתֶּם מְמַעֲטִים עַצְמְכֶם לְפָנַי. נָתַתִּי גְדוּלָה לְאַבְרָהָם, אָמַר: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר" (בראשית יח, כז); נָתַתִּי גְדוּלָה לְמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן, אָמְרוּ: "וְנַחְנוּ מָה" (שמות טז, ח); נָתַתִּי גְּדוּלָה לְדָוִד, אָמַר: "וְאָנֹכִי תוֹלַעַת וְלֹא־אִישׁ" (תהלים כב, ז). אֲבָל אוּמוֹת הָעוֹלָם אֵינָם כֵּן, נָתַתִּי גְדוּלָה לְנִמְרֹד, אָמַר: "הָבָה נִבְנֶה־לָנוּ עִיר" וגו' (בראשית יא, ד); לְפַרְעֹה, אָמַר: "מִי ה' אֲשֶׁר אֶשְׁמַע בְּקֹלוֹ" (שמות ה, ב); לְסַנְחֵרִיב, אָמַר: מִי בְּכָל־אֱלֹהֵי הָאֲרָצוֹת" וגו' (מלכים־ב יח, לה); לנְבוּכַדְנֶאצַּר, אָמַר: "אֶעֱלֶה עַל־בָּמֳתֵי עָב" וגו' (ישעיה יד, יד); לְחִירָם מֶלֶךְ צוֹר, אָמַר: "מוֹשַׁב אֱלֹהִים יָשַׁבְתִּי בְּלֵב יַמִּים" (יחזקאל כח, ב). אָמַר רָבָא וְאִיתֵּימָא רַבִּי יוֹחָנָן: גָּדוֹל מַה שֶּׁנֶּאֱמַר בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן יוֹתֵר מִמַּה שֶׁנֶּאֱמַר בְּאַבְרָהָם, בְּאַבְרָהָם כְּתִיב: "וְאָנֹכִי עָפָר וָאֵפֶר", וְאִלּוּ בְּמֹשֶׁה וְאַהֲרֹן כְּתִיב: "וְנַחְנוּ מָה", וּכְתִיב הָתָם תּוֹלֶה אֶרֶץ עַל בְּלִימָה (איוב כו, ז).
לא מרובכם. לפי שאין אתם מרבין עצמכם אלא ממעטין לפיכך חשק בכם כי אתם המעט ממעטין עצמכם בענוה: נמרוד. מלך בדור הפלגה היה ולכך נקרא שמו נמרוד שמריד כל העולם במלכותו על הקב"ה: מושב אלהים ישבתי. שבנה לו ז' רקיעים של נחשת ועלה וישב עליהם: תולה ארץ על בלימה. על זכות אותן שנחשבו לבלימה:
וּבְמִדָּה הַזֹּאת הָיָה מֻרְגָּל הִלֵּל הַזָּקֵן בְּכָל דְּבָרָיו, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק בַּמֶּה מַדְלִיקִין (ל, ב): תָּנוּ רַבָּנָן: לְעוֹלָם יְהֵא אָדָם עִנְוְתָן כְּהִלֵּל וכו'. תָּנוּ רַבָּנָן: מַעֲשֶׂה בְּגוֹי אֶחָד וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל (סימן שיג).
וְגַם בְּמִדָּה זֹאת מָצִינוּ שֶׁנָּהֲגוּ תַּלְמִידָיו, כִּדְגָרְסִינָן בְּפִרְקָא קַמָּא דְּעֵרוּבִין (יג, ב): אָמַר רַבִּי אַבָּא אָמַר שְׁמוּאֵל: שָׁלֹשׁ שָׁנִים נֶחְלְקוּ בֵּית שַׁמַּאי וּבֵית הִלֵּל, הַלָּלוּ אוֹמְרִין: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ, וְהַלָּלוּ אוֹמְרִין: הֲלָכָה כְּמוֹתֵנוּ. יָצְתָה בַת קוֹל וְאָמְרָה לָהֶם: אֵלּוּ וָאֵלּוּ דִּבְרֵי אֱלֹהִים חַיִּים הֵן, וַהֲלָכָה כְּבֵית הִלֵּל. וּמִפְּנֵי מָה זָכוּ לִקְבֹּעַ הֲלָכָה כְּמוֹתָן? מִפְּנֵי שֶׁנּוֹחִין וַעֲלוּבִין הָיוּ וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּנֵר א, כְּלָל ג, חֵלֶק א, פֶּרֶק ב (סימן כז).
שנוחין. שהיו דבריהם בנחת זה עם זה בפלפולם ולא בקנטור ועלובין היו סבלנין:
וְגַם רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, אָבִיו שֶׁל רַבֵּנוּ הַקָּדוֹשׁ, אָחַז מִדָּה זֹאת, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת מְצִיעָא, פֶּרֶק הַשּׂוֹכֵר אֶת הַפּוֹעֲלִים (פד, ב), עַל רַבִּי אֶלְעָזָר בְּרַבִּי שִׁמְעוֹן, דַּהֲוָה מַחְשִׁיב לֵיהּ רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל כְּמוֹ רַבִּי בְּרֵיהּ, חֲלַשׁ דַּעְתֵּיהּ דְּרַבִּי, אָתָא אֲמַר לֵיהּ לַאֲבוּהָ. אֲמַר לֵיהּ: בְּנִי, אַל יֵרַע בְּעֵינֶיךָ, שֶׁהוּא אֲרִי בֶּן אֲרִי וְאַתָּה אֲרִי בֶּן שׁוּעָל. וְהַיְנוּ דַּאֲמַר רַבִּי: שְׁלֹשָׁה עִנְוְתָנִין הֵן, וְאֵלּוּ הֵן: רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, בֶּן בְּתֵירָא, וִיוֹנָתָן בֶּן שָׁאוּל. רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל, הָא דַּאֲמָרָן. בֶּן בְּתֵירָא, דַּאֲמַר מַר: הוֹשִׁיבוּהוּ בָּרֹאשׁ וּמִינוּהוּ נָשִׂיא עֲלַיְהוּ. יוֹנָתָן, דְּקָאָמַר לֵיהּ לְדָוִד: "וְאַתָּה תִּמְלֹךְ עַל־יִשְׂרָאֵל וְאָנֹכִי אֶהְיֶה־לְךָ לְמִּשְׁנֶה" (שמואל־א כג, יז). מִמַּאי, דִּילְמָא יוֹנָתָן בַּר שָׁאוּל דְּחָזָא דְּגָרִיר עָלְמָא בָּתַר דָּוִד? בֶּן בְּתֵירָא נַמֵּי חָזָא דְּהִלֵּל עָדִיף מִנֵּיהּ? אֶלָּא, רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל הֲוָה עִנְוְתָן.
חלש דעתיה דרבי. שרבי אלעזר ישב על גבי ספסל בבית המדרש כמו רבי ורבי אלעזר הרגיש בדבר ועד השתא כי הוה אמר רבי דבר היה מסייע ליה רבי אלעזר מכאן ואילך כי אמר רבי יש לי להשיב אמר רבי אלעזר כך יש לך להשיב וזו היא תשובתך ואין ממש בתשובתך אתא רבי ואמר ליה לאבוה לרבי שמעון בן גמליאל שהיה אביו של רבי: הא דאמרן. דקאמר אתה ארי בן שועל: בן בתירא. במסכת פסחים שהיו נשיאים בשביל שראו להלל שהיה גדול בתורה ועלה אצלן מבבל עזבו נשיאותן ומינוהו נשיא עליהם: דגריר. דנמשך כל העולם אחר דוד למלך ובעל כרחו אמר כן בני בתירא דחזו להלל דעדיף מנייהו והלכות שהיו נשאלין מהם בבית המדרש נעלמות מהם ובושין בדבר:
וּבַמִּדָּה הַזֹּאת הָיוּ מוֹסִיפִים בָּהּ יְחִידִים בַּדּוֹר, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת סוֹטָה, פֶּרֶק אֵלּוּ נֶאֱמָרִין (מ, א): אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ: מֵרֵישׁ הֲוָה אֲמִינָא: עִנְוְתָנָא אֲנָא; כֵּיוָן דְּחָזִיתִי לְרַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ. דַּאֲמַר אִיהוּ חַד טַעְמָא וְאָמַר אַמּוֹרַיָּה חַד טַעְמָא וְלֹא קָפִיד – אַמִּינָא: לָאו עִנְוְתָנָא אֲנָא. וּמַאי עִנְוְתָנוּתֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ? דְּאָמְרָה דְבֵיתֵהוּ דְּאַמּוֹרַיָּה דְּרַבִּי אֲבָהוּ: הָא דִּידָן לָא צָרִיךְ לְהַאי דִּידְכוּ וְהַאי דְּגָחִין וְזָקִיף עֲלֵיהּ – יְקָרָא בְּעָלְמָא הוּא דְעָבִיד לֵיהּ אָזְלָה דְבֵיתֵהוּ וְאָמְרָה לֵיהּ לְרַבִּי אֲבָהוּ. אָמַר לָהּ: וּמַאי נַפְקָא לָךְ מִנָּהּ? מִנִּי וּמִנֵּה אֶתְקַלַּס עִילָּאָה. וְתוּ: אִימְנוּ רַבָּנָן עֲלֵיהּ דְּרַבִּי אֲבָהוּ לְמִנּוּיֵהּ בְּרֵישָׁא. חַזְיֵהּ לְרַבִּי אַבָּא דְּמִן עַכּוֹ דִּנְפִישֵׁי לֵיהּ בַּעֲלֵי חוֹבוֹת, אֲמַר לְהוּ: אִית לֵיהּ רַבָּה. רַבִּי אֲבָהוּ וְרַבִּי חִיָּא בַּר אַבָּא אִיקְלְעוּ לְהַהוּא אַתְרָא, רַבִּי אֲבָהוּ דָּרַשׁ בְּאַגַּדְתָּא וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּרֹאשׁ הַקְדָּמַת הַחִבּוּר.
אמורא. המתרגם לרבים מה שהוא לוחש לו בשעת הדרשה: לאו ענותנא אנא. לפי שהיה מניח לאמורא לומר טעמו מה שהוא לא אמר לו ולא יכולתי לסבול כך: לא צריך. בעלי לא צריך לבעלך להיות לו אמורא דחכם הוא כמו בעלך והאי דגחין וזקיף עליה כדרך האמורא שהיה נוטה והבריך עצמו לשמוע מה שהוא לוחש לו וזוקף המתורגמן עצמו ומשמיע לרבים: אתקלס עילאה. נתעלה הקב"ה ולא קפיד ר' אבהו והיינו ענוותנותא ומה דאמרה משום יקרא בעלמא הוא דעביד ליה משום דרבי אבהו נשוא פנים בבית המלך כדאמרינן בחגיגה נשוא פנים כגון רבי אבהו בבי קיסר ובסנהדרין אמר דהוו נפקי אמהתא דבי קיסר לאפיה ומשרין קמיה רבא דעמיה מדברנא לאומתיה והיינו יקרא דמלכותא: ותו אימנו רבנן עליה. ועוד זו מענותנותו: דנפישי ליה בעלי חובות. שהיה צריך ללוות אמר רבי אבהו אית לן רבה חכם גדול וראוי לישב בראש יותר ממני כדי שיושיבוהו בראש ונותנין לו מנות ומעשרין אותו כדי שיהא חשוב וישמעו דבריו כדתניא והכהן הגדול מאחיו גדלהו משל אחיו:
וּבְאוֹתָם שֶׁיֵּשׁ בָּהֶם מִדַּת הָעֲנָוָה וְהַשִּׁפְלוּת, תַּלְמוּדָם מִתְקַיֵּם בָּהֶם, כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת עֵרוּבִין, פֶּרֶק כֵּיצַד מְעַבְּרִין (נד, א): אָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר: מַאי דִּכְתִיב: "וַעֲנָקִים" (משלי א, ט) וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, בְּפֶרֶק ג, מֵחֵלֶק ג שֶׁל הַנְהָגַת לוֹמְדֵי תוֹרָה, בַּנֵּר שֶׁל תַּלְמוּד תּוֹרָה (סימן רנא).
וְגַם אוֹתָם שֶׁהֵם לוֹמְדִים וַעֲנָוִים וּשְׁפֵלִים וְסוֹבְלִים עֶלְבּוֹנָם נִקְרְאוּ "אוֹהֲבֵי הַשֵּׁם", כִּדְגָרְסִינָן בְּמַסֶּכֶת שַׁבָּת, פֶּרֶק אָמַר רַבִּי עֲקִיבָא (פח, ב: תָּנוּ רַבָּנָן: תַּלְמִידֵי חֲכָמִים עֲלוּבִין וְאֵינָן עוֹלְבִין, שׁוֹמְעִין חֶרְפָּתָן וְאֵינָן מְשִׁיבִין וכו'. כִּדְאִיתָא לְעֵיל, (סימן סד).
וְכָתַב הָרַמְבַּ"ם בְּפֵרוּשׁ פִּרְקֵי אָבוֹת (פרק ד, משנה ד), שֶׁרָאָה בְּסֵפֶר מִסִּפְרֵי הַמִּדוֹת, שֶׁשָּׁאֲלוּ לְאֶחָד מִן הַחֲשׁוּבִים: אֵי זֶה יוֹם שֶׁשָּׁמַחְתָּ בּוֹ מִכָּל יָמֶיךָ? וְאָמַר: יוֹם שֶׁהָיִיתִי הוֹלֵךְ בִּסְפִינָה וְהָיָה מְקוֹמִי בִּפְחוּת הַמְּקוֹמוֹת שֶׁבַּסְּפִינָה, בֵּין חֲבִילוֹת הַבְּגָדִים. וְהָיוּ בַּסְּפִינָה סוֹחֲרִים וּבַעֲלֵי מָמוֹן. וַאֲנִי הָיִיתִי שׁוֹכֵב בִּמְקוֹמִי וְאֶחָד מֵאַנְשֵׁי הַסְּפִינָה קָם לְהַשְׁתִּין. וְהָיִיתִי בְעֵינָיו נָקַל וְנִבְזֶה, עַד שֶׁגִּלָּה עֶרְוָתוֹ וְהִשְׁתִּין עָלַי. וְתָמַהְתִּי מֵהִתְחַזֵּק תְּכוּנַת הָעַזּוּת בְנַפְשׁוֹ. וְחַי הַשֵּׁם לֹא דָאֲבָה נַפְשִׁי לְמַעֲשֵׂהוּ כְּלָל וְלֹא הִתְעוֹרֵר מִמֶּנָּה לִי רוּחַ הַכַּעַס וְשָׂמַחְתִּי שִׂמְחָה גְדוֹלָה כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לַגְּבוּל, שֶׁלֹּא יַכְאִיבֵנִי בִזּוּי הַסּוֹחֵר הַהוּא וְלֹא הִרְגִּישָׁה נַפְשִׁי אֵלָיו.
ותמהתי. איך אפשר שיחזיק אדם תכונת מדה רעה בעצמו לעשות כדבר הזה להיות כל כך עז פנים: ולא הרגישה נפשי. לאמר לו למה עשית לי כזאת כי העובד כוכבים ומזלות הזה היה מתנהג בעצמו במדת ענוה ושפלות:
וְאִם זֶה אֵרַע לְאֶחָד מִן הַחֲשׁוּבִים שֶׁבַּגּוֹיִים, מַה יֵּשׁ לַעֲשׂוֹת לַחֲסִידֵי יִשְׂרָאֵל, שֶׁכְּבוֹדָם וַהֲדָרָם הוּא לֶאֱחֹז תַּכְלִית שִׁפְלוּת הָרוּחַ בַּקָּצֶה הָאַחֲרוֹן. וּבָזֶה יִזְכּוּ לְכָל הָדָר וְכָבוֹד וְעִלּוּי בָּעוֹלָם הַזֶּה וּבָעוֹלָם הַבָּא.
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א
לזכות רבי יצחק אבוהב זיע"א ולזכות ועילוי נשמת כל ישראל החיים ומתים.
בס"ד – כל הזכויות שמורות (c) ל ר' זרח חוטר שליט"א
ספר מנורת המאור לרבי יצחק אבוהב זיע"א עם פירוש נפש יהודה חברו החכם מוהר"ר משה פרנקפורט דיין ק"ק אמשטרדם מהדורה מיוחדת – אין לנו על מי להישען אלא על אבינו שבשמים
לפי רישיון Creative Commons-CC-2.5